הלכתי לי בספרייה כשאחותי הפילה לי את הספר לידי השלובות.
הייתי בשוק. היא לא קוראת ספרי פנטזיה/מד"ב.
תזכורת: לעולם לא לפקפק יותר באחותי בענייני ספרים. לעולם.
הספר הזה פשוט מדהים!
טוב, הוא היה קצת מדכא. הייתי קצת בדיכאון כשקראתי אותו, ואני נוטה יותר לשיגעון, אבל דיכאון? נה.
כל ההתעללות שאנדר סופג, כשהוא רק בן 6, גדולה יותר מכל התעללות שאני אספוג בחיי. אפילו יותר גדולה ממה שהספוג שלי סופג, והוא סופג הרבה, כי אני מסתבנת איזה 5 פעמים במקלחת, אחרי שאני כל פעם שוכחת שכבר הסתבנתי.
סטיתי קצת מהנושא. awkward
אני אתאר את הספר בשתי מילים:
זה ספר פשוט מדהים!
אוי, אוף, זה לא היה שתי מילים נכון? באסה. טוב אני מבטיחה שאני אשתדל יותר בפעם הבאה. =)
אני אנסה לחזור לפואנטה.
אנדר הוא ילד שנשלח לבית ספר בחלל, שם מתאמנים ילדים בעזרת משחקים ללא כבידה, להפוך למפקדים על צבא במלחמה. איזה מלחמה?
נחזור שמונים שנה אחורה. גזע של יצורים בשם "הבאגים" (לא יודעת מה אתכם, אבל אני דמיינתי אותם בתור זבובים ענקיים , מה שלא ממש עזר לי לישון בלילות...) תוקף את כדור הארץ והאנושות, שמצליחים להציל את עצמם ממש בדקה התשעים. אבל בפעם הבאה שתהיה תקיפה, בני האדם כבר יהיו מוכנים. וגם יהיה להם מפקד. מעניין מי זה יהיה?
אין, אין, כמו ספר מדע בדיוני כדי לעודד את מצב רוחי...
זה היה כל כך יפה, איך שאנדר עובר כזאת דרך ארוכה מילד רחום, מלא חמלה, וחסר ביטחון, לילד אמיץ, חזק ומחושל.
למרות שלא תמיד הדרך הייתה יפה וורודה.
וכמה שהילד גאון, לא יאומן. ברצינות, מנת ה- IQ שלו בטח גדולה יותר מקליפורד. זוכרים? הכלב האדום הענק? לא? לא משנה. אופס.
דרך אגב, תמיד רציתי לבטל את כוח הכבידה ולרחף באוויר. הייתי עפה לאיים הקריביים, להוואי, לענן-
לא משנה. שוב.
הסוף נחת עלי ב- בום טרח.
ספוילר
המשחק שהוא שיחק היה אמיתי?! הוא באמת ניצח אותם?! לא יכול להיות!
סוף ספוילר
הדמויות עמוקות, חלקן מפחידות, חלקן נחמדות, אבל כולן בנויות בצורה מושלמת.
הספר נגע ללבי, והוא מקבל 5 כוכבים בלי שום מצמוץ.
ספר שני, אני בדרך!!!!!!!!!


















