ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 24 במרץ, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
הספר הזה הפיק ביקורות מרתקות, חלקן מחודדות וטובות ממנו, וסיקרן אותי מאד. כשספר מצליח לעשות את זה תמיד אני חושבת "זה חייב להיות ספר מיוחד". והספר הזה באמת מיוחד. הסופרת הצליחה לכתוב בכנות על חייה ולפעמים - לא תמיד - כתבה על רגשותיה. אבל כתיבתה הצליחה לגרום לקוראים להרגיש בעוצמה, לגרום להם להיות אמפתיים אליה ואל חייה, לנסות להבין, לרצות לחבק (את הילדים) ולרצות לשלוח את ההורים לבית סוהר...
הספר מתאר שני אנשים "שהתעקשו לחיות ולגדל את ארבעת ילדיהם מחוץ לתלם" כדברי הכריכה האחורית של הספר, וזה, כך הרגשתי, רחוק מאד מהסיפור. מדובר למעשה בשני אנשים שנשארו ילדים בעצמם, ומצאו את עצמם עם ילדים לגדל, ללא יכולת כזאת, כי הם עדיין היו צריכים שיגדלו אותם. כך קרה מה שקורה תמיד כשנוצר ואקום - הילדים הפכו להורים של הוריהם.
האם, שהיא תוצר של חינוך קפדני וביקורתי אינה מסוגלת כלל לראות צרכים של מישהו אחר פרט לצרכיה ומסוגלת, למשל, לזלול שוקולד מתחת לשמיכה כשילדיה מזי הרעב מחפשים מזון בפחי אשפה. האב, שכל חייו ניסה לברוח מהבית בו גודל, בית של אלכוהוליסטים מזניחים ומתעללים, מוצא את עצמו באותו מקום, כשההישג היחיד שלו הוא המשפחה שהקים, שהיא הגורם לקיומו והוא נאחז בה בכוח, ומפורר אותה לגורמים תוך כדי כך.
תאורי ההזנחה של הילדים יזעזעו כל אדם בחברתנו שברור לו שהוא חייב לספק לילדיו לא רק מזון, מחסה, וטיפול רפואי הולם, אלא גם את כל הדברים שלפי דעתו ימנעו מילדיו מבוכה והשפלה מול חבריהם. הוריה של וולס אינם מעלים על הדעת לספק אפילו את החלק ההכרחי הגופני של צרכי ילדיהם. אם אין כסף למזון - הילדים צריכים לפתור את הבעייה. רוב הפציעות אינן רצינות מספיק כדי להשיג טיפול רפואי, על רחצה וכביסת הבגדים אין מה לדבר ולגבי ההשפלה? זה בכלל לא נושא שיש להם עניין לעסוק בו.
מצד שני ההורים שבעצמם הם אנשים נבונים ומשכילים הקנו לילדיהם ערכים ליברליים לא טריוויאלים באותה עת באותן עיירות נחשלות בהן התגוררו: על שיוויון בין בני אדם, חמלה לחלשים ולבעלי חיים (אם כי בתחום הזה החמלה התאורטית נתקלה במציאות הלא חומלת... ככה זה אידיאולוגיות) והקנו להם השכלה רחבה, סקרנות ועניין.
אני מבינה למה הספר הזה היה רב מכר שנים כה רבות ב"ניו יורק טיימס". אין ספק שהוא מספר את אחד הסיפורים הדרמטיים דרך הניגוד - הנה משפחה ששללה כמעט את כל מה שחשוב בחברתנו ועדיין אפשר לומר שהילדים בה גדלו וחזרו לחיק התרבות המקובלת, הם חיים ועובדים כמו שמקובל ורובם אינם שונים מסביבתם בבגרותם.
אז אולי זו המסקנה? שהתרבות שלנו חזקה יותר מכל חינוך פרטי שניתן לילדים במשפחתם? שככל שתנסו לחנך את ילדיכם לשונות, הם יגדלו ויחזרו לזרם המרכזי? מהסתכלות מסביב נראה שכך הוא. ושהורים רק מקבלים את ילדיהם כפיקדון לזמן קצוב, שאחריו הם מחזירים אותם לחברה, חבולים, אולי, אך לא מורדים בה.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים)
חן חן, אורית זיתן!
|
|
|
אורית זיתן
(לפני 8 שנים)
כתבת מקסים! תודה
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, טופי!
כל משפחה - מתפקדת ולא מתפקדת - יכולה לגדל צאצא שאינו מתאים לחברה (וההפך, כמובן). זה קשור יותר לצאצא, נראה לי, ולמערכת הגומלין בינו לבין ההורים והמשפחה.
|
|
|
טופי
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ואולי הורים ומשפחה מתפקדת ונורמלית יכולים לגדל צאצא מוזר.ופורק גבולות שאינו מתאים לשום חברה?
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, עומר ציוני!
גם אני לא תמיד אוהבת ספרות אמריקאית. ולרוב אני ממש לא אוהבת ביוגרפיות, או ספרים המבוססים על חיי הסופר. אבל הספר הזה גרם לי לחשוב על "תרבות ההורות" שאנחנו חולקים, והבהיר לי דברים שלא נתתי עליהם את הדעת.
|
|
|
עומר ציוני
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
כוחו של משפט
יעל, אהבתי את הביקורת שלך ולו רק בגלל שלשת המשפטים האחרונים שלה. לא תמיד אני אוהב ספרים אמריקאיים ובוודאי לא ספרים מהסוג הזה. אבל את, בביקורת שלך, מצליחה לחבב עלי אפילו ספרים כאלו... כל הכבוד! |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, לי יניני!
|
|
|
לי יניני
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ניתוח מעולה! תודה על הסקירה
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
אריאל תודה!
|
|
|
אריאל
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
יעל, זה מקסים.
כמה שחשבתי על הספר הזה, הצלחת להוציא ממנו נקודה שאפילו לא הבחנתי בה. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, חני (דולמוש)!
אני חושבת שאי אפשר להגיד שהם בנו תבנית שהאמינו בה. לדעתי הם פשוט איפשרו לעצמם להסחף ברוח, והילדים שילמו את המחיר.
השכלה, עידוד הסקרנות, לימודים כל אלה נראו סותרים את תנאי החיים של המשפחה הזו, אבל הם התקיימו לצידם. |
|
|
חני
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מאוד מדוייק כתבת!! ההורים לא רק התנהגו כילדים חסרי אחריות,הם פשוט בנו להם
תבנית חיים שהאמינו בה עד שראו שהיא לא ממש הוכיחה עצמה במציאות.
המעניין הוא שהיה שם בין כל הכיניים והטלאים בבגדים וברצפה מקום נכבד ללימודים.כלומר החינוך לסקרנות,לפתוח מילון בכל פעם שמילה שלא ידעו הופיעה. ספר שגורם להרבה מחשבות... |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו!
זה תלוי - כמו בכל ספר - איך קוראים אותו ומה בוחרים בו. אבל הוא לא מזעזע, לדעתי, בניגוד לספרים בהם מתעללים בחסרי ישע בכוונה תחילה.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
מסקרן, כרגיל אצלך. אהבתי את הניתוח. עדיין לא קראתי - פחדתי שזה יהיה יותר מדי בשבילי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, זה שאין לנקוב בשמו!
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, נצחיה!
חלק מהכריכות האחוריות כנראה משקרות מטעמי שיווק. חלקן האחר פשוט טועה בהבנת הנקרא, נראה לי.
במצב ההורים לא הייתי מאשימה דווקא את החברה. במקרים מסויימים אנשים אינם מצליחים להתאים למה שנדרש, ונפלטים מפס הייצור. ככה זה. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, קריקטורה!
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, דן סתיו!
דבריך שמחו אותי מאד.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ניתחת את הספר הזה לעומק. דבר שלי קשה מאוד לעשות.
|
|
|
נצחיה
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
כריכות אחוריות משקרות תמיד.
וזה נכון שלחברה יש כוח חזק. לפעמים זה גם לטובה. מצד שני, החברה גם הביאה את ההורים במידה רבה למצב שלהם, אז הדילמה נותרת.
|
|
|
קריקטורה
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת ממש טובה :)
את כותבת מקסים. ואהבתי את הפסקה האחרונה במיוחד.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-5 חודשים)
yaelhar
ביקורת משובחת ומרהיבה. במיוחד התפעלתי מהניתוח המעמיק והממוקד שלך ומהיכולת לגזור מהספר הזה ומעלילתו את שאלת השאלות לגבי תהליך החיברות בכל חברה אנושית. ביקורת שהיא הנאה צרופה. כל הכבוד.
|
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
