ביקורת ספרותית על טירת הזכוכית - סיפור אמיתי מאת ג'אנט וולס
ספר מעולה

---

לא חייבים להיות פזרן, לא חייבים לבזבז את משאבי היקום ולא חייבים לאגור חומר כדי לחיות.
אפשר לחיות צנוע.
ואם אתה במינוס ענק פשוט תזרוק את הטלוויזיה את הפלאפונים את הרכב את המשכנתה .תחסל את החשבון בבנק
ותחיה רק מהכסף שיש לך מתחת למרצפת. ואז כל הכסף ילך למטרות חיוניות.

כן חייבים לקרוא ללא הפסקה , להכיר את העולם ולהבין איך הוא בנוי ופועל . ליצור עם המוח ולייצר המון מחשבות שיגרמו לנו לנוע ולהתפתח בלי אמצעים טכנולוגים.

אבל כמובן כולנו שבויים בתוך בועה של נוחות ומנסים להבין מהי הדרך הכי טובה לחיות בשבילנו ובשביל הילדים שלנו.
האם אנחנו כהורים חייבים להשליט את סגנון חיינו על הילדים שלנו?
ומה אם אנו פוגעים בהם בדרך שאנו מובילים אותם לחיות את המציאות שאנחנו מאמינים בה
ומה אם כהורים נסיט את ההגהה לכיוון חיים שאנו לא מאמינים בו שני העולמות יתנגשו וזה מה שקרה בספר.

העלילה בהחלט גורמת לתהות ולהרהר יותר מפעם אחת על איכות החיים שאנו חיים ומהם החלומות והיעדים שהביאו אותנו עד הלום.
הם חיו כל פעם עד לקצה היכולת בעיר אחרת בכפר אחר בבית נטוש אחר. החיים חישלו אותם וחבטו בהם מכל הכיוונים.
הם לא ישנו עם דובי או בבובה בצד הכרית וגם לא התקלחו כל יום.
הכינים היו דיירי קבע על ראשם .אבל הם רוב הזמן היו מאושרים.

דהרו על כנפי הרוח עם פרפרים הכירו כל פרח וכל סלע ואבן על אם הדרך הם היו צועניים נוודים כי זו הייתה דרך ההורים לחנך אותם.
הם היו מחוננים והמילון היה פתוח דרך קבע כדי שילמדו שפה תקינה. שרטוטים על בית חלומות מילא את ראשם הילדותי. ואם טרמיטים אכלו להם את העץ כל מה שצריך הוא ליישר פחית קולה ולעשות טלאי עם פטיש ומסמר.

כך חיו עד שהבינו שהחיים מורכבים קצת יותר מלצייר אותם בוורוד ולומר כל הזמן שהכל בסדר ולשקר את השקרים הקטנים שאנו בדרך כלל אומרים כדי להרגיע את עצמנו שכך צריך להיות.

הספר הזה "היכה" בי בכל כך הרבה מקומות. לא היו לי קפיצות של התרגשות בזמן הקריאה או מצבי רוח שמשתנים
כשמרגישים סוג של אינטימיות כשצוללים עמוק לתוכן העלילה. אבל בהחלט הרגשתי סוג של עצבות
שנמשכה רוב הספר כשמשחק התפקידים בין ההורים לילדים נראה כהולך לאיבוד במין מציאות לא אמיתית
שהורים מספרים בדרך כלל לילדיהם כדי להצדיק את המציאות שיצרו במו ידיהם. ושהם לא ממש אוהבים או
מרוצים ממנה. לא מרוצים מהחלומות שחשבו שיתגשמו או מדרך החיים שלא ממש הסתדרה להם עם המציאות עצמה
כי החיים לפעמים פשוט לוקחים אותנו הרחק למחוזות שלא חשבנו שיהיו המציאות שלנו.

ספר שכתוב יפה ונעים לקרוא בו לאורך כל הדרך.
והבונוס הוא שהוא גורם לך לחשוב על ההורים שלך

כמה הדרך שלהם היא הדרך גם שלך? כמה אתה מאמץ וכמה אתה מצליח לזרוק הצידה ולקחת לחיים רק את
מה שאתה בוחר לקחת.
בשבילי היום הוא יום הרהור ענק היות ואבא נפטר לפני יומיים ואותותו יושבים שבעה. אז הספר קצת פיזר לי את
המחשבות בדרך טובה. והמחשבה על כמה קיבלתי וכמה נתתי ומה ירשתי באופי מקבל משמעות גדולה יותר בסיום הספר.

לרוץ לקרוא בהחלט וחג שמח

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על טירת הזכוכית - סיפור אמיתי