ביקורת ספרותית על הנשיקה שהלכה לאבוד (לאיבוד) מאת דבורה עומר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 במאי, 2013
ע"י יחיאל


אני לא אבא. וגם לא אמא. נו טוב, יש לי עוד זמן. אמא אני גם כנראה לא אהיה.
בינתיים אני סתם עוד בחור, בן 18. ואח.

אולי יש דברים מלהיבים ביותר בחיים. אקשן, הצלחה, סיפוק,ועוד דברים.
אבל, כנראה שאין דבר יותר נפלא
מאשר-
לשבת על הספה בסלון, בנחת, אחרי יום מייגע ומתיש, עם זוג אחים קטנים וחמודים, אח ואחות.
ולקרוא להם סיפור לפני השינה, בטון השואף להיות מצחיק או חייקני. זה לא משנה, הם בכל מקרה צוחקים.
ואני- בכל מקרה נהנה. זה בסדר, הפיזיקה יכולה לחכות.

את הספר הזה אחי הגדול קיבל כשהוא היה בן 3, לפני 18 שנה. מדהים איך שהספר הזה עדיין נקרא על ידי הדור הבא.
"הנשיקה שהלכה לאיבוד", זהו ספר סיפורים מתוק ונחמד כ"כ, שנכתב על ידי מי לא אלא- דבורה עומר.
ערכים המוגשים בסיפורים בצורה נהדרת.

אני לא חובב של ספרי ילדים, אבל נראה לי שהחוויה הזאת, שאולי תחזור עוד כמה שנים בתחפושת אחרת.. מדהימה.

"אפשר רק עוד סיפור אחרון? בבקשה.."
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מקסימה!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ