ביקורת ספרותית על המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 מאת אורסון סקוט קארד
ספר מעולה

---

תקנו אותי אם אני טועה, לדעתי מה שעושה ספר לספר טוב הוא אמינות הדמויות שבו. כאשר הדמות העיקרית בספר נכתבת בצורה טובה אני נשבית לא רק בעלילה, אלא גם בכוחן של הדמויות המרכיבות אותה. בספר טוב אני מצליחה לחוש הזדהות, לשנוא, לאהב, ופשוט "להיכנס לראש" של הדמות הראשית, המשנית ומה שביניהן. בספר "עולמו של אנדר" לא רק "נכנסתי לראש" של אנדר. קרה לי כאן משהו אחר: פשוט רציתי להיות כמו אנדר.

אנדר בן שש בלבד כאשר הוא נלקח ללמוד בבית ספר צבאי. בית הספר הצבאי אמור להכשיר את אנדר, וגאונים אחרים שכמותו, לפיקוד על ספינת חלל קרבית. האנושות ספגה פלישת חוצנים טראומתית אחת ולכן החליטה להיות מוכנה לפלישה הבאה. אנדר עושה חיל בבית הספר וזוכה להצלחות מרובות. למעשה, הוא ממש מושלם ועל כך הוא מעורר את שנאתם של רבים סביבו, ולא בכדי.

לרוב – גם לי קשה לי להזדהות עם דמות שהיא מושלמת, כי מושלם בעיני הוא לא אנושי. וכאן באה לידי ביטוי הגדולה של אורסון סקוט קארד, הסופר: למרות מושלמותו הבינתית של אנדר – הרי שהוא כובש גם באנושיותו. "המשחק של אנדר" אינו סתם ספר מדע בדיוני מצוץ מהאצבע, לספר יש רובד פסיכולוגי עמוק מאוד. המספר מנתח כמו באיזמל את את אופיו של אנדר, את התהליכים הפסיכולוגיים שהוא עובר, את שגיאותיו והצלחותיו ואת השפעת הסביבה עליו. לכאורה מדובר בספר מדע בדיוני. בפועל זהו ספר פסיכולוגיה.

ומתוך הקרביים הנשפכים על שולחנו של קארד, מתגלה אדם שהוא אמנם חכם יותר מכל אדם רגיל, אך גם אנושי בצורה מופלאה. לא מדובר באנדרואיד חסר רגשות אלא באדם צעיר, גאון ומוכשר בצורה בלתי רגילה. עם זאת כל זאת – הוא גם רגיש, אוהב, ובעל לב חומל ואמפטי. וככל שהוא כובש את לבבותיהם של תומכיו על ספינת החלל – כך הוא הולך וכובש את לבו של הקורא.

"כעסו של בונזו גבר מרגע לרגע. כעס יוקד. כעס יוקד היה דבר רע. כעסו של אנדר היה קר, קפוא, והוא השתמש בו. בונזו לא היה מסוגל להשתמש בכעס שלו. הוא היה קורבן של הכעס"

לו רק יכולתי לפתח בעצמי שליטה שכזו! כבעלת פתיל קצר וטמפרמנט ג'ינג'י – אני יכולה ללמוד רבות מדמותו של אנדר המצליחה, כבר בגיל שש, לשלוט בדחפיה וברגשות הבוערים, לא לאבד שליטה ולהגיב בקור רוח למצבים מורכבים וקיצוניים. אכן, דרכי עוד ארוכה. אך לא רק טיפול בקריאה יש כאן: בעקבות פגישתי עם דמותו של הנער הצעיר אני רוצה פתאום לשוב ולהשחיז את כישוריי בשח-מט, לתפור תשבץ או סודוקו, לשחק במשחק מחשב קשה, לפתור תרגיל בטריגונומטריה, להתכונן לטיסה בחלל ובאופן כללי לפתח את האינטלקט שלי ולהפוך לגיבורת על... או משהו בסגנון.

גדולתו של אורסון סקוט קארד היא ביצירת דמות כובשת, איתה ניתן להזדהות ואותה יש רצון לחקות, וגם ביכולתו המדוייקת לנבא את העתיד: הספר נכתב בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, אך הוא חזה כמעט במדוייק את השימוש ברשתות חברתיות, באינטרנט, במחשבים, באינטליגנציה מלאכותית... ועם זאת, הוא חזה את העובדה שבני אדם תמיד יישארו לנצח אנושיים – זקוקים יותר מכל לאהבה וחום, בעלי רגישויות וחולשות ומכילים בנפשם הרבה באגים מולדים...

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1