ביקורת ספרותית על טירת הזכוכית - סיפור אמיתי מאת ג'אנט וולס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בפברואר, 2014
ע"י On The Road


לכל אחד מאיתנו היו חלומות גדולים כשהיה קטן, אבל אז הגיעה המציאות...

"6 שנים ברציפות ברשימת רבי המכר של הניו - יורק טיימס"
זה המשפט שקופץ לנו לעין עוד לפני שקראנו את שם הספר, דבר שמעיד בד"כ על ספר לא משהו. דבר ראשון הניו- יורק טיימס מציגים לרוב ספרים דלים בתוכן ומאוד המוניים שמביאים את הספר להיות ספר זול. דבר שני, ברגע שכזה דבר מוצג בצורה בולטת זה מנסה לגרום לנו הקוראים לקנות את הספר, ולא משנה מה. ואם כזאת גישה פתחתי את הספר, וכמה שטעיתי...

הספר מספר דרך נקודת מבטה של ג'אנט הסופרת את סיפורה האמיתי בתוך משפחה לא מתפקדת בימי התבגרותה. הספר מתחיל מהיותה בת 3 ועד לגיל 17. מה שמייחד את הספר כ"כ הוא דמויות ההורים. אותם הורים הם אנשים שחלמו חלומות גדולים והחליטו להגשים אותם בכל מחיר, וגם הבאת הילדים לעולם לא תמנע מהם להגשים את חלומותיהם. וכאן אנו הקוראים נקרעים בנינו לבין עצמנו. כי הרי כולנו חלמנו חלומות גדולים, והחזקנו בהם חזק חזק כדי שלא יברחו בין האצבעות.

מצד אחד, המצב אליו נקלעים ילדי הבית הוא קשה מאוד, מצב של רעב חמור, אלימות ואי מימוש פוטנציאל. מצד שני, מי מאיתנו לא חלם על מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול וברגע שהגיע לחיים האמיתיים, הוא השאיר את החלומות בגדר חלומות?

בכתיבה מרגשת, מצחיקה וכואבת מתארת לנו ג'אנט את חייה עם הורים שאוהבים את ילדיהם עד אין סוף, אך לא שוכחים את האידאלים אותם הם גיבשו במהלך החיים ואיתם הם רוצים לחיות עד סוף ימי חייהם.
וברקע ניצבת לה טירת הזכוכית הנכספת, חלומו הגדול ביותר של רקס וולס, אביה של ג'אנט. שהיא בעצם הסמל המובהק לרצון שלנו להגשים את חלומותינו הגדולים ביותר.

זהו ספר שיגע בכל אדם, יגרום לכם לצחוק בזמן שדמעות זולגות לכם על הלחיים וערמת הטישו רק הולכת וגודלת. זה ספר שיגרום לכם לחשוב על החלומות שהיו לכם ומה עשיתם איתם. זה ספר שאתם פשוט תאהבו, ספר שכל פעם שמבטכם יעבור עליו אתם פשוט תחייכו.
ואולי זהו הספר שיזכיר לכם מהי טירת הזכוכית שלכם ושהגיע הזמן להתחיל לבנות אותה.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
איתי אתה צודק צריך להיזכר ולבנות את טירת הזכוכית וכמובן אף פעם לא מאוחר... אין ספרים רבים שגורמים לנו לצחוק בכזו התלהבות לכן נשמע שווה
חמוטל (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
רק הלכתי לכמה דקות, ואיזה יופי של דיון יש לכם פה! אני אוסיף רק שככל שאני מתרחקת בזמן מאז שקראתי וכתבתי, אני שמה לב שהספר נשאר איתי, ושיותר ויותר מתגנבים אלי השיפוטיות והכעס. כמי שפוגשת על בסיס יומי ילדים שסובלים מהזנחה והתעללות, קשה לי יותר ויותר להישאר עם הנימה החומלת של ג'נט כלפי ההורים. הצירוף של הפרעת האישיות של האבא עם ההתמכרות שמכלה כל חלקה טובה הוא מחריד, לא פחות. וגם האמא - הרבה נשים, הרוב אולי, היו לוקחות פה את תפקיד המבוגר האחראי גם בהיעדר שותף. לא היא - היא נשארת עוד ילדה בין כל הילדים.
נצחיה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
הסיפור של האב כפי שמובא בספר הוא חסר. אנחנו לא יודעים עליו את התמונה המלאה, ובפרט על ההיסטוריה שלו, על מה קרה איתו לפני שג'נט נולדה (או היתה בת שלוש, לצורך העניין). הסיפור של האם ידוע למדי, ואפשר לקרוא אותו בספר "סוסי בר", אבל אל משפחת המוצא של האב, ואל שנותיו הראשונות ומה שעיצב את אישיותו יש מעט מאוד מידע בספר. גם מה שכן מוצג, הוא מנקודת מבט מאוד מוגבלת של ילדה בת 12 ומשוחדת מראש נגד.

בכל מקרה, נצא מנקודת הנחה שהיתה לו ילדות קשה, שלא אהבו אותו ושלא נתנו בו אימון, ושזה מה שריסק את הביטחון העצמי שלו, ודרדר אותו לאלכוהול. יכול להיות, ואני ממש לא שופטת אותו כאן. אבל יש הרבה יותר מאלכוהול בסיפור. יש פרנויה חזקה, חוסר יכולת להסתדר עם מסגרות ועוד. וזה לא האשמה, זה רק כאב לב שאדם שהוא כל כך מוצלח מבחינות מסויימות, הופך להיות כזה כישלון בבחינות אחרות, עד כדי חוסר יכולת להגשים את השאיפות שלו עצמו. בהשוואה לזה אני חושבת שגם לג'נט היתה ילדות קשה, ובכל זאת היא לא השתמשה בה כסיבה או כתירוץ לשום דבר שהוא.
On The Road (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אני מבין את הרושם השללי שיצר אצלך דמות האב אבל האם האלכוהול הוא תוצאה של הבנה שהחיים לא מאפשרים לך להגשים את חלומותיך? אם זה בגלל שהוא נפגע מאימו, אף אחד אף פעם לא האמין בו, וילדיו לא מבינים תמיד למה הוא חוטר. האם בגלל זה הוא מרים ידיים לרוב? כי אנחנו רואים הרבה קטעים שבהם הוא מוצג כדמות חכמה בעלת ידע נרחב וטוב לב. אבל ברגעים שהילדים שלו מתאכזבים ממנו, לא מבינים מה הוא רוצה מהם, וכולם מתייחסים אליו כעני עלוב, הוא נסגר ובורח לאלכוהול. אולי אם היו מאמינים בו, והוא לא היה עובר את מה שהוא עבר, טירת הזכוכית הייתה נבנת...
לפי דעתי בסופו של יום, ברגע שהוא הבין שאת החלומות שלו הוא לא יגשים, הוא עבר להגשים את החלומות של הילדים שלו.
נצחיה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
בעיני השיפוט אפשרי. וזה לא "בקלות" אלא מתוך מידע שמספקת המחברת. בעיקר לפי מה שנודע בהדרגה תוך כדי התקדמות הספר, ובעיקר בחלק על ניו-יורק.
אין ספק שמוותרים על הרבה דברים בעת הבאת ילד לעולם, ובעיקר מוותרים על "חופש", תהא אשר תהא המשמעות האישית שכל אדם מעניק למילה הזאת. בנוסף *ברור* בעיני שאדם מחנך את ילדו לאידאלים שהוא מאמין בהם. זו המשמעות הבסיסית ביותר של חינוך, וזה לא משנה מה אחרים חושבים על אותם אידאלים. לכן ניגשתי לקריאה בהיסוס רב, בהיותי אדם שנשפט הרבה פעמים מצד הסביבה על היותו הורה מזניח. אבל לא מצאתי אידיאולוגיה סדורה בתיאור ההתנהלות שלהם. מצאתי אם מרחפת ואב אלכוהוליסט, וניסיונות הצדקה של מעשים קשים ביותר.

בנוגע לטירת הזכוכית, אני לא ראיתי אותה כאלגוריה, אלא כפשוטה. וגם לא כחלום בלתי מושג, אלא בתור הפער בין הרצון והיכולת. אין לי ספק שמדובר בהורים שהייתה להם יכולת לספק לילדיהם עולם אחר, ותנאי גידול אחרים. אין לי ספק שהיה לאב כישרון הנדסי כזה שמאפשר ארגון בית שאפשר לגור בו, ולכן טירת הזכוכית היא לא סתם חלום דון קישוטי, אלא חלום בר השגה, לפחות במידה מסויימת. אבל הוא היה גם אמצעי המילוט של אותו אב מהמציאות. ועובדה שהשרטוט שב ועלה אל השיח בין האב ובין ביתו ברגע שהוא הבין שהיא הולכת משם, ושכוונותיה רציניות. כלומר הבעיה היתה לא היכולת לממש את החלומות, אלא הרצון (או חוסר הרצון) לעשות את זה, ובכך להיכנע כביכול לדרישות המציאות העייפה והפרוזאית.

מה שכן מאוד מאוד מציק לי לאחר קריאת הספר היא שאלת מימוש הכישרון והאינטלקט של אנשים סופר מוכשרים וסופר חכמים, והיכולת של אותם אנשים למנף את הכשרונות שלהם כדי לייצר לעצמם חיים טובים. בספר הזה התשובה עגומה למדי.
On The Road (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
אי אפשר לשפוט את ההורים בכזאת קלות! נכון שברגע שאנחנו לא שומעים את הצד שלהם משהו מתפספס. אבל עדין זאת שאלה מאוד גדולה על מה מוותרים ברגע שמגיע ילד לעולם. האם צריך לחנך אותו לאידאלים שאני מאמין בהם כהורה, או לא. וטירת הזכוכית זה החלום הבלתי מושג שכולנו מוותרים עליו באיזשהו שלב בחיים, השאלה היא האם זה נכון לעשות את הוויתור?
בוקי (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
באמת יופי של ספר אני שמעתי באודיו באנגלית והיה נהדר
נצחיה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
גלית, צריך לקרוא את הספר כדי להבין. אין כאן "בחירה לממש ארמונות מזכוכית", אלא יותר סוג של חלום שהאדם בורח אליו. האם יש בחירה בסוג כזה של חיים רדופים פנטזיה? זו שאלה מעניינת. גם לשאול "מה הם בדיוק חשבו כשהביאו ילדים לעולם" היא שאלה לא רלוונטית במקרה הזה. בעיקר כי הם לא ממש חשבו. היה נדמה להם שזה יסתדר איכשהו.
גלית (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת נהדרת! לא קראתי את הספר אך כאישה שבחרה להיות אמא ולמדה את גודל האחריות המשתמעת מכך, חופש הבחירה לממש ארמונות מזכוכית הוא פריבילגיה, ילדים מגיעים לעולם שלא מבחירתם ולכן האחריות ההורית גדולה מאוד גם במחיר של ויתור על חלק מהחלומות והבנה שאתה לא לעצמך בלבד! עד כמה שזה נישמע יהיר(שזאת ממש לא הכונה) ברגע שמחליטים לשחק באמא ואבא, זה התפקיד הראשי ולא המישני...
נצחיה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
יפה כתבת. אני קראתי את הספר השבת, ועכשיו אני מתחבטת מה לכתוב עליו. אז אולי הסקירה שלך תעזור לי לגבש את עמדותיי.
בנוגע ל"אידאלים" אותם ההורים "גיבשו במהלך החיים", סלח לי מאוד, אבל לא ראיתי ולו אידיאל אחד כזה. יש להורים, כפי שמוצג בספר אוסף מבולבל מאוד של אמונות, וחוסר עקביות מדהים. יכול להיות שאילו היינו מראיינים את ההורים התמונה היתה אחרת, אבל מנקודת המבט של ג'אנט, מדובר בחוסר תפקוד ברמה גבוהה, על גבול הלקות הנפשית (ולא ברור מאיזה צד של הגבול הזה). כאשר רוב האמונות נראות יותר כמו רציונליזציה ו/או הצדקה לאחור של נרפות וחוסר מעש, ולא בדיוק עקרונות חזקים המנחים תפיסת חיים.

ואני מסכימה בהחלט שאזכור רבי מכר או פרס זה או אחר על כריכת ספר הוא גורם מרתיע קריאה, ולא מעודד.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ