ביקורת ספרותית על טירת הזכוכית - סיפור אמיתי מאת ג'אנט וולס
ספר מעולה

---

גם אני רוצה. גם אני רוצה ללכת עד הסוף עם העקרונות שלי, לחיות בלי רכוש, להסתכל על הכוכבים, ללקט מזון, לצייר, לכתוב, לישון בחוץ, לקרוא ספרים, לסרוג, לעשות מדורות, להיכנס לאוטו ולנסוע ולנסוע ולנסוע עד לאנשהו חדש. ואז אותו דבר שם.
שיט. יש לי ילדים.
והאמת שרוב הזמן אני גם לא באמת רוצה. זה קורה לי בעיקר אחרי עשרים דקות המתנה על הקו עם ביטוח לאומי, או כשאין לי מה ללבוש בבוקר, או כשכל הנעליים וכל התיקים של כל הילדים זרוקים על כל הסלון.
להורים של ג'נט וולס לא היו כאלה עניינים. דרך ההתמודדות שלהם עם החיים באמריקה היתה עריקה – למדבר, לעיירות נידחות, לשולי החברה. וולס מספרת את הסיפור האמיתי של משפחתה הלא מתפקדת, סיפור על זוג הורים היפים, משכילים וכשרוניים וארבעת ילדיהם. האבא הוא אלכוהוליסט, נרקיסיסט, פנטזיונר שעסוק באובססיביות באיך הוא יביא את המכה. בין שהוא בונה מכשיר לגילוי זהב, חוקר את שליטת המאפיה בחברת החשמל של פיניקס אריזונה או מתכנן טירת זכוכית מגלומאנית, ברור שהכל יטבע באלכוהול. האמא היא אמנית מנותקת, עם פרשנויות מקוריות לקתוליות שלה ועם תעודת הוראה שהיא מתאמצת להתעלם מהפוטנציאל התעסוקתי שבה. לשני ההורים יש עמדות מוצקות על כל דבר כמעט, ובעיקר על השיטה ועל תומכיה, הם מתנשאים על מי שנעזרים בשירותי הרווחה ומעדיפים עקרונות על פני תלושי מזון. את העקרונות שלהם הם מיישמים על שפת החוק או מעבר לה, כשצריך. כל עוד אפשר, משחקים משחק סטייל "החיים יפים" של רוברטו בניני – אלה החיים הנהדרים שבחרנו לנו. ומשתמשים, גם בתוך המשפחה, בהכחשה, בשקרים, באלימות.
והילדים? הילדים שורדים. מחטטים בפחים כשאין אוכל (רוב הזמן), מופתעים לגלות פתאום שורת זוגות אופניים חדשים כשמשהו צץ, מגלים שהספרייה הציבורית יבשה ומוסקת בחורף, לומדים שיש להם אחד את השני. וחותכים, ברגע שאפשר.
ברובד המיידי יש כאן סיפור על הזנחה והתעללות בילדים. קל לפטור אותו ככזה, וכשקניתי את הספר תהיתי אם אני מסוגלת לקרוא אותו - ספרים על סבל של ילדים הרבה פעמים בלתי אפשריים בשבילי. בעמוד 23 שוב עלתה השאלה, אבל בהדרגה זה נרגע. ולא כי הסיפור נעשה קל; להיפך, אולי הוא אפילו מחמיר ככל שמתקדמים. מה שהופך אותו למרתק ורב פנים כל כך הוא אופן ההתבוננות של וולס. באותו קול היא מספרת גם על המכות וההשפלה וגם על היצירתיות והסקרנות ופיתוח החוסן. וכן, גם על אהבה – אהבת אמיתית ולא מותנית של הורים לילדיהם, שאינה מגובה במחויבות הורית בסיסית. בבגרותם, לאחר שהפכו (ברובם) לאנשים נורמטיביים ומתפקדים, אחיה של ג'נט יאמר לה: את יודעת, ממש לא קשה לשים אוכל על השולחן אם זה מה שמחליטים לעשות.
וולס יודעת בדיוק מי הם הוריה ולא חוסכת מהקוראים פרטים קשים. הכתיבה שלה מדווחת, כמעט יבשה, ועם זאת היא מצליחה לייצר קול חומל, אוהב ונעדר שיפוטיות. הפער בין הדעתנות והשיפוטיות של ההורים לבין החמלה והקבלה של הבת הוא מאוד מפליא בעיני, והוא זה שמרחיק את הספר מקיטלוג אוטומטי. אפשר לומר: זה ספר על משפחה מזעזעת אבל מלאת אהבה. אפשר להפוך ולומר: זה ספר על משפחה מלאת אהבה אבל מזעזעת. בעיני, הספר מזמין למחוק את ה"אבָל", ולא להניח לאחד מחלקי המשפט להוציא את חלקו השני.

» ביקורות נוספות של חמוטל
» ביקורות נוספות על טירת הזכוכית - סיפור אמיתי