ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר בסדר

---

"אני די בור, אבל אני קורא המון. הסופר הכי אהוב עלי הוא אחי ד.ב., והשני הכי אהוב הוא רינג לארדנר.
אני קורא המון ספרים קלאסים, כמו שובו של בן הארץ, והם מוצאים חן בעיני, בד"כ.
פעם קראתי ספר, התפסן בשדה השיפון משהו. הוא היה די בסדר, אבל למדנו אותו בשיעור ספרות והמורה התחילה עם כל הפרשנות של הספר וכל הזבל הזה. אני שונא אנשים כאלו, את המזויפים האלו. סתם ספר על מתבגר כמוני בערך באמריקה,
והמזויפים האלו שאוהבים להרגיש שהם שווים משהו שהופכים אותו ליצירת אומנות וכל הזבל הזה.
כל האינטגלנטים בכאילו האלו, כמו המורה הזה שלי לספרות. זיפת שבא לי להקיא.
ספר זבל אבל אני מתגעגע אליו בסך הכל.
הוא מדבר על המזויפים האלו, שמנסים להיות שווים משהו בעיני החברה וכל זה.
זה מזכיר לי את סטרדלטר שהיה איתי בחדר בפנסי. שחצן כזה שמנסה להיות משהו בעיני החברה.
גם אני כזה קצת בעצם.כולם כמו הזבל הזה בעצם. אוף, מחשבות כאלו גורמות לי להיות מדוכא."

קראתי המלצות על הספר הזה, וחשבתי שאני הולך לקרוא יצירת אומנות. באמצע כמעט התייאשתי, אבל החלטתי לגמור את הספר.
מותר לציין שלא התחברתי אל כל הספר. הרבה גסויות ותיאורים ישירים שלא התחברתי אליהם.
אבל בסופה של קריאה, כמו שאתם יכולים להבין, התחברתי לכמה דברים מאוד מרכזיים.
זה משהו שחשבתי עליו הרבה לאחרונה, כל הזיוף הזה. כל הליטוף המבחיל הזה של החברה, כל הגועל נפש שמסתתר מאחורי חזות הפנים המתוקה הזאת.
כי כולנו כאלו, חיים בתוך הביצה המזויפת הזאת, ולא חושבים על מה שאנחנו שווים באמת, בעיני עצמנו.
וחוץ מזה, סיימתי תיכון, שלכל אורך התקופה כל כולי רוצה לברוח מהמסגרת הלוחצת והנוראית.

אני מאוד אמיבוולנטי לגבי הספר הזה. אבל אני כבר מתחיל להתגעגע אליו. זה מוזר. אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד.
אם תספרו, תיכף תתחילו להתגעגע לכולם.

» ביקורות נוספות של יחיאל
» ביקורות נוספות על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204