“ראיתי המלצות רבות על הספר הזה בכל מני קבוצות פייסבוק של ספרים, אבל מה שהכי תפס אותי היה פוסט של מישהי שטענה שרוב הביקורות החיוביות שהיא קוראת הן של חברים של הסופרת ושלא יכול להיות שספר ביכורים של סופרת ישראלית יהיו כל-כך משתפכים. אחרי כל הדיבורים על הספר הזה הייתי חייב לקרוא ולהבין על מה המהומה לצד זאת שהספר הוא ספר ארוך מה שמבחינתי הוא בונוס. הספר מספר את סיפורם של שירה ואייל ביטון, זוג בורגני”

“הימים האלו קשים. לי אישית קשה יותר להנות מהדברים הפשוטים. אני לחוצה יותר עצבנית יותר וחסרת סבלנות. ובתוך כל הכאוס העצוב והלא ברור הזה נזכרתי בלא מעט המלצות כאן על ספר בשם "חנינה". שסיקרן אותי מאוד. ומה אומר. בלי קלישאות. התחלתי לקרוא בו כאחוזת דיבוק. לקלוט חיים מתוך הכלא בצורה אותנטית ככ (מי אמר "בפנים"?) מבלי לבקר בו אפילו. הרגשתי אסירה של ממש. מהסטרס במעמדות ודרגים מקומיים עד תחושת החוסר אוני”

“**** קבלו את זה: שרון ביטון, אם לשלושה ובעלת קייטרינג מתוקים ממודיעין נכנסת לכלא לאחר שירתה למוות בנער שרצח את בנה האוטיסט. מאחור, בדירה במודיעין המנומנמת, נשאר בעלה של שירה, אייל, שמנסה לשווא להתגבר על "החיים עצמם" - הרבדים המורכבים של הטרגדיה המשפחתית, בד בבד עם מאבק על פרנסה וגידול שתי הבנות הנותרות ללא אשתו התקתקנית. זו נקודת הפתיחה המבטיחה של הספר הזה, שזכה עד כה לסופרלטיבים כמע”

“חנינה / מאיה וקסלר אישה נורמטיבית נשלחת לכלא. כתוצאה ישירה של התגובה שלה לחוסר צדק של בתי המשפט. זהו הספר השני שאהבתי שנוגע בנושא הזה. גם ב'אל נקמות' של יניב בן עטר מהשנה האחרונה מדובר על אב, מסתערב לשעבר שיוצא לדרוש צדק לבתו. הדבר מבטא כנראה את הלך הרוח בציבור ואת הפערים ההולכים וגדלים בין המושגים חוק וצדק. קשה להתעלם בשני הספרים מהתחושה כי מערכת המשפט והמשטרה הופכים ללא רלוונטים. שירה מסכמת”

“ראיתי המלצות רבות על הספר הזה בכל מני קבוצות פייסבוק של ספרים, אבל מה שהכי תפס אותי היה פוסט של מישהי שטענה שרוב הביקורות החיוביות שהיא קוראת הן של חברים של הסופרת ושלא יכול להיות שספר ביכורים של סופרת ישראלית יהיו כל-כך משתפכים. אחרי כל הדיבורים על הספר הזה הייתי חייב לקרוא ולהבין על מה המהומה לצד זאת שהספר הוא ספר ארוך מה שמבחינתי הוא בונוס. הספר מספר את סיפורם של שירה ואייל ביטון, זוג בורגני”

“הימים האלו קשים. לי אישית קשה יותר להנות מהדברים הפשוטים. אני לחוצה יותר עצבנית יותר וחסרת סבלנות. ובתוך כל הכאוס העצוב והלא ברור הזה נזכרתי בלא מעט המלצות כאן על ספר בשם "חנינה". שסיקרן אותי מאוד. ומה אומר. בלי קלישאות. התחלתי לקרוא בו כאחוזת דיבוק. לקלוט חיים מתוך הכלא בצורה אותנטית ככ (מי אמר "בפנים"?) מבלי לבקר בו אפילו. הרגשתי אסירה של ממש. מהסטרס במעמדות ודרגים מקומיים עד תחושת החוסר אוני”

“**** קבלו את זה: שרון ביטון, אם לשלושה ובעלת קייטרינג מתוקים ממודיעין נכנסת לכלא לאחר שירתה למוות בנער שרצח את בנה האוטיסט. מאחור, בדירה במודיעין המנומנמת, נשאר בעלה של שירה, אייל, שמנסה לשווא להתגבר על "החיים עצמם" - הרבדים המורכבים של הטרגדיה המשפחתית, בד בבד עם מאבק על פרנסה וגידול שתי הבנות הנותרות ללא אשתו התקתקנית. זו נקודת הפתיחה המבטיחה של הספר הזה, שזכה עד כה לסופרלטיבים כמע”

“חנינה / מאיה וקסלר אישה נורמטיבית נשלחת לכלא. כתוצאה ישירה של התגובה שלה לחוסר צדק של בתי המשפט. זהו הספר השני שאהבתי שנוגע בנושא הזה. גם ב'אל נקמות' של יניב בן עטר מהשנה האחרונה מדובר על אב, מסתערב לשעבר שיוצא לדרוש צדק לבתו. הדבר מבטא כנראה את הלך הרוח בציבור ואת הפערים ההולכים וגדלים בין המושגים חוק וצדק. קשה להתעלם בשני הספרים מהתחושה כי מערכת המשפט והמשטרה הופכים ללא רלוונטים. שירה מסכמת”