ביקורת ספרותית על תמול שלשום מאת ש"י עגנון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 במאי, 2018
ע"י האח הגדול


זהו סיפורם של הלא מחוברים. בכל זמן ובכל מקום נמצאים כאלה, ובמקרה הזה התמקד המספר בתקופה מיוחדת בחיי האומה העברית - יישוב הארץ בתחילת המאה. בהרבה מקרים סופר הסיפור מנקודת המבט של המקובלים והמפורסמים. ומה שיפה בספר שכאן מתוארים החיים מהצד האחר. וכמו שני קוווים מקבילים, שנמצאים על אותו דף ולעולם לא נפגשים, כך חיים להם אותם "לא מחוברים" במקביל לישוב היהודי בארץ, על כל מגזריו ותפוצותיו. הם שם והם לא, קולם לא נשמע ועקבותיהם נמחו מדפי ההיסטוריה.

הספר מהווה כתב ביקורת נוקב נגד החברה העברית של תחילת ההתיישבות בארץ ישראל, במסווה של רומן. עגנון מתאר חברה מנוכרת ובדלנית, שבה על האדם למצוא את הקבוצה אליו הוא שייך, ואחר מנהיגיה הוא עוקב, או שגורלו מר. אין מאמץ לקלוט את הזרים שעולים אם תקוות וחלומות בשמיים. הישוב העברי נראה כמו מטחנת בשר אדישה, בה עליך לנווט מה את עצמך לצד של הידית (שמפעילה את המטחנה). את הצד הזה מכנה המחבר בציניות לא מוסתרת בשמות כמו עסקנוביץ ועסקנשטיין . (לדעתי הוא פיספס את הכינוי עסקנלסון, שהיה מתחבר יותר טוב לדמות מוכרת).

את הסיפור המחבר מעביר מנקודת המבט של דמות אחת בשם יצחק, וכמה דמויות משנה שכולן מסכנות כל אחת בדרכה שלה. בין אם זה יצחק , העולה החדש שבמקום להיות חקלאי עובד כצבאי, ובין אם זה הכלב הנרדף והמוכה בלק, שדמותו מעוררת תמיהות לגבי הנמשל שלו. הספר מביא אופף לא מבוטל של חסרי מזל נידחים ומבודדים, וגורלותיהם הכרוכים זה בזה רוקמים דרמה מסובכת . ואכן, יש דרמה, יש מפנים מעניינים, יש גם מתח רומנטי ואולי אפילו מיני. כמו בחיים האמיתיים, שאותם חווה המחבר באותו זמן ובאותו מקום בגוף ראשון.

לקריאת הספר נדרשת הרבה סבלנות, הבנה של ביטויים עברים ספורים מתחילת המאה, ואולי גם מוכנות נפשית. לא הייתי מסוגל לצלוח את הספר לפני עשור. וגם כעת, היו חלקים מהספר שהייתי חייב להכריח את עצמי לצלוח, מחמת התנומה המנומנמת שמשרה הכתוב. אלא שהחלטתי שאני צולח את הסיפור לכל אורכו, וזה מה שעשיתי, בין תנומה לתנומה.

בסך הכל, גם אם לא כל הספר שומר על רמת עניין מספקת, יש בסופו תחושת הישג.המסר חשוב, העלילה מעניינת לפרקים . והנה צלחתי עוד ספר של עגנון.

מעניין לחשוב שאבי, שעלה בשנות ה-40, סיפר סיפורים דומים. נראה שלא למדו הרבה במשך 40 שנה של התיישבות, ויש אומרים שגם לא במשך 70 שנה של לאומיות.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ישי (לפני שבוע)
היה זה הספר הראשון של עגנון שקראתי, ועודני ילד. חווית הכתיבה הירושלמית חקוקה בזיכרוני וזכורה לי לטובה.
מחשבות (לפני שבוע)
אם מדובר בצליחה מייגעת ולא בסיפור מעניין וטוב, מה הטעם? תודה על האזהרה.



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ