ביקורת ספרותית על ג'יין אייר מאת שרלוט ברונטה
ספר מעולה

---

ב"ג'יין אייר" אין גברים חתיכים, אין דמות ראשית יפה להפליא, אין קיטשיות ואין אף רשע שצריך להרוג.
יש שם סיפור אהבה מדהים, שתלוי אך ורק באופיו של בן הזוג ולא ביופיו, גיבורה בעלת אישיות מקסימה, מחונכת ובעלת ידע, והמון דמויות ראשיות שמשתלבות היטב בקטעים עצובים ושמחים של הסיפור.

ג'יין גדלה אצל דודתה - אלמנתו של דודה - שהשביע אותה על ערש דווי לגדל את ג'יין ולדאוג לה. הדודה אינה מרוצה מהעניין, ומגדלת את ג'יין ללא אהבה. בגיל עשר ג'יין נשלחת למוסד ליתומות שמנוהל בחוסר תשומת לב לצרכים בסיסיים ביניהם חום, התחשבות, ואוכל מספיק.
האוכל דל, היחס נוקשה והיתומות אומללות.
תיאור ילדותה של ג'יין תופס חלק נרחב מהספר, ומתואר בצורה קשה ומדהימה כאחד, שגרמה לי לזעזוע ולהזדהות שפעמים מעטות ספרי גרם לי לחוות.

לאחר שהיא משוחררת מבית היתומות, ג'יין מגיעה כמורה פרטית אל אחוזת ת'ורנפילד ששייכת למר רוצ'סטר הקר והרשמי, שאינו יפה תואר כלל וכלל אך אופיו מקסים את ג'יין ומכך נובעת התקרבותם. מזמן לא קראתי ספר שבו לא היה קיים בחור חתיך כל כך שכל הבנות נופלות לרגליו, ואילו מר רוצ'סטר הוא בדיוק ההפך - בודד, מכוער ומנוכר.

לא אספר פה את כל עלילת הסיפור, אבל אכתוב את התחושות שהספר הזה הצליח לעורר בי.
הזדעזעתי, כמעט דמעתי, התרגשתי, כעסתי, שמחתי, דאגתי וחוויתי תחושות שספרים אחרים לא הצליחו לדגדג אפילו.
ג'יין אייר השפיע עליי. חשבתי עליו המון. כעסתי על הדמויות, הופתעתי מעומק העלילה ומהדרך שבה סיפרה אותה ג'יין, דרך כנה ואמיתית שאין בשום ספר של היום, גם אם הוא מסופר בגוף ראשון.

השאלה הנשאלת בגב הכריכה היא: "מה הוא הדבר המרתק קוראים כה רבים לרומן מופלא זה, שנים כה רבות לאחר צאתו לאור".
כל מה שכתבתי מקודם, זו התשובה. הספר מזעזע אותם ומרגש אותם. הוא גורם להם לחוות את הסיפור. הוא גורם להם להיכנס לקונפליקט עם הדמויות בו. הוא גורם להם להרגיש אותו, להזדהות איתו. הוא גורם להם לאהוב אותו.
כמובן שהתרגום של הסיפור הוא חלק חשוב מאוד בעניין, והמתרגמת של המהדורה הזו עשתה עבודה מצויינת.

לא סתם הספר הזה זכה לתואר "קלאסיקה".

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על ג'יין אייר