ביקורת ספרותית על תמול שלשום מאת ש"י עגנון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 במרץ, 2013
ע"י יחיאל


גמרתי את הספר הנפלא הזה לפני יומיים. קראתי את הסוף עשרים פעמים, עד שהשתכנעתי שקראתי כל מילה וכל תו בספר, ושמה לעשות, כל דבר טוב נגמר בסוף. בצער רב סגרתי את הספר באנחה המעורבבת בשמחה ועצב, וניסיתי להתאושש מספר כל כך.. נפלא.
קראתי את יצירת המופת הזאת במשך חודש ושבוע, במהלך שיעורים בלימודים, בהפסקות בין מגוון פעילויות שביצעתי בחודש האחרון. גם כשהיה לי משהו מבאס, ידעתי שאפשר לשמוח \לסמוך על הספר הזה שיחזיר לי את החיוך.

אני לא שואף להיות חוקר ספרות, ולכן גם הביקורת הזאת לא שואפת להיות כזאת. רק אומר את התחושות והרשמים שלי מהספר, אם הבנתי משהו לא נכון מהספר, אשמח אם מישהו יתקן אותי.

יחד עם זאת שהספר נפלא, אני מודה ומתוודה שהיו קטעים קצת פחות מעניינים. אי שם באמצע הספר, אם בגלל המתח שבו הייתי שרוי וחוסר הרוגע הדרוש לקריאת ש"י עגנון, ואם בגלל שפשוט כך בנוי הספר, פחות נהניתי ממנו. אין זה אומר שלא נהניתי ממנו בכלל, אבל פחות.

יש הרבה אנשים שאומרים שש"י עגנון הוא משעמם וקשה לקרוא אותו. אני יכול להבין אותם, אבל לחלוטין לא יכול להסכים. עגנון, מלבד היותו סופר, הוא אומן, צייר בכוח הדיבור. באמצעות הדימויים והתיאורים שלו, אפשר לחוש את המצב, לרצות להיות שם או לא. עגנון מסוגל להחיות אפילו את הדברים המונוטונים ביותר. כך מצאתי את עצמי במהלך הספר משתוקק להיות ביפו של שנות העשרים, או לפגוש ירושלמי ברחוב.

אפשר לפתח הרבה תיאוריות על הספר. לקחת את בלק כמשל לעם ישראל שמנסה להבין למה כולם שונאים אותו, לקחת את בלק כמשל לאדם שמחפש את האמת ומוכן לעשות את הרע מכל כדי להשיג אותה, וסתם להראות שלכל מעשה שעושים יש מחיר. באותה מידה אפשר לקחת את יצחק, אדם רגיל, טוב, תמים, שעובר דברים קשים בדרך ומלמד אותנו, בסך הכל, למרות שהוא כל הדרך שואף לשם, איך לשמוח בחלקו. אני חושב שהדבר שהכי מודגש בספר, זה הריאלסטיות העגנונית. מותו של יצחק ע"י הכלב מסמל זאת בצורה הצינית ביותר, אך גם פעולותיו של יצחק, שלכאורה פועל בצורה המנוגדת לדרך אבותיו, מחזירה אותו בדיוק למקום שאבי אבותיו היה.

אני ניסיתי, והצלחתי פחות או יותר, לקחת את הספר לחיים הפרטיים שלי. דמויות רבות מהספר קיימים בחייו של כל אחד, כך סוניה קלת הדעת, רבינוביץ' המעשי, השכנים הרעים, ועוד ועוד. מותו של יצחק הותיר אותי בשאלת השאלות של החיים אלו, ושבה גם הספר מאריך- מה המטרה בחיים, ואם המטרה להיות צדיק, אז למה צדיק ורע לו? נותרתי חסר תשובה, אך הבנתי שהמטרה בחיים זה לשמוח במה שיש, גם אם זה מתוך עניות וחולי, כמו שמתוארים שם בצורה קשה כל כך.

אולי הדגשתי פה יותר מדי את המסרים שהבנתי מהספר, אבל אני מוכרח לציין שבשלב מסויים פשוט ישבתי וקראתי בקול את השפה המליצית הנהדרת של הספר. פשוט נהניתי מכל מילה ומילה.גמאתי את המשפטים כמו מים קרים בלב מדבר.

הייתי יכול לכתוב פה עוד עשרות עמודים, אבל אין זה המקום ואין זה הזמן. מומלץ בחום לכל מי שרוצה להנות מיצירת אומנות נפלאה זו.
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שירה36 (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
הייתי צריכה קורס באוניברסיטה כדי להתחבר לעגנון (מזל שיש מרצות כמו חנה נווה) אבל אח"כ זהו. אני יכולה לקרוא ספרים שלו שוב כל החיים. התחברתי מאוד לביקורת המעולה שלך על הספר!
שין שין (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
שפתיים ישקו. תמשיך לרגש אותנו עם הכתיבה המצויינת שלך.
יחיאל (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אז אין זה צירוף מקרים אכן שם נהדר..
אהבתי.
חמדת (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
יחיאל - הכינוי שבחרתי לי באתר הוא מתוך כוונת מכוון לעגנון ולספר .ואני יודעת שעגנון כינה את עצמו בשם הזה . אני לא מתיימרת כמובן, אלא שזהו שם נהדר מבחינתי, ומזכיר את עגנון הנשכח משהו .....
. (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
שאפו על הביקורת החמודה :) הכי טוב מהלב, מהבטן. מי אמר שרק ביקורת ספרותית שווה? כתבת אחלה. והסוף "כמו מים קרים בלב מדבר" הזכיר לי את דיויד ברוזה, אז הנה, בשבילך :) http://www.youtube.com/watch?v=EL63X-RWh44
יחיאל (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תודה ותשובה תודה רבה! לא חשבתי שעד כדי כך הביקורת תיאהב על ידי הקוראים אותה:)

לא הלכתי על הצד של הביקורת הספרותית אלא איך שאני הרגשתי שקראתי את הספר וזה אכן השיג את המטרה.. אולי זה גם תשובה לנתי שכתבה שהמורה לספרות הרסה לה את עגנון, שלעיתים ביקורת ספרותית יכולה רק לגרוע ולא להוסיף. גם לי נהרסו ככה כמה ספרים.

אנקה-מי יודע? (: זכור לי ששמעתי פעם שעגנון 'עקץ' את קורצוויל שמפרש דברים בספר שהוא בעצם לא התכוון לכתוב.. אז אולי:)

בכל מקרה, חמדת, אני מוכרח לציין שנזכרתי בך במהלך קריאת הספר. כידוע, אחד האנשים שמוזכרים ומסקרנים ביותר בספר במהלך שהותו של יצחק ביפו, זהו חמדת. במהלך כל הספר לא ממש מצליחים להתחקות מיהו אותו אדם. במקרה הגיעה לידי פרשנות לספר, ושם הוזכר שחמדת זהו ש"י עגנון בעצמו, ורציתי לשאול אם יש קשר בין השם שלך לבין הדמות בסיפור, או שזה סתם צירוף מקרים..
אנקה (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
יחיאל, תחי הביקורת הנפעמת והמרגשת שכתבת. נראה לי שאפילו עגנון היה מחייך אילו היה זוכה לקרוא אותה :)
חמדת (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אחת מביקורות הנפלאות והטובות שנכתבו באתר . עשית לי חשק לקרוא את עגנון שוב .
נתי ק. (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
הלוואי והמורה לספרות בתיכון לא הייתה הורסת לי את עגנון:-( יפה כתבת!
cujo (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
יפה כתבת
מתוקה (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תפסיק להתנצל! כתבת ביקורת נפלאה לספר נפלא. לא כל ביקורת צריכה להיות דוקטורט בספרות. הביקורת שלך פשוט מרגשת.תודה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ