ביקורת ספרותית על תמול שלשום מאת ש"י עגנון
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 במרץ, 2019
ע"י אירית


את כתביו של שי עגנון בלתי אפשרי לקרוא ככל סיפורת או רומן, ואם כבר בוחרים בו האפשרות היחידה היא לגמוע אותו, כי על הרומנים שלו אפשר להתענג שבועות, להאט את הקצב להכיל כל שורה במלואה ולחזור שוב ולקרוא אחורה וקדימה, כי זו אף פעם לא יכולה להיות קריאה מרטונית, אז לכל מי שאצה הדרך שלא יבחר בעגנון . ובוודאי יהיו גם כאלו שלא יתחברו לסגנון הכתיבה שלו, השירית, הפואטית, שתובעת לעצמה או מכתיבה למעשה את הקצב המתון המתחשב והמהורהר.

"לשון רוויה ומתעדנת, בעלת מקצבים מדודים, ועטופת נחת רוח, מדרשית עם הדהודים חמימים של לשון יראים. כזו המלווה בפעימות וניגונים אידישאיים .. כך על פי תיאורו של עמוס עוז.

תמול שלשום הוא רומן ריאליסטי ובאותה מידה גם סימלי על חיי היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה. גיבורו הוא יצחק קומר, הנוטש מולדת אחת גאליציה למען מולדת אחרת, נע בין יפו לירושלים, מחפש ולא מוצא עבודה אצל האיכרים במושבות, מתייאש מהחלום לעבוד את האדמה, ומתפרנס מעבודת צבעות. דרך הגיבור מתאר עגנון בדקות הבחנה פסיכולוגית עולם תמים מלא בתקווה ועמוס באכזבות, הוא מדגיש את הפער שבין יפו לירושלים שהן זירת ההתרחשויות, מכניס אותנו לתוך תהפוכות חייו של קומר ומוביל אותנו עד לתפנית הטראגית בגורלו. ( אצל עגנון אגב, הגיבורים הם אנשים קטנים העושים מעשים קטנים...והקטנות הזו שלו בדרכה מרמזת על גדולות... ).

אצטט עוד קטע מספרו של עמוס עוז שהיה שכנו של עגנון ("סיפור על אהבה וחושך"), שממנו ניתן יהיה לצבוע בגוון נוסף את הסופר המוערך הזה :

אף פעם לא שרר אור יום בבית עגנון. תמיד עמדו שם מעין דמדומים...ואולי דלק שם אור חשמל אלא היה זה חשמל ירושלמי צהוב וקצת קמצני, האדון עגנון היה חוסך בחשמל. מה סיבת האפלולית קשה לדעת היום, ואולי כבר אז קשה היה לדעת. אם כה ואם כה בכל פעם שהאדון עגנון היה קם ממקומו וניגש לשלוף כרך זה או אחר מאחת האצטבאות שלו שדמו לעדת מתפללים צפופים כהי לבוש, מרופטים קצת, הייתה דמותו מטילה סביבה לא צל אחד כי אם שניים שלושה צללים ויותר, כך נחרתה דמותו בזיכרון ילדותי- וכך אני זוכר אותו עד היום – איש מתנועע בתוך הדמדומים ושלושה או ארבעה צללים שונים מתנועעים בלכתו לפניו או לימינו מאחוריו מעליו ומתחת לרגליו .

יצירת מופת ואין מה להוסיף .
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת מצוינת אירית שנכתבה בדרכך הייחודית.
אני קראתי בפעם האחרונה את עגנון בתיכון, ייתכן ועליי לחזור אליו.
עמיחי (לפני ארבעה שבועות)
אב"פ, מאה אחוז.
חני (לפני ארבעה שבועות)
כיף של ממש לקרוא אותך ואת עגנון דרכך.
אב''פ (לפני ארבעה שבועות)
עמיחי, עם כל הכבוד ותאמין לי שיש לי כבוד אני לא צריך לקרוא דעותיו של פרופסור לספרות
כזה או אחר כמו כן כל אחד שעוסק בתחום הזה בכדי לגבש דעות משלי. את האהבה שלי
לספריו של ש"י עגנון אני זוקף לזכותו של לא אחר מאשר עמוס עוז וזה הגיע בדיוק מהספר
שהזכרתי, לכן מצאתי לנכון להזכיר ולהמליץ על הספר.
עמיחי (לפני ארבעה שבועות)
אב"פ, הרשה לי לחלוק עליך.
בעיניי "עגנון משתומם על אלוהים" של עמוס עוז מלמד הרבה יותר על עוז עצמו מאשר על עגנון. הוא כותב שם דברים תמוהים, ומעמיס על סיפורי עגנון משמעויות בלתי אפשריות.
ראה גם את ביקורתו של פרופ' דוד פישלוב על הספר הזה של עוז (אם אני לא טועה, היא פורסמה בכתב העת "אלפיים").
אירית (לפני ארבעה שבועות)
תודה גם לך רץ .
רץ (לפני ארבעה שבועות)
מקסימה האנלוגיה של יפו מול ירושלים, הים מול ההר. ההוויה הישראלית מתקיימת במתח שבין תל אביב לירושלים.
אירית (לפני ארבעה שבועות)
תודה לך אב"פ על ההמלצה
ותודה לכל שאר החברים .
אב''פ (לפני ארבעה שבועות)
אירית, אם כבר להזכיר את עמוס עוז בהקשר של ש"י עגנון חבל שלא הזכרת
את הספר "שתיקת השמים, עגנון משתומם על אלוהים".
אני ממליץ בחום על הספר הזה שהוא ללא ספק אחת המתנות שעמוס עוז
השאיר לנו, כי לדעתי הוא פותח בספר את הדלתות לעולמו של עגנון.
מושמוש (לפני ארבעה שבועות)
תמול שלשום - מהספרים הטובים ביותר שקראתי. ואין הרבה. הספר אוהד מאוד את החלוצים אך יודע שהגיבור לא יכול להיות כמוהם- עגנון יודע/ חש כאן היטב איך לכתוב ואיך לא. ז"א לא להפוך את גיבורו לחלוץ. זה כישרון לבחור טוב את המקום הספרותי. על 'עזיבת המולדת גליציה' ( או מולדת אחרת)- כללית זה נושא שאפשר לכתוב עליו. כאן לא ראיתי שעגנון תופס את זה כנטישת מולדת לטובת מולדת. בספר הזה יש מולדת אחת. ותודה על הביקורת.
יוֹסֵף (לפני ארבעה שבועות)
יפה מאוד. עגנון הוא יחיד בספרות העברית. יפה כתבת על תמול שלשום, היצירה הגדולה על אנשי העליה השנייה.
אורית זיתן (לפני ארבעה שבועות)
סקירה נהדרת, עגנון מופלא, וגם סיפור על אהבה וחושך - יצירת מופת בפני עצמה
לי יניני (לפני ארבעה שבועות)
אירית סקירה נהדרת וכמו שמחשבות כתב זה ספר למטיבי לכת
אירית (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה מאוד לכל המגיבים,
ישנם סופרים שכתיבתם מציבה רף גבוה עד מאוד וכזה הוא עגנון, והוא הסופר
היחידי שאליו אני חוזרת מדי שנה כדי להזכיר לעצמי ואולי לעוד אוהבי ספר, מהי
סיפורת אלמותית...
אברהם (לפני ארבעה שבועות)
בהחלט יצירת מופת.
כתבת:( אצל עגנון אגב, הגיבורים הם אנשים קטנים העושים מעשים קטנים...והקטנות הזו שלו בדרכה מרמזת על גדולות... ).

למרות שאני חולק *מעט* על כך, כי יש אנשים גדולים מאוד בספריו של עגנון שדווקא גדלותם הופכת להם לרועץ. אכן לא מעט נתקלים בגיבורים קטנים\גדולים אצל עגנון.
נזכרתי בציטוט מתוך "תיאום כוונות" (חיים סבתו)

""שתקתי. הרהר דוב רגע והשיב: מכאן שיש מעשים ויש מעשים.
יש מעשים גדולים ועושים אותם אנשים גדולים, בשעות גדולות והכול יודעים עליהם.
ויש מעשים שנראים קטנים ועושים אותם בשעות קטנות של ימים פשוטים.
אבל באמת הם המעשים הגדולים והם המעידים מה הוא האדם לעולם הבא."

כתבת ביקורת קצרה וטובה, וזה מעט המחזיק את המרובה. שהרי זה ספר שאפשר לכתוב עליו 2 ספרים ופרשנויות אין ספור.
תודה לך.
עמיחי (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, אירית.

קשה מאד לכתוב סקירה ב"סימניה" על עגנון, קל וחומר על ספר כזה.
עגנון נוגע בספר הזה בכ"כ הרבה עניינים, ותמיד באופן מעמיק ומקורי, לעתים משעשע.
לדעתי זה ספר הספרים שלו.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
מחכה אצלי בבית. יקודם.
אושר (לפני ארבעה שבועות)
תודה אירית.
ספר למטיבי לכת.
yaelhar (לפני ארבעה שבועות)
יפה מאד.
אני לא יכולה לקרוא את עגנון. כל מה שנותר לי הוא לקרוא עליו.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ