ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 14 באפריל, 2023
ע"י On The Road
ע"י On The Road
המדבר... מרגיש לי שהאוכלוסייה בארץ מתחלקת לשניים: אלו שמעדיפים את נופי הצפון ואלו שמעדיפים את המדבר שבדרום. אני תמיד נמשכתי אל המדבר, אל האינסוף והשקט שבולע אותך ונותן קצת שלווה בתוך הלחץ היומיומי. בשנים שבהם שירתתי בשבטה הייתי נשכב בלילות על גב התומ"ת ונהנה ממה שלמדבר יש להציע לי.
בספר הזה המדבר מתואר ביופיו העוצר נשימה ולצידו האימה שהוא טומן בתוכו מזדחלת בין דפי הספר. העלילה מתמקדת בתחילה בצאלה, רווקה בת 46 שאחראית על גיוס התושבים החדשים בישוב הקהילתי "נווה תמרים" שנמצא לצד ים המלח. לאט לאט אנשים מתחילים להתפוצץ בקרבת הישוב, ההנחה הראשונה היא שהם עלו על מוקשים ושיש מישהו שמפזר אותם ברחבי הישוב. צאלה בטוחה שלא זה הסיפור. הבדידות המדברית והאינסוף, משהו בהתנזרות מחיי הצילוויזציה הם אלו שגורמים לצאלה לחשוב שאולי ההתפוצצות היא בגלל משהו פנימי ועמוק שמתגלה ברגע שאדם נמצא במקום הכי בודד שלו. החלק הראשון של הספר פשוט מענג, זה לא ספר מתח רגיל, אלא סוג של אימה, מסתורין ופילוסופיה שנקראים לאט לאט, הסופר לא גורם לנו לרצות לקרוא את הפרק הבא אלא לשהות בין פרק לפרק ולהרהר, לחוות מבט פנימי. זה ספר שכ"כ שונה בנוף הספרותי, בטח מספרי מתח של חקירות רצח שאנחנו מכירים ככה שהקורא נתפס מהעמוד הראשון.
כשצאלה בטוחה שהיא פתרה את התעלומה היא נעלמת (זה כתוב על גב הספר- לא ספויילר), ואחותה הקטנה מגיעה לישוב כדי להבין לאן צאלה נעלמה והאם יש קשר בין היעלמותה לפרשת המוקשים. לאורך החלק הראשון מתוארים ההבדלים בין צאלה לבין אחותה נטע ופתאום בחלק השני של הספר שנכתב מנקודת מבטה של נטע האחות הרציונאלית כך גם כל סגנון הכתיבה משתנה. מספר מתח מהורהר אנחנו מקבלים ספר מתח תבניתי של בלשית שמנסה לחקור תעלומה דרך חקירה של אנשים שונים. השיחות הופכות להיות פרקטיות וכל הייחוד והקסם של הספר והמדבר מתמסמסים בן רגע.
יש משהו בסוף הספר שקצת מנסה לחזור אל המסתורין והחשיבה המיסטית של תחילת הספר אבל אחרי שקיבלנו בחלקו השני של הספר כתיבת מתח בנאלית ותבניתית משהו בסוף הספר מרגיש תלוש ואף מרגיז. הספר מרגיש מרגיש כאילו הוא נכתב לעיבוד טלווזיוני (מזכיר בהוויה שלו את תמרות עשן המעולה) ומסתבר שהסופר הוא תסריטאי של כמה סדרות מוכרות (כמו בתולות) ואף קראתי שהספר כבר בתהליכי עיבוד לסדרה לכן אני מבין את אי היכולת להמשיך בקו המהורהר של צאלה בגלל שזה לא עובר מסך ופתאום עולות לי שאלות לתהליך היצירה והאם החשיבה על עיבוד טלוויזיוני היה כל הזמן שם...
למרות שנתתי לספר שלושה כוכבים בגלל חלקו השני והמאכזב אני עדיין ממליץ לקרוא את הספר, אני חושב שטוב שיש ספרים כאלו בנוף הספרות המקורית.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דוק
(לפני שנתיים)
נותרתי מהורהרת
מסכימה עם המבקר כאן שמתייחס לכך שבחלקו השני של הספר יש מיקוד שונה לגמרי בחלק הפרקטי של התעלומה. אפילו הפתרון שמתגלה בחלקו הוא מתקבל על הדעת והגיוני וקצת מחזיר את הקורא לקרקע ואז הסוף פתאום- הזוי, לא קשור, לא הגיוני ולא ברור. אולי זו הייתה כוונת המחבר אבל אני הרגשתי שהסיום היה פתאומי מדי והתהליך שהוביל אליו קצר ולא ממצה.
אם להתעמק בעניין בו הספר דן, על הבדידות, לי אישית היה חסר להבין את מקור בדידותם של אלו עליהם דובר בהקשר זה. לא תמיד יש הסבר, ברור שגם אדם שלו משפחה או עיסוק יכול לחוות בדידות- אבל מתוך נקודת ההנחה שאיני מכירה את הדמויות הייתי רוצה לדעת עוד עליהן ו״להבין״ בכל זאת מעט יותר. בכל זאת נהניתי מהספר ומהכתיבה המקסימה של שחר מגן, בהחלט אקרא עוד ממנו ואשמח לצפות בסדרה אם אכן תהיה כזו. בהמשך לתגובות הקודמות, יצא לי לבלות זמן לא מבוטל באזור הבקעה והוא אכן מסקרן ומהווה תפאורה מצוינת לתעלומה שכזו ולהרהורים על החיים והחברה. מעין נקודה עיוורת בארצנו, במילותיו של הסופר. |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מזדהה עם דברי איילת.
|
|
|
Ayeletjon
(לפני שנתיים ו-4 חודשים)
נשמע מסקרן. אני מהחצי שמעדיפים את הירוק והצפון אך עדיין מבינה גם את חובבי המדבר. בשנים האחרונות התקרבתי קצת יותר לאוהדי המדבר. הקסם שלו בעיני הוא בתקופת החורף בארץ. בקיץ החום פשוט הורג בעיני כל קסם. אני קצת מבלבלת את המוח אבל בעיקר הבאת אותי להזכר בתקופת קסם שעשיתי במדבר במשך חודש ימים כאשר עשיתי קורס מרתק של חקלאות אקולוגית בקיבוץ לוטן בערבה. אחת החוויות המדהימות שהיו לי בחיים, שם הבנתי את קסם המדבר. ממליצה לבקר במרכז האקולוגי היפה של הקיבוץ.
|
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
