ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 1 באוגוסט, 2013
ע"י נועה
ע"י נועה
חיכיתי בציפיה דרוכה להשיג את הכרך השני, אחרי סיום קריאת שני הספרים שאוגדו בכרך הראשון. הייתי מרותקת ע"י שני חלקיו הראשונים של האפוס, ולא יכולתי להתרכז בקריאת אף ספר אחר עד שעלה בידי לשאול את הכרך הנוסף. אחרי הקריאה אני יכולה לראות את הטעם שבאיגוד שני הספרים הראשונים לכרך אחד, ובהותרת הספר השלישי ככרך בפני עצמו. שני הכרכים שונים זה מזה מהותית, וההמתנה שלי להשגת הכרך השני רק העצימה את הציפיה, ואת תחושת הסיפוק בהתאמה.
הדבר הראשון שעשיתי הוא להסתכל על מבנה הספר. לאור סופו הדרמטי של הספר השני, קשה היה שלא לתהות כיצד ישתמר מבנהו הדו-עלילתי של הסיפור. מתברר שמורקמי הכין לי את הטוויסט הענק הראשון כדי שיזנק עלי עוד לפני שאתחיל באמת לקרוא. תחבולן רב מעללים! כמה חדווה מילאה אותי התגלית שצפן לי הספר השלישי, על שלוש הדמויות המרכזיות המובילות אותו.
קשה לכתוב חוות דעת על חלק שלישי של טרילוגיה, משום שכל רעיון שאפשר לנסות לפתח מתבסס לגמרי על תובנות מתחילת הקריאה. אני יכולה רק לנסות לתאר את אמפליטודת הרגשות שהספר הזה עורר בי. משמחה אדירה לפחד אמיתי ולחרדה שגרמה לי להימתח כמו קפיץ ולא להיות מסוגלת להפוך את הדף; מתחושת חלחלה להזדהות שלמה עם הדמויות הכל כך אנושיות שמורקמי מציב במרכז העולם ההזוי שהוא תכנן; ולבסוף, תחושת קתרזיס עמוקה. כל הפרטים מתבהרים, כל הקצוות מתחברים. ההגיון הפנימי של עיר החתולים מתפצח ונפרש לפני הקורא בשלמותו הפלאית כמעט: אין אף לופ, אין אף לקונה. לכל שאלה פתרון. זו תחושה מאד מנחמת, וגם מאד מפתיעה בהשוואה לחידתיות הבלתי נסבלת שאפפה חלק מהסופים האחרים שמורקמי רקח ברומנים אחרים שלו. יחד עם זאת, חשבתי שהסיום היה מאד מעודן וטבעי, לא מפורט יתר על המידה ומשאיר די מקום לדמיון.
את העמודים האחרונים קראתי בזמן נחיתת המטוס שלי בחזרה מאמסטרדם. ירדתי מהמטוס ולא הצלחתי להפסיק לחייך עד שירדתי מהמונית שלקחה אותי מנתב"ג הביתה. אני חושבת שבדרך כלל הביקורות שאני כותבת הן לא מאד אישיות, אבל הפעם עלי להגיד שיותר מהאתגר האינטלקטואלי שבקריאה, יותר מהסקרנות שמעורר רובד המשמעות הנסתר שהספר טומן בחובו, עבורי 1Q84 הוא בראש ובראשונה ספר מרגש.
אפילו שמלאכת התרגום היתה מעט מרושלת בספר השלישי, לי זה לא משנה: אני חושבת ש-1Q84, על שלושת כרכיו, הוא ספר מושלם. אני בטוחה שזה ספר שילווה אותי תמיד.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יע
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
והבקורת של המבקר גלסנר על הספר הזה:
כשקרא אותו תיאר לעצמו רץ בלי ראש. גוף של ספורטאי מושלם בשעת ספרינט, אבל חסר ראש. מה המבקר רוצה לומר בזה? לדעתי הכוונה היא למחסור בספר, גם של רגשות, וגם של היגיון פנימי.
|
|
|
נועה
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
הושפעתי, ללא ספק.
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
מוזר נראה לי שהושפעת מהגאון השנוי במחלוקת כל כך.
היות וגם את כתבת ביקורת כל כך יפה ובסוף הביקורת כמו עם מורקמי אני שואלת עצמי רגע זה יפה אבל מה היה שם כל כך יפה? זה פשוט, התיאורים שכולנו יכולים להתחבר אליהם אם בדמיון או במציאות...והעובדה שחייכת כשסיימת את הספר רק מוכיח לי איזה השפעה מדהימה הוא מעורר בנו.
|
|
|
יע
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
יש בעיה עם הספר הזה
גם כמו עם "קורות הציפור המכנית" (ספר אחר שלו) שקניתי ואפשר לומר התאכזבתי. זה סופר מאוד מאוד מוכשר אבל יש בו כניעות מתמיהה מבחינתי ל'טעם הקהל' (ממוסחר), לא מצליח לי לקלוט איך לסופר כ"כ מוכשר יש עצמיות חלשה כזו שמנסה לרצות ע"ח מאמצי הכתיבה שלו, איפה הוא בכול זה?? איפה מה שהוא חושב ומרגיש? איך הוא נותן להמון (הקוראים) לגעת ביקר לו ביותר ולאנוס אותו (דימוי)? האם זה בגלל מלחמת העולם השנייה? שהיפנים היו פשיסטים והפסידו? האם זה בגלל שהוא לא מהגזע הלבן הוא חש נחות ורוצה לרצות? למה הוא דופק את הכישרון הענק שלו. נשאר לי להצטער, וכן, להתאכזב ממה שכתב..
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אמסטרדם ומורקמי כנראה הולכים טוב ביחד :)
תיארת בהיר וברור את רשמייך מהספר. תודה.
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
יופי של ביקורת. אבל מה יש לו, להרוקי, מחתולים?
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
