ביקורת ספרותית על הנסיך הקטן [תרגום:אריה לרנר] - כריכה קשה מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 11 בפברואר, 2018
ע"י יחיאל


אין לי מושג איך הדמות שלי מצטיירת למבקר בדף הקריאה שלי באתר. אני מניח שמבעד לשירים ולמילים מלאות הרגש שאני שולח בין דפי האתר, אני מצטייר כמשורר צעיר, אדם המקדיש כל חייו לשירה וספרים, מלא רגש, כאב ועומק, בחור שקט ורגיש.
אני מניח שאתם מבינים שבמציאות התמונה מעט שונה. השירים אכן שלי, אבל אני לא ספר שירה מהלך, ולמרות העומק בכתיבה, יש בי גם קלילות וצחוק, ובסך הכל אני מתנהג כמו רוב האנשים שאומרים "לקרוא שירה? מה אני, חנון?". רוב החברים שלי לא יודעים שאני כותב, וחלקם אפילו חושבים שאני ציני לגבי הנושא. בקיצור, אני לא בחור קיצ'י במיוחד.
כן, אני די רגיל בסך הכל, ואפילו לא כבד כל כך, אבל מדי פעם איזו נקודה קטנה ולא מוסברת בלב בוערת. אני אפילו יכול להרגיש את הנשימות שלי מתחזקות. וכשהרגע הזה מתאחד עם שיר שמעורר עוד יותר, או עם ספרים שפשוט מחבקים ונמצאים שם איתי, אלו ממש רגעי השיא של חיי. אני לא יכול להסביר, אבל אני יודע שהרגע הזה פשוט קיים. לפעמים הוא מופיע בחיוך של חבר, לפעמים במנגינה קופצנית ולפעמים סתם מתעורר למראה דשא טרי או ציפורים מצייצות.
----
אחרי כל ההקדמה הזאת, אני חושב שתוכלו להבין את הרגע הזה שחוויתי אתמול, קצת לפני השנ"צ של שבת בצהריים, כשמתוך מדף הספרים קרץ לי הנסיך הקטן. אף פעם לא קראתי אותו באמת, בטח לא בתקופה כל כך מלאת רגש מבחינתי.
בהתחלה, ניסיתי לקרוא אותו כמו מבוגר. לנתח אותו מבחינה פסיכולוגית, פילוסופית והיסטורית. וגם אחרי שהבנתי שלא מדובר בכובע, התחלתי לנתח מדוע מדובר דווקא ב"נחש בוא טורף פיל". והתעייפתי והתעצבתי שהילד שבתוכי ניסה להסביר למבוגר שבי שוב ושוב במה מדובר, ומה הפירוש, ולמה הוא לא יכול להבין לבד.
אבל מתישהוא, תוך כדי הקריאה, פשוט התאהבתי, והקול העדין שבתוכי הצליח להתחבר לנסיך הקטן. הרגשתי שגם אני יכול לדמיין כבשה בתוך קופסה סגורה, שגם בתוך השירים שלי אני לפעמים מדמיין כבשים, או יכול לדמיין אהבות אמיתיות שבוקעות מתוך הלב שלי ופורחות להן. כנראה שאי אפשר לחיות בעולם הזה באופן קבוע בלי להיות מבוגר מדי פעם. אבל מתוך הרגילות שלי, אני שמח שנשאר בי עוד ילד, ילד שיודע מהן הדברים האמיתיים ובשביל מה צריך לחיות. באמת.
---
"המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: 'איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?' לא, הם שואלים: 'בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?' ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו'".
אתם יודעים, הרבה מהאנשים יקראו את הקטע הזה, יהנהנו, יחייכו, ורגע לאחר מכן יתנהגו בדיוק באותה צורה, כשיפגשו חבר או חברה. וגם אם לא יגידו -הם יחשבו על הדברים האלו בראש. ואני, אני באמת רוצה לצפצף על המספרים, להפסיק לנסות להיות מלך שרוצה לשלוט בכל, להפסיק להיות גאוותן שדורש הערצה או איש עסקים טרוד, ואפילו לא להדליק פנסים - רק להנות משקיעות ולמצוא פרח אהוב. כי הרי "אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום."

הייתי יכול לכתוב עוד הרבה על שושנים ושועלים ,לצטט עשרות קטעים פנומנליים ומרגשים, אבל רק רציתי לספר לכם על הרגע הזה, שבו הנסיך הקטן באמת נגע בי, דפק על דלתות ליבי וקרא בקול, "היי, אתה שם, אני מבין אותך" וחיבק אותי. כי בתוך כל האנשים המבוגרים האלו, שמנסים כל הזמן לתכנן ולמצוא היגיון, טוב לדעת שיש מישהו בדיוק כמוך, שבסדר עם הילד שבתוכך שמסרב להתבגר, שמזכיר לך פרחים אבודים ומעלה לך דמעות בעיניים. שנותן לך רגע חסד של ריקוד שמח.

אז אולי אתם רואים את זה כעוד ביקורת נחמדה ותו לא אבל מבחינתי היא נותנת קצת תקווה ונחמה, דווקא כשמשפטים מבוגרים של "כמה קיצ'יות", "זה לא אמיתי" צצים ועולים מתוכי; כי נכון, הנסיך הקטן לא תמיד מופיע, והפרח שאני מדמיין בעיני רוחי עדיין שתול בין חוחיו, אבל אם אביט חזק בכוכבים, אוכל לראות אותם שם, ולדעת שהם באמת שם, ושבאמת באמת אלו הדברים החשובים, שבשבילם אני חי. תקווה קטנה, שעוד מישהו בעולם מבין, שיש סיכוי לדמיון ולאהבה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני 3 חודשים)
דוסטויבסקי הוא בהחלט תחתית החבית של הבלתי נסבלות.
גלית (לפני 3 חודשים)
יחיאל מסתבר שיש כי הוא נתפס ככזה אצל הרבה מאד אנשים.
אבל אני אף פעם לא עושה מה שאומרים לי שאני חייבת.... לא סובלת את דוסטויובסקי, מתעבת את התפסן בשדה השיפון, לא מתפעלת מקולה של הרוח ומשתעממת מצופן דה וינצ'י.
יחיאל (לפני 3 חודשים)
גלית, אני מסכים ולא מסכים מצד אחד, יש משהו בנאלי ומוגזם בספר הזה, ואולי קצת עודף "מוסר השכל" מוגזם בכפית.
אבל מצד שני, אני אישית הרגשתי שיש משהו קסום בספר, מעבר לכל הקלישאות ודברי הביקורת שהוא נותן על החברה ועל עולם המבוגרים.
אולי קצת הפכו אותו ל"תורה משמיים" וזה מוגזם, אבל יש בו משהו נוגע מאוד מאוד.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
סקאוט, מבינה. אני התייחסתי לזה יותר כאזהרה לילדים להתרחק מפיתוי.
אבל בספר הזה להרבה מצבים יש כמה משמעויות - אז בסדר.
סקאוט (לפני 3 חודשים)
בת-יה, גלית כנראה מתכוונת לסוף עם הנחש..
בת-יה (לפני 3 חודשים)
גלית, איפה מצאת בספר הזה ילדים מתאבדים?
גלית (לפני 3 חודשים)
אז לשם שינוי מחשבות אנחנו מסכימים. לא הייתה לי סבלנות לספר ההוא.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
ספר שלו כטייס במלחמת העולם השנייה.
סקאוט (לפני 3 חודשים)
מחשבות- איזה ספר נוסף שלו קראת?
מחשבות (לפני 3 חודשים)
גלית, קראתי עוד ספר של סנט-אכזופרי. אוילי באותה מידה.
גלית (לפני 3 חודשים)
מה שיעל הר אני לא סובלת את הספר הזה ולדעתי הוא "עף על עצמו" מנופח ומתיימר.
אני לא אוהבת שדוחפים לי מוסר השכל ישר לפנים ואני לא אוהבת ילדים מתאבדים.
יחיאל (לפני 3 חודשים)
תודה לכם, אנשים יקרים!
שונרא, נו, נו... יכול להיות שחלק מהתכונות האלו רלוונטיות אליי, לביקורת, ולתיבת הדואר הפרטית..ואולי זה סתם בקטנה כמה הבלחות. לא הייתי מפריז.
מסכים לגבי השירה, זה עניין של טעם, וכל אחד מוצא מקום אחד להתחבר, יש כאלו שעבורם זה מפלט ואחרים שזה אוסף שברי מילים.
ומשעשע שכתבת לגבי שירים, בדיוק כמו שיר שכתבתי לפני כמה שירים על הנושא. תסתכלי..

עמיר, שמח לשמוע את זה דווקא ממישהו שתמונת הפרופיל שלו היא "הנסיך הקטן"

ובת-יה סקאוט ויעל, תודה לכם, הארתם.
yaelhar (לפני 3 חודשים)
ביקורת מקסימה לספר שמלא חשיבות עצמית מאז זכה בכל הרייטינג...
בת-יה (לפני 3 חודשים)
יחיאל, כתבת ביקורת נפלאה על ספר מלא בתובנות על החיים. כיף לקרוא.
(לפני 3 חודשים)
הבקורת הזו היא הרבה יותר מ"עוד ביקורת נחמדה".
שונרא החתול (לפני 3 חודשים)
דמותך הצטיירה לראשונה בתיבת הדואר הפרטית שלי בה התייחדתי עם התפייטותך על רוע הלב שלי ועל הכאב שהוא גורם לך, כאב אותו הצעתי לך לרפא עם אקמול או משהו. אז מתוך הביקורת הזו על הספר האובר-רייטד הזה אתה מצטייר כפי שהעדת על עצמך: אדם מלא רגש, כאב ועומק, בחור שקט ורגיש. מה אומר ומה אגיד? אשריך.
לדעתי קריאת שירה או אי קריאת שירה לא מעידות לא על חנוניות ולא על קוליות אלא על טעם אישי. אני די לא סובלת שירה אך מעולם לא סברתי שמי שאוהב שירה או כותב שירה הוא חנון. תלוי גם איזו שירה ומה מוגדר כשירה כי לפעמים נראה שטקסט שמישהו כותב כמשפט אחד אבל עם הרבה אנטרים או ברייקים בין המילים ועם ניקוד נחשב בעיניו כשירה.
אז זהו, שלא.
שירה,
לפעמים,
אין היא בסך הכל
אלא משפט,
עם ניקוד,
והרבה פסיקים,
שמחולק לשורות
נפרדות.
סקאוט (לפני 3 חודשים)
שמע, הביקורת שלך סופר מתוקה!!! כל התחושות שתיארת כאן הן רלוונטיות בהחלט. מי לא היה רוצה לחוות אהבה? מי לא דמיין איזה שהוא דמיון בחייו? ולו הדבר הקטן והשולי ביותר..אלה שני דברים שבלעדיהם אנחנו, בתור בני אדם, אבודים. הם נותנים לנו תקווה ומשמעות.

אני בטוחה שבכל אחד מאיתנו יש ילד פנימי שמתחבא לו אי-שם ורק ממתין לצאת החוצה ומי שיגיד לך שלא הוא כנראה לא מודע לזה.

הנסיך הקטן זה ספר נפלא וניכר מהביקורת שלך שהספר נגע בך במקומות הנכונים, ובצדק.

[ודרך אגב, נדמה לי שהבנת את משמעותו של הפרח באופן נכון. אחת מהפרשנויות שניתנה למשמעותו של הפרח הוא שהפרח בעצם הוא אישתו של הסופר. כל הספר מתאר את יחסיהם זה לזו. כיצד "הנסיך הקטן" מבין את אהבתו לאשתו השושנה]





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ