ביקורת ספרותית על ג'יין אייר מאת שרלוט ברונטה
ספר מעולה

---

בדרך כלל אני נמנעת באופן עקרוני מקריאת רומנים. אולי זה משום שרוב הרומנים שקראתי היו שטחיים ושטוחים, עם עלילה שמתחילה במפגש הראשון בין שני חתיכים הורסים ומסתיימת בחתונה עליזה. אבל הפעם חרגתי ממנהגי והשאלתי את ג'יין אייר מהספריה, למרות שעל גב הכריכה היה מצוין בפירוש שזה רומן. אבל היו כתובים עוד כמה דברים חשובים בגב הכריכה, והחלטתי לנסות.

פתחתי את הספר, ותוך שני עמודים כבר ידעתי שאני הולכת לתת לו חמישה כוכבים וביקורת נלהבת.
איזו כתיבה מעולה. הכתיבה של שרלוט ברונטה היא מסוג הכתיבות שכיף לך לקרוא אותן – כי הן רהוטות וקולחות, וכל כך לא שגרתיות. הדמויות שלה עשויות היטב וגם הן, כמוה, לא שגרתיות.
וג'יין היא אחת שכל כך קל להזדהות איתה – ולא רק בגלל שאנו כבני אדם נוטים להזדהות עם סבל, אלא כי הם יצור חמוד ולא שגרתי.

היא אומרת כל מה שמתחשק לה, היא אמיתית וכנה - תכונה שקצת קשה למצוא בגיבורים, והכי אהבתי את זה שהיא לא יפהייפיה. אולי משום שלאחרונה יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים מעצבנים מסוג ספרי הנצנצים, שבהן הגיבורה הראשית היא תמיד בלונדינית עם עינים כחולות ותווים מפוסלים בעבודת יד. יאללה, נמאסתם! הנה ספר עם גישה מרעננת שבו האהבה לא קורית מהשניה הראשונה שבה הזוג המאושר נפגש – כי היא לא קורית על בסיס חיצוני, וזה כל כך מקסים ואמיתי. הם אוהבים זה את זה רק בזכות האופי, התכונות והדעות. ג'יין בעצמה אומרת למר רוצ'סטר, באופן ישיר ולא פעם שהוא לגמריי לא חתיך:
"האם אני מכוער ממש, ג'יין?"
"מאוד, אדוני. ותמיד היית, כפי שאתה יודע."

מה שעוד מרענן ברומן הזה שיש בו כמה וכמה תפניות מעניינות בעלילה, ובכלל שלא כל העלילה נסובה אודות סיפור האהבה שלהם. היא מתחילה הרבה קודם, וזה טוב. אהבתי מאד שג'יין לא הקריבה את העקרונות שלה בשם האהבה. יש לה אומץ מטורף, ורואים את זה לאורך כל הספר. עם כל אהבתה והערצתה למר רוצ'סטר - היא פשוט קמה ועזבה כדי לא לוותר על עקרונות.

ג'יין לא חיה בסרט, וזה אחלה. (אולי בזמן שנכתב הספר הזה עדיין לא היו סרטים, אז טכנית זה לא הסתדר.) היא יודעת שההתאהבות הסוערת הזאת לא תחזיק מעמד לנצח, והיא כרגיל לא פוחדת להגיד את זה:
"אני לא אזכה בכך שתהיה שמימי, ואני גם לא מצפה שתהיה כזה."
"ומה את מצפה שאהיה?"
"במשך זמן קצר, קצר מאד, אולי תהיה כמו שאתה עכשיו. ואז תהיה בהדרגה צונן יותר ואחר כך חסר סבלנות ולבסוף נוקשה, ואני אצטרך לטרוח מאד להשביע את רצונך. אבל אחרי שתתרגל אליי, ייתכן שתחבב אותי שוב. תחבב אותי, אמרתי. לא תאהב אותי. אני משערת שאהבתך תתפוגג בתוך חצי שנה או פחות."

קטע חמוד כל כך שהייתי חייבת לצטט:
"מהיכן העתקת את המראות האלה שציירת?"
"מהראש שלי."
"הראש שאני רואה עכשיו על כתפייך?"
"כן אדוני."

בקיצור, חמישה כוכבים שמוענקים בכיף גדול, ארבע מאות תשעים וחמישה עמודים של תענוג צרוף, והמלצה אחת חמה לכולכם לקרוא את הספר הזה, ומהר.

» ביקורות נוספות של קריקטורה
» ביקורות נוספות על ג'יין אייר