ביקורת ספרותית על ג'יין אייר מאת שרלוט ברונטה
ספר טוב

---

אם כותבים כמה דברים על ג'יין אייר חייבים להשתמש במילה "אהבה", סיפור אהבה, סיפור אהבה יפה, נגד כל הסיכויים וכן האלה... למעשה מדובר בטלנובלה משובחת, עם נוף מרהיב, כרכרות, אחוזות ירוקות, משרתים, אומנות, מחנכות, בתי יתומים, המאה התשע עשרה באנגליה במיטבה. הסיפור קריא מאוד ואולי גם קריא מידיי, (לפעמים אתה מחכה לאיזו התעכבות על טבע דומם או דבר שבשגרה, ולא רק מפולת של רגשות מטלטלים, משהו נוסח זולא או בלזק נניח).
העלילה סוחפת ואפילו אולי בעלת ממדים כמעט אפיים. יש נגיעות פמיניסטיות פה ושם, אולי משהו שנוגד את ערכי הדת או השמרנות, אבל כל זה באמת ברקע.
לגבי הסיפור עצמו, סיפור פשוט ויפה, הוא אוהב אותה והיא אותו, יש קשיים בדרך ו...
לגבי הדרך, החסרונות שמצאתי לא מעטים: בעיניים פוסט פוסט מודרניות יש פה נאיביות רבה, וגם קצת חוסר אמינות בתיאור הרגשות, כמו תחושה שהמחברת לא באמת מכירה או חוותה חלק ממה שהיא מתארת בעיקר בציר המרכזי ביחסים בין רוצ'סטר וג'יין אייר, ניראה שהפריעה לי גם נקודת המבט של הגבר, שהפסיכולוגיה שלו נראתה לי מעט לא אמינה. אבל בסך הכול מדובר בטלנובלה מעולה, ואני לא אומר זאת לגנאי, כי זה ז'אנר שאפשר ליהנות ממנו מאוד אם מסירים מעט את מעטה הציניות, עד כמה זו ספרות טובה בעיניי, קשה לי להחליט.

http://blog.nli.org.il/mussach_21_proza

» ביקורות נוספות של מארק
» ביקורות נוספות על ג'יין אייר