“אני לא חובב מד"ב אבל החלטתי לנסות שוב . חיפשתי המלצות לספר כניסה קליל ,לא משהו כבד ופילוסופי מידיי או מרבה בתיאורים פיזיקליים . מהבחינה הזו הספר בהחלט עונה על הציפיות לטוב ולרע הספר קצר יחסית הכתיבה מהירה, מעט שטוחה (לדמויות אין מספיק עומק). העלילה לא סבוכה .הרעיונות הפילוספים דיי פשוטים. אני חושב שמי שאוהב מד'ב לא יתלהב מהספר ( כאמור חסר בו עומק ופיתוח דמויות ) אך מצד שני מי שרוצה ספר מד"ב פשוט וקליל ימצא בספר יתרונות”

“התלבטתי רבות אם לכתוב ביקורת על הספר. אני לא חובבת מד"ב ולא ספרי פנטזיה, יחד עם זאת, כאשר ישנן המלצות רבות והספר הוגדר כיצירת מופת, אני לא יכולה להתעלם מכך. אז הלכתי וחיפשתי ובדקתי ולאחר חודשיים מצאתי את שאהבה נפשי. קניתי את ספרי ההמשך ואת הספר המקביל כי אני כבר למודת קרבות והתרגשתי כמו ילדה קטנה שהצליחה לשים את ידה על קלף נדיר בחוברת המדבקות של המורדים (או סופרגול, תזרמו). הספר עשוי טוב, כתוב היטב, פרקים קצרים ועל אף שנת הוצאתו לאור הוא רלוונטי לימנו יותר מתמיד. אנדר(ה), ילד בן 6, נשלח למשימת חייו שמטרתה היא להגן על כדור הארץ מפני ה"באגים" שעשויים לתקוף בכל רגע. בעולם בו פעוטות בני שנתיים מתוכנתים למסכי טאצ'אי אפשר שלא להקביל את ה"באגים" לסמארטפונים שבתאוריה, הם הורסים את האנושות. בלחיצה אחת ניתן להרוס חיים של אדם, בין אם זה ברשתות החברתיות או במדיות השונות ועושה רושם שזה הולך ומחמיר. אנדר נתן לי תקווה שיש ילדים ובני נוער שעוד לא "התקלקלו". עוד לא ספגו את תרבות הטיק טוק (מה זה לעזאזל???) ולא נמצאים כל היום במסכים. בני אדם קטנים שאכפת להם, שרוצים לשנות, שמעיזים. אנדר נשלח למשימה באל כרוחו, באי רצון מוחלט ועדיין, הבין שנתנו לו כוח. ועם כוח גדול, מגיעה אחריות גדולה. לטעמי, לא מדובר ביצירת מופת. הרבה דברים חוזרים על עצמם, ההתקדמות מאוד איטית מפרק לפרק וישנם פרטים די שוליים. יחד עם זאת הוא שווה קריאה, לא רק מאחר והוא כתוב טוב אלא גם כי הוא משקף איך חינוך הילד יכול לשנות הכל. לפעמים גם, להציל את היקום. יש המלצות על הספר מפה עד להודעה חדשה. ההמלצה שלי? אל תקראו אותן. אתם תגיעו עם ציפיות שלדעתי הורסות את החוויה. הורדתי טיק טוק. מי מצטרף? לא משנה, מחקתי אותו.”

“"קחי את הספר הזה" חברה טובה הציעה לי. היא הרימה ספר עם כריכה שאז נראתה לי די משעממת. לא ידעתי שבעתיד כל פעם כשאביט בה אזכר בתחושה הטובה שהייתה לי כשקראתי אותו. מצאתי את עצמי צוחקת מידי פעם מהכתיבה השנונה של אורסון סקוט קארד. לגמתי את 50 העמודים האחרונים בלגימה ענקית וכשסיימתי לא זזתי על מנת לא להפריע בטעות לתחושה שנקראת "התחושה המדהימה בעולם כשאתה מסיים לקרוא ספר טוב" להציף את כל גופי. לא שמתי לב שהפה שלי היה פעור, ובאמת תהיתי לעצמי כמה זמן הייתי במצב הזה - ללא תזוזה עם פה פעור - אחד מדפוסי ההתנהגות של התנין. אקרא למצב זה "מצב תנין". אני ממליצה לכם בחום לקרוא את הספר המעולה הזה ומקווה שגם אתם תחוו מצב תנין ‪ (◉o◉)‬”

“בס"ד אזהרה: יהיו כאן הרבה ספויילרים. אמנם רובם מרומזים או כאלה אפשר לנחש בכל מקרה, אבל יהיו כאן גם כמה מפורשים. בחירה שלכם. אמנם אני לא חובב מד"ב גדול,אבל משהו בספר הזה פשוט לא נתן להניח אותו מהיד עד הסוף שלו. אנדר הוא שלישי, הוא לא אמור להתקיים. והוא נבחר להציל את האנושות. עד כאן התקציר. מעבר לזה אני יכול רק להרוס. כמו שאמרתי, אני לא חובב גדול של מד"ב, אבל המהלכים הפסיכולגיים הגאוניים שבוחנים את אנדר, הטקטיקות שמדהימות בחכמתן, והנפש עצמה של אנדר הם אלה שהופכים את הספר הזה למה שהוא. לכאורה הסיפור גם מבטא איזשהו צורך של האדם במקום ושייכות. ההתחלה של אנדר בתור שלישי ללא מקום בעולם, המאבק שלו באלה שמנסים הדיר אותו: סטילסון עם כינויי השלישי, ברנרד עם ההבדלה שלו, בונזו עם השנאה שלו. לאורך כל הספר אנדר מנסה למצוא מקום. וכשהוא מוצא אותו לבסוף, הוא מבין שהוא בכלל לא אמור להיות שם. חלק מהרעיון גם של הצלת העולם היה תלוי במידור של אנדר. רק אדם שאין לו מה להפסיד, כי גם ככה אין לו משהו לחלוק, יוכל לעשות את המהלך הנכון. גם לאחר המלחמה אנדר לא מוצאת המקום שלו, ומתייסר מכך שנאלץ להרוג את אויביו, ויותר מכל הבאגים, שהסיבה שוא מתייסר ככ מהשמדתם היא שהוא רואה בהם את עצמו.(שיהיה ברור, אני לא נגד להרוג אויבים, אני רק מנסה להסביר למה הוא התייסר ואת המסע שלו למציאת המקום.) מה שמעניין עוד, זה שלא מספיק המידור שלו, כי אם הוא היה רק מודר, הוא לא היה מנסה להציל את האנושות. זה למה גראף מביא אותו לכדור הארץ: ילמד לאהוב אותו, ולרצות בניצחון. כי מכונה בלי רגש לא יכולה לרצות להציל את כדו"א, ובלי רצון, אי אפשר לנצח. לבסוף הוא באמת יוצא לחיפוש האחרון, אחרי שהוא מגלה את זה שהוא *לא* למצוא את מקומו בעולם שהוא הציל, ביחד עם ההשתקפות שלו: מלכת הבאגים. לבסוף הוא מוצא את מקומו ומגיע אל המנוחה והנחלה, מכיוון שזהו המקום של כל חסרי המקום. הבאגים, הוא וולנטיין, המתיישבים, ובהמשך גם החזירונים. הסיפור הזה משתקף אצל כל אדם נודד, בין בגוו בין ברוחו, ובהחלט נותן הסתכלות חדשה על העולם. מה שמעניין עוד, זה שלא מספיק המידור שלו, כי אם הוא היה רק מודר, הוא לא היה מנסה להציל את האנושות. זה למה גרף מביא אותו לכדור הארץ: ילמד לאהוב אותו, ולרצות בניצחון. כי מכונה בלי רגש לא יכולה לרצות להציל את כדו"א, ובלי רצון, אי אפשר לנצח. הפסיכולוגיה שפספר, הגאונות, והעדינות שיש בו, הופכים אותו לאחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא(אם כי לפעמים הוא יכול להיות ממש דיכאוני.פעם אחת אחרי שקראתי אותו נכנסתי לדיכאון ל3 ימים. כדאי לקחת בחשבון) קריאה מהנה(ומקווה שלא דיכאונית)!”

“אני לא חובב מד"ב אבל החלטתי לנסות שוב . חיפשתי המלצות לספר כניסה קליל ,לא משהו כבד ופילוסופי מידיי או מרבה בתיאורים פיזיקליים . מהבחינה הזו הספר בהחלט עונה על הציפיות לטוב ולרע הספר קצר יחסית הכתיבה מהירה, מעט שטוחה (לדמויות אין מספיק עומק). העלילה לא סבוכה .הרעיונות הפילוספים דיי פשוטים. אני חושב שמי שאוהב מד'ב לא יתלהב מהספר ( כאמור חסר בו עומק ופיתוח דמויות ) אך מצד שני מי שרוצה ספר מד"ב פשוט וקליל ימצא בספר יתרונות”

“התלבטתי רבות אם לכתוב ביקורת על הספר. אני לא חובבת מד"ב ולא ספרי פנטזיה, יחד עם זאת, כאשר ישנן המלצות רבות והספר הוגדר כיצירת מופת, אני לא יכולה להתעלם מכך. אז הלכתי וחיפשתי ובדקתי ולאחר חודשיים מצאתי את שאהבה נפשי. קניתי את ספרי ההמשך ואת הספר המקביל כי אני כבר למודת קרבות והתרגשתי כמו ילדה קטנה שהצליחה לשים את ידה על קלף נדיר בחוברת המדבקות של המורדים (או סופרגול, תזרמו). הספר עשוי טוב, כתוב היטב, פרקים קצרים ועל אף שנת הוצאתו לאור הוא רלוונטי לימנו יותר מתמיד. אנדר(ה), ילד בן 6, נשלח למשימת חייו שמטרתה היא להגן על כדור הארץ מפני ה"באגים" שעשויים לתקוף בכל רגע. בעולם בו פעוטות בני שנתיים מתוכנתים למסכי טאצ'אי אפשר שלא להקביל את ה"באגים" לסמארטפונים שבתאוריה, הם הורסים את האנושות. בלחיצה אחת ניתן להרוס חיים של אדם, בין אם זה ברשתות החברתיות או במדיות השונות ועושה רושם שזה הולך ומחמיר. אנדר נתן לי תקווה שיש ילדים ובני נוער שעוד לא "התקלקלו". עוד לא ספגו את תרבות הטיק טוק (מה זה לעזאזל???) ולא נמצאים כל היום במסכים. בני אדם קטנים שאכפת להם, שרוצים לשנות, שמעיזים. אנדר נשלח למשימה באל כרוחו, באי רצון מוחלט ועדיין, הבין שנתנו לו כוח. ועם כוח גדול, מגיעה אחריות גדולה. לטעמי, לא מדובר ביצירת מופת. הרבה דברים חוזרים על עצמם, ההתקדמות מאוד איטית מפרק לפרק וישנם פרטים די שוליים. יחד עם זאת הוא שווה קריאה, לא רק מאחר והוא כתוב טוב אלא גם כי הוא משקף איך חינוך הילד יכול לשנות הכל. לפעמים גם, להציל את היקום. יש המלצות על הספר מפה עד להודעה חדשה. ההמלצה שלי? אל תקראו אותן. אתם תגיעו עם ציפיות שלדעתי הורסות את החוויה. הורדתי טיק טוק. מי מצטרף? לא משנה, מחקתי אותו.”

“"קחי את הספר הזה" חברה טובה הציעה לי. היא הרימה ספר עם כריכה שאז נראתה לי די משעממת. לא ידעתי שבעתיד כל פעם כשאביט בה אזכר בתחושה הטובה שהייתה לי כשקראתי אותו. מצאתי את עצמי צוחקת מידי פעם מהכתיבה השנונה של אורסון סקוט קארד. לגמתי את 50 העמודים האחרונים בלגימה ענקית וכשסיימתי לא זזתי על מנת לא להפריע בטעות לתחושה שנקראת "התחושה המדהימה בעולם כשאתה מסיים לקרוא ספר טוב" להציף את כל גופי. לא שמתי לב שהפה שלי היה פעור, ובאמת תהיתי לעצמי כמה זמן הייתי במצב הזה - ללא תזוזה עם פה פעור - אחד מדפוסי ההתנהגות של התנין. אקרא למצב זה "מצב תנין". אני ממליצה לכם בחום לקרוא את הספר המעולה הזה ומקווה שגם אתם תחוו מצב תנין ‪ (◉o◉)‬”

“בס"ד אזהרה: יהיו כאן הרבה ספויילרים. אמנם רובם מרומזים או כאלה אפשר לנחש בכל מקרה, אבל יהיו כאן גם כמה מפורשים. בחירה שלכם. אמנם אני לא חובב מד"ב גדול,אבל משהו בספר הזה פשוט לא נתן להניח אותו מהיד עד הסוף שלו. אנדר הוא שלישי, הוא לא אמור להתקיים. והוא נבחר להציל את האנושות. עד כאן התקציר. מעבר לזה אני יכול רק להרוס. כמו שאמרתי, אני לא חובב גדול של מד"ב, אבל המהלכים הפסיכולגיים הגאוניים שבוחנים את אנדר, הטקטיקות שמדהימות בחכמתן, והנפש עצמה של אנדר הם אלה שהופכים את הספר הזה למה שהוא. לכאורה הסיפור גם מבטא איזשהו צורך של האדם במקום ושייכות. ההתחלה של אנדר בתור שלישי ללא מקום בעולם, המאבק שלו באלה שמנסים הדיר אותו: סטילסון עם כינויי השלישי, ברנרד עם ההבדלה שלו, בונזו עם השנאה שלו. לאורך כל הספר אנדר מנסה למצוא מקום. וכשהוא מוצא אותו לבסוף, הוא מבין שהוא בכלל לא אמור להיות שם. חלק מהרעיון גם של הצלת העולם היה תלוי במידור של אנדר. רק אדם שאין לו מה להפסיד, כי גם ככה אין לו משהו לחלוק, יוכל לעשות את המהלך הנכון. גם לאחר המלחמה אנדר לא מוצאת המקום שלו, ומתייסר מכך שנאלץ להרוג את אויביו, ויותר מכל הבאגים, שהסיבה שוא מתייסר ככ מהשמדתם היא שהוא רואה בהם את עצמו.(שיהיה ברור, אני לא נגד להרוג אויבים, אני רק מנסה להסביר למה הוא התייסר ואת המסע שלו למציאת המקום.) מה שמעניין עוד, זה שלא מספיק המידור שלו, כי אם הוא היה רק מודר, הוא לא היה מנסה להציל את האנושות. זה למה גראף מביא אותו לכדור הארץ: ילמד לאהוב אותו, ולרצות בניצחון. כי מכונה בלי רגש לא יכולה לרצות להציל את כדו"א, ובלי רצון, אי אפשר לנצח. לבסוף הוא באמת יוצא לחיפוש האחרון, אחרי שהוא מגלה את זה שהוא *לא* למצוא את מקומו בעולם שהוא הציל, ביחד עם ההשתקפות שלו: מלכת הבאגים. לבסוף הוא מוצא את מקומו ומגיע אל המנוחה והנחלה, מכיוון שזהו המקום של כל חסרי המקום. הבאגים, הוא וולנטיין, המתיישבים, ובהמשך גם החזירונים. הסיפור הזה משתקף אצל כל אדם נודד, בין בגוו בין ברוחו, ובהחלט נותן הסתכלות חדשה על העולם. מה שמעניין עוד, זה שלא מספיק המידור שלו, כי אם הוא היה רק מודר, הוא לא היה מנסה להציל את האנושות. זה למה גרף מביא אותו לכדור הארץ: ילמד לאהוב אותו, ולרצות בניצחון. כי מכונה בלי רגש לא יכולה לרצות להציל את כדו"א, ובלי רצון, אי אפשר לנצח. הפסיכולוגיה שפספר, הגאונות, והעדינות שיש בו, הופכים אותו לאחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא(אם כי לפעמים הוא יכול להיות ממש דיכאוני.פעם אחת אחרי שקראתי אותו נכנסתי לדיכאון ל3 ימים. כדאי לקחת בחשבון) קריאה מהנה(ומקווה שלא דיכאונית)!”