ביקורת ספרותית על המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 מאת אורסון סקוט קארד
ספר טוב

---

ישנם דברים בחיים שאנו עושים ואין להם שום אחיזה , לעיתים מכוח ההרגל, לעיתים מותך אמונה, לעיתים מתוך צורך, ולעיתים בלי שום סיבה מוצדקת.
כשאנו נשאלים מדוע אנו עושים אותם או נוהגים כך ברוב הפעמים התשובה תהיה: "אין לי מושג, אני עושה זאת במשך כך וכך שנים".

אני לצורך הדוגמא לעולם לא מערבבת בצלחת או בכריך קוט'ג עם ירק ולא משנה איזה ירק, למה? אין לי מושג.

לפני החג, הופיעה בפורום שאלה, בנושא סדרת ספרים מסוימת, אני לתומי הגבתי וציינתי שאני ומדע בדיוני לא חברים בכלל, אני לא מגיעה אליו לקפה של אחה"צ והוא אינו מטריד את שלוותי.

ערב החג, שקט בבית, הילדים יצאו לסיבוב, הכבישים ריקים ביום הזה, כולם נוהרים, הקטן נרדם יחד עם בעלי, ישבתי בסלון, על הספה מתחת למנורת הליילה הזעירה שדלקה, פתחתי את הספר, וצללתי אל תוך עולם שהפתיע, והרתיע אותי , לעיתים בו זמנית.

כשסיימתי את הספר התברר לי שלא הייתה שום סיבה מוצדקת לכך שנמנעתי במשך כל חיי מקריאה של הזא'נר הזה.

העלילה היא על חייזרים מאיימים להשמיד את כדור הארץ, החייזרים מכונים "באגים" , הם בדמות חרקים (כאן עצמתי את העיניים דיי חזק ). אותם "באגים" השמידו והרגו מאות בני אדם. חוזרים כעת לסיבוב נוסף, האם יצליחו במשימה?
אנדר וויגין ילד מחונן כבן 6 , עוזב את כדור הארץ, את המשפחה שלו, ונלקח למחנה אימונים צבאי.
אנדר גאון קטן מתאמן שם על משחקי מוח, חדות, טקטיקה, וחשיבה מהירה, ייעודו של אנדר הוא להיות מנהיג צבאי.

הספר ברובו מעלה שאלות אתיות כאלה ואחרות, על חלקן לא היו לי תשובות, ועל חלקן לא רציתי בכלל לחשוב.
ריחמתי על אנדר, הרגשתי שמתייחסים אליו לא כמו למכונת לחימה משומנת ולא כפי שהוא בן אנוש / ילד קטן שזקוק לחום ולאהבה.
אנדר מבחינתם הוא כלי עזר למלחמה כנגד הרעים בלבד.

בדידותו של אנדר , אף היא השפיעה על חווית הקריאה, צרמה לי העובדה שמלבד אחותו ואלנטיין איש לא התעניין ברגשותיו, ברצונותיו.
לכך נוסיף את מערכת היחסים העכורה עם אחיו פיטר, שהתייחס אליו כאל כלי, בכלל פיטר בעיניי היה אדם רשע ומרושע, והתעלל באחיו הקטן ללא רחמנות כלל.
גם האימונים הקשים "בחדר הקרב" היו בעיניי טיפה יותר מידיי, שאפתי אוויר ונשפתי החוצה בכבדות, אלו לא היו סתם אימונים פיזיים אלא התעללות נפשית (בעיניי בכל אופן).

המילים שהדהדו לי כל הזמן בראש היו "הוא רק בן שש" עדיין ילד קטן.

גם העובדה שבאותה תקופה השלטון / הממשלה הגבילה את הילודה לשני ילדים בלבד , ואנדר למעשה הוא אח "שלישי", תרמה לא מעט, אייך אפשר להגביל ילודה? ובכלל אייך ההורים הסכימו שעד הלידה אם התינוק יהיה מתאים הוא יגויס ואם לא?

זהו ספר מרתק מאוד, עוצמתי, וכשסיימתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי שאולי זה לא כל כך הזוי, מלבד החייזרים כמובן, הרי ישנם המון ילדי מחוננים / גאונים אולי גם הם מגויסים למטרות כאלה ואחרות ואיש אינו יודע?

הביקורת הזו מוקדשת בהוקרה רבה לגלית, שבזכותה שברתי את "מחסום הז'אנר" וביום הכיפורים כפי שהבטחתי לה, ישבתי וקראתי.
המשחק של אנדר בהמלצתה.

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1