ביקורת ספרותית על תמול שלשום מאת ש"י עגנון
הביקורת נכתבה ביום שישי, 14 בדצמבר, 2018
ע"י אושר


בחזרתו של ש"י עגנון ב-1924 לארץ (מגרמניה), הוא התחיל לכתוב רומן גדול על החיים בארץ במאה ה-20.
עגנון סיים את "תמול שלשום" ב1945, לכך לו כמעט עשרים שנה לסיים את הרומן הגדול הזה.
הגיבור הוא יצחק קומר והכלב בלק.
התקופה היא השלטון האוטומני בארץ ישראל, תחילת המאה ה-20 והעלייה השנייה (1914-1904).
הספר מחולק לארבע ספרים/חלקים (ספר ראשון - "ארץ חפץ", "ירושלים", "בין ענין לענין" ו"אחרית דבר).
בתחילת הספר ("ראשית דברים") מתואר המסע לארץ דרך אוסטריה והעיר טרייסטה שבאיתליה אל עבר יפו.
בפרק ראשון "ארץ חפץ" מגיע יצחק קומר ליעדו ומתיישב בארץ:

"עמד לו יצחק על אדמת ארץ ישראל שנתחמד לה כל ימיו לראותה.
למטה מרגליו סלעיה של ארץ ישראל ולמעלה מראשו יוקדת שמשה של הארץ
ישראל ובתיה של יפו צפים ועולים מן הים כגדודדי רוח כענני הוד, והים
מרתיע ובא לעיר, ולא זה בולע את העיר ולא זו שותה את הים.

לפני שעה שתי שעות היה יצחק על הים ועכשיו הוא ביבשה. לפני שעה שתי שעות
היה שותה אוירה של חוצה לארץ ועכשיו הוא שותה אוירה של ארץ ישראל.
לא הספיק לצרוף מחשבותיו עד שעמדו עליו הספנים ותבעו ממנו ממון.
הוציא ארנקו ונתן להם. חזרו וחזרו ותבעו עוד. לסוף בקשו בקשיש ".
(ע"מ 31, "ארץ חפץ").
התיאור של העלייה לארץ מאוד ראליסטי, יצחק לא נשכב על האדמה ומנשק אותה.
גם בהמשך לא מתואר משלח ידו, אלה איפה הוא יושן, מה הוא אוכל ואת מי הוא פוגש.

הוא פוגש את סוניה, הם מתאהבים. מתוארים בפרקים הראשונים של הרומן החיים ביפו, נווה צדק של תחילת המאה ה-20.
בפרק ד' (מלאכה) עובד יצחק בצביעה ומתכנן לעבור לירושלים.

"טובים היו ימים אלו. אבל ימים שלאחריהם לא היו טובים. אשרי מי שנשק
נשיקתו הראשונה לנערה שעדיין לא נישקוה אחרים, ואוי לו למי שנשק
נערה שכבר נישקוה אחרים לפניו.
בלא כל סיבה מסויימת שינתה סוניה את דרכה עם יצחק.
יצחק חזר ממלאכתו כדרכו כל יום. העלה מים מן הבור ורחץ פניו וידיו,
לבש בגדים נקיים והתקין עצמו לקראת סוניה. המתין ולא באה.
וכדרך גבר שממתין לאלמה והיא שוהה ואינה באה. נדמה לו שמימיו לא היה צריך לה
כבשעה זו.
(...) סוניה דרה בסימטא קטנה שאין לה שם. לייחסה על נוה שלום אי אתה יכול
(...) ולייחסה על נוה צדק אי אתה יכול,
(...) סוניה לא קפצה לקראת יצחק ולא פשטה את זררועותיה לחבקו, כדרך
שהייתה עושה בזמן שטועה בחשבון.
דמומא ישבה סוניה על כסא מרגוע
(...)מיום שמכיר יצחק את סוניה לא ראה אותה מתקנת גרב,
עכשיו כל פוזמקאותיה נתלקטו ובאו אצלה לבקש תיקונים.
סוניה עשתה את מלאכתה, כאילו אינה רואה את יצחק".
(ע"מ 108-107, פרק 13 "בין סוניה ליצחק").

מתואר היחסים הנרקמים בין העולה החדש לבין סוניה היפה והמיוחסת ביישוב.

בספר השני "ירושלים", יצחק מתחיל מחדש. הוא מתקרב לדת.
ההתישבות בירושלים של תחילת המאה- נחלת שבעה, מאה שערים, העיר העתיקה.

"נסתכל יצחק והיה שמח, כאומן שנזדמן לו לעשות אצל נדיב לב ולא היה
צריך לעשות את מלאכתו רמיה. כיון שעמד לקנח את מכחוליו מזדמן לו
כלב חוצות, שאזניו קצרות וחוטמו חד וזנבו דלול ומראה שערו ספק לבן
ספק חום ספק צהוב, מאותם הכלבים שהיו משוטטים בירושלים עד שלא
נכנסו האנגלים לארץ. נטל יצחק מכחול אחד ממכחוליו, ולא היה אם
מבקש לאיים בו על הכלב או אם מבקש לקנח אותו בעורו. הוציא הכלב את
לשונו ותלה בו עיניו.
אי אפשר לומר שביקש ללקלק את המכחול, שהרי
הצבעים מלוחים ואין הכלב אוהב את המלח, אבל ביקש שלא יחזיר בעל
המכחול את מכחולו בלא כלום.
נפשטה זרועו של יצחק וידו התחילה מרתת.
פשט את מכחולו כלפי הכלב, ואף הכלב פשט עצמו לפני יצחק.
החליק יצחק את עורו של הכלב, כלבלר שמחליק את הנייר קודם כתיבה.
חזר וטבל את המכחול והרכין עצמו לפני הכלב וכתב עליו כמה אותיות.
אין אנו יודעים אם מלתחילה נתכוון לכתוב מה שכתב, או לסוף נדמה לו
שבמחשבה תחילה כתב.
ברם למה אנו מכניסים עצמנו לספק הזה, מוטב
שנראה את מעשיו.
ובכן לא עמד זה עד שהיה כתוב זה בכתיבה חמה
אותיות כלב. טפח לו על גבו ואמר לו, מכאן ואילך לא יטעו בך הבריות,
אלה יהיו יודעים שכלב אתה. ואף אתה לא תשכח שכלב אתה".
(ע"מ 210, פרק 14- "כלב חוצות").

יצחק קורמן עובד ברחבי העיר, בזמנו הפנוי נפגש עם הכלב בלק.
כלב (כנראה כנעני) שמסתובב ברחבי העיר ושנוא על כולה.
בדרך-כלל האינטרקציה בין יצחק קומר לבלק מתרחשת כאשר יצחק יושב לצייר, מפיג שגרה
מחייו הקשים בתקופת העלייה השנייה בשכונת מאה-שערים.
הוא לא רואה את התועבה הגלויה שרוחשים בעיר מפני הכלב ומנסה להתעלם מהכלב
המתועב ולהמשיך את מלכת הציור.

בספר השלישי- "בין ענין לענין" חוזר יצחק קומר ליפו. הוא חוזר לאהובתו סוניה.
מתוארת בניית העיר פתח-תקווה:
"אין לו אלא להיות פועל, אלא שכבר נתנסה וראה שאין תוחלת לפועל יהודי למצוא
מחיית נפשו, שנותני העבודה מבכרים את הפועל הערבי על הפועל היהודי,
שהפועל הערבי צייתן ורגיל בעבודה וזול, ואילו הפועל היהודי אינו מנוסה
ואינו מקבל מרות ואינו מוותר על דעותיו.
דוגמא לדבר פתח תקוה.
כשלושת אלפים פועלים עושים בפתח תקווה, שני אלפים ושמונה מאות מהם ערביים ומאתיים יהודים".
(ע"מ 310-309, פרק עשירי "המשך").

יצחק מצוי בין עבודות, לא רוצה להתחייב.
בחלק השלישי לרומן מתוארים אנשי ספרות חשובים- יוסף חיים ברנר. כיצד התנהלו אנשי הבוהמה של תחילת המאה ה-20
ואיזה תלמידים מאיזה עדה היו באים ללמוד עצלם.

בחלק האחרון- "סוף דבר":
"כבר בכניסתו למאה שערים הריח בלק ריחו של צבע. ואף על פי שצורתו של יצחק נשתנתה, כחתן בשבעת ימי המשתה, ואף בגדיו נתחלפו, הרגיש
בו בלק וביקש לילך אצלו. באה אותה בהלה ונתעכב. משדממו כל הקולות
נזכר בו. התחיל לבו של בלק מפרכס ושתי עיניו התחילו תוססות דם.
נתנדנדו ירכותיו ונזדעזעו אוזניו ופיו נתמלא קצף.
הביט ביצחק הבטה שלא לטובה ושאל את עצמו,
למה אינו בורח ממני, כדרך שהכל בורחים ממני?
(...) ניענע בלק ראשו כשהוא מהרהר בלבו, הולך הוא לו, ואני- אני נשאר כאן
בזוי ורמוס ומשוסה. נשתרבבה לשונו עד שעמדה להשמט וליפול.
ביקש להחזיר אותה למקומה ולא היה יכול להחזירה.
התחיל חלחול מתוק מחלחל בין שיניו.
נשתקעו כל מיחושיו וכמין כמיהה התחילה מפכה בו כמעיין עד למעלה משיניו.
נזקפו שיניו וכל גופו נזדקר.
לא הספיק יצחק לילך עד שקפץ עליו הכלב ותקע בו שיניו ונשכו.
"ניעניע בלק ראשו כשהוא מהרהר בלבו, הולך הוא לו, ואני- אני נשאר כאן
בזוי ורמוס ומשוסה.
לא הספיק יצחק לילך עד שקפץ עליו הכלב ותקע בו שיניו ונשכו. וכיון שנשכו נטל רגליו וברח".
(ע"מ 456-455, פרק 18- "פגיעה רעה").

בידיוק שחזר יצחק קומר עם אהובתו סוניה והתיישבו בעיר הקודש לאחר שהתחתנו, נושך בלק את יצחק באותו מקום במאה שערים בו היה יצחק רגיל לצייר.
יצחק היה מאושר, נשוי, עם זמן פנוי לשקוע ולצייר. הוא לא שם לב לכלב בלק.
יצחק חלה בכלבת מיד לאחר מכן ומת.

את הרומן "תמול שלשום" הזמנתי מהאינטרנט. יום למחורת הגיע עלי שליח עד הבית.
זה היה באוגוסט. לקח לי הרבה זמן לסיים את הספר הזה.
ביום לאחר סיום הקריאה הלכתי למוזיאון ש"י עגנון בשכונת ארנונה בירושלים.
עגנון עבר לגור שם בחזרתו לארץ מגרמניה. הבית פשוט, וילה קטנה ששופצה להסבה למוזיאון.
במקום חדרי השינה בו היו ילדיו ישנים ואשתו, יש שני חללים מרכזים:
חדרי השינה בקומה השנייה הוסבו לספריה של ספרי קודש.
עגנון נהג לכתוב בעמידה, הרגל שקיבל משהותו בבית-הכנסת.
בכניסה לבית יש גלריה של מכתבים מהוצאת שוקן, תמונות משפחתיות
איגוד של כלל כתביו, לצד פרוזה עברית חדשה.

לאורך תהליך הקריאה הבטתי על צמחי הצבר הגדולים הפזורים ברחבי ירושלים.
עשה לי חשק לקרוא את מיטב הספרות העברית לדורותיה- עמליה כהנא כרמון ויוסף חיים ברנר שעוד לא יצא לקרוא.

הרומן המפורסם של ש"י עגנון שפורסם ב-1946, לאחר 19 שנות כתיבה הוא אחד הרומנים הגדולים על המדינה.
שלל התיאורים על אוכל, עדות, אנשי-רוח ובוהמהה.
במרוצת השנים לא נשאר הרבה מהתיאורים ברומן, עשרות שנים שינו את פני הארץ.
אם זאת רוח מסעו של יצחק קומר ממחיש את הקושי הרב לחיות פה.



14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה בתיה.
הבעיות שעגנון מתאר התרחשו בחייו- פרעות ערבים בביתו בשכונת ארנונה.
הקריאה על ההתישבות בארץ מלווה בתחושת הישג ופחד.
בת-יה (לפני 5 חודשים)
תודה, אושר, על הביקורת המעניינת. הבעיה שלי בקריאת הספרות הזאת היא שאני שמעתי את כל סיפורי ארץ ישראל בעל-פה.
סיפורי יפו וצפת, בעיקר, מקום מגוריה של המשפחה שלי, אבל גם על חברון וירושלים, ערים קשות למגורי יהודים אז. ככלל היה אז קשה מאוד לגור בארץ, בכל מקום. עגנון מצויין למי שלא הכיר את התקופה הזאת, למי שהכיר הספרים שלו הופכים נדושים.
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה רבה אדמה.
אדמה (לפני 5 חודשים)
תודה אושר על סקירה מקיפה ואיכותית.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
אושר - גם אני לא (-:
רק לימודי "היצירות" כמו שקראו לזה עשו לי פריחה.
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה yaelhar.
לא עשיתי בגרות מורחבת בספרות (:
yaelhar (לפני 5 חודשים)
ביקורת מושקעת.
את עגנון אני לא קוראת (ותודה לתוכנית הלימודים בתיכון, שהרחיקה אותו ממני לנצח) לכן אני מודה לך שאתה קורא במקומי...
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה pulp fiction ורץ.
ש"י עגנון היה סופר פורה, יש הרבה ספרים לבחור.
רץ (לפני 5 חודשים)
ביקורת נוגעת בכותב שכתיבתו היא תזכורת לזמנים וכותבים אחרים.
Pulp_Fiction (לפני 5 חודשים)
כתבת סקירה יפה. עוררת בי חשק לקצת עגנון.
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה רבה לי יניני.
לי יניני (לפני 5 חודשים)
אושר!!!! wow סקירה מצויינת. אני חושבת שזו הסקירה הכי טובה שלך. אין על עגנון. סופר מרגש עם שפה מעושרת ומיוחדת.

בשתי מילים: סקירה תותחית! :-)
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה רבה אירית. מאוד נהנהתי מהקריאה.
ספר מאוד מרגש.
אירית (לפני 5 חודשים)
סקירה מעולה , על ספר וסופר דגול, בעל יכולות שכבר פסו מן העולם הזה.
שפתו העשירה והמיוחדת עושה חשק לקרוא בו שוב ושוב.
תודה לך על שהענקת לנו רגעים קסומים מכתיבתו
חני (לפני 5 חודשים)
לא מנוייה אז לא יכולה לקרוא. אבל בזכותך אקרא את הספר תודות לסקירה היפה.
אושר (לפני 5 חודשים)
מוצאו של הכלב בלק
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2736565
חני (לפני 5 חודשים)
עמיחי אבקש ליום הולדת חודש הבא. נראה לי מתנה ערכית והולמת.
אושר (לפני 5 חודשים)
תודה חני ועמיחי.
"תמול שלשום", ספר מרשים שמתאר בצורה קולחת את ההווי במדינה.
עמיחי (לפני 5 חודשים)
חני, טרם קראת?
כדאי לאזור כוחות ולהתחיל. :-)
בעיניי, הספר הזה הוא הרבה מעבר לחווית קריאה. הוא מעין נובע של מלאות תרבותית, עושר אינטלקטואלי, מחצב זהות יהודית-מודרנית.
עמיחי (לפני 5 חודשים)
תודה רבה, אושר, על מתן ביטוי לזווית שלך על הספר הגדול הזה.

יש בספר הזה כל כך הרבה, ויש כל כך הרבה מה להגיד עליו...
חני (לפני 5 חודשים)
אושר כתבת נפלא והצלחת להביא לנו קמצוץ
מהסופר הנפלא ומכתביו.
התמוגגות של ציטוטים יפים.
לא תהיה לי ברירה אלא לקרוא.
תודה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ