ביקורת ספרותית על עפיפונים - ספריה לעם #295 מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר מעולה

---

אדם המקדיש את חייו לעפיפונים, אי אפשר שאין בו גרעין של טירוף. אלא שהכול ענין של פירוש. יש המכנים זאת 'גרעין של טירוף', ואחרים מגדירים זאת כ'ניצוץ של קדושה'. לעתם קשה לבחין בין השנים. אך אם אוהב אתה מישהו או משהו באמת ובתמים, הקדש לו את כל אשר לך ואת כל אשר בך, ולכל השאר הנח.."

אהבה. מה לא נכתב על האהבה.
ואולי, אולי כל הכתיבה הזאת על האהבה, כיבתה את הדמיון והפכה אותה למושג זול כל כך.
כי אם תשאלו היום, מה זאת אהבה, ייתכן שתתקלו בכמה אנשים שיענו לכם עם ניצוץ קל בעיניים,
וייתכן שיענו לכם עם מבט כבוי ועיניים אפורות. אך אהבה,בגלל קיצונותיה, היא הכוח החזק ביותר בעולם.

יש ספרים, שעוברים על פניך, ואתה אומר- זה היה בסדר. נמשיך הלאה. ויש ספרים, שאתה נפעם מהם מחדש בכל עמוד, ומתעורר כל בוקר בשביל לקרוא אותם. הספרים האלו, גם כשהם נגמרים, כדרכו של עולם, משאירים רושם עז וטעם מתוק של עונג.
והספר הזה הוא אחד מהם.

יש שיכנו זאת טירוף, יש שיכנו זאת שיגעון, אך אני, מכנה זאת 'ניצוץ של קדושה'. איש, גם אם יכתוב אינספור שירים, לא יוכל להסביר את האהבה. את אותו רגש חם, המאיים להתפרץ לשרוף ולבנות בבת אחת עולמות שלמים. אך הספר הזה, מרגש ומדהים בכל פעם מחדש. עוצמת האהבה, תום הנעורים, הרגש הלוהט והטהור. אין זו עוד סיפור אהבה דביק, המנסה לדמות לאהבה גוף זר,
זה הרבה יותר מזה. ספר המצליח להכיל בתוכו את אותם תכונות של הרגש, ללא כל גבול, או שקר.

ואין זאת מסתכם בכך, אותה עלילה מפליאה, של נאמנות למולדת, נאמנות לטבע האלוקי של בני האדם,
לרצון המושלם לתיקונו של העולם, גורמת לקורא לרצות להיות אחד כזה. להעריץ את אותם משוגעים, שדבר לא הפחיד אותם,
ושהאהבה והכמיהה לטוב, גרמה להם לדבוק במטרה עד הסוף. גם ברגעים הקשים ביותר, הם ידעו לעמוד בהם.

אולי זה הדמיון, תמימות נעורים, זכרון של דבר שאינו, אך בסופו של דבר, גם אם אתם פסימים, אנמים, או צינים,
תצטרכו להודות בכך, האהבה, ולאו דווקא הדביקה, ניצחה.
איש העפיפונים, ניצח.

» ביקורות נוספות של יחיאל
» ביקורות נוספות על עפיפונים - ספריה לעם #295