ביקורת ספרותית על 1Q84 - ספר ראשון ושני מאת הרוקי מורקמי
ספר מעולה

---

תוך פחות משבועיים גמעתי ללא לאות את הספר השמן הזה, שאין לדעת איך אמורים לבטא את שמו בעברית.

אני נוהגת לבחון כל פריט באנתולוגיה של סופר מסוים בהשוואה ליצירות אחרות שלו שקראתי, והסגנון המורקמי ב-1Q84 הוא ניכר. גם כאן, כמו במספר כותרים בולטים מבית היוצר של הפנטזיונר היפני הכובש, המבנה לתוכו נמזגת עלילת הרומן הוא של שתי עלילות אשר במרכזן עומדות שתי דמויות מרכזיות, כאשר פרקיהן מופיעים בשני הספרים הראשונים בטרילוגיה לסרוגין: מחצית הפרקים עוסקים בטנגו, סופר אלמוני בן שלושים, שהשתלשלות אירועים גורלית מטלטלת את חייו בעקבות שכתוב הרומן "פקעת של אוויר", שנכתב בידי נערה מסתורית בת 17 המתכנה פוקה-ארי. בעקבות זאת, חייו משתנים ללא היכר והוא נשאב אל מציאות שונה - המציאות של שנת 1Q84. יתר הפרקים עוסקים באאוממה, זאבה בודדת בטוקיו המנוכרת, המשמשת כרוצחת שכירה מטעם גבירה רבת עוצמה ואמצעים. אאוממה "משלחת לעולם אחר" גברים נאלחים אשר נהגו באכזריות כלפי בנות משפחתם, באמצעות טכניקה מפליאה בשלמותה. בעקבות אחת המשימות המוטלות על אאוממה במסגרת עבודתה, היא נשאבת אף היא לאותה מציאות, כעין לימבו הזוי בין שנת 1984 ההיסטורית והממשית, לבין העולם המטורף של 1Q84, בו המציאות מצייתת לחוקים שונים בתכלית, ומונעת ע"י כוחות נסתרים אדירים ואפלים. גם כאן, שתי העלילות אקוויולנטיות לחלוטין זו לזו מבחינת התקדמות הזמן, אלא שבניגוד לרומנים אחרים הדומים במבניהם לטרילוגיה זו, כאן הקשר בין שתי העלילות מתבהר במהרה, והן משלימות זו את זו מבחינת פרטי המידע הנגלים בפני הקורא אט אט. אגב, מעניין אותי לדעת כיצד ישמר המבנה הזה בספר השלישי, לאור סופו מורט העצבים של הספר השני.

טביעת היד הסגנונית של מורקמי ב-1Q84 היא מובהקת, והסיפור נשען על עולם מושגים ורעיונות הזהה לזה שמהם נובעות רבות מיצירותיו האחרות. התיאורים המפורטים של דמויות, מראות ונופים, של אוכל ושל מוזיקה, הם מאפיין בולט של הרומנים השונים, וגם של 1Q84. לכל יצירה מורקמית יש פסקול מוזיקלי משלה, והיא מהדהדת יצירות אמנותיות וספרותיות אחרות, מוכרות יותר ופחות. הקשרים בין הספרה האטומה והעשירה שבורא מורקמי ביצירתו זו לבין "העולם החיצון", מוסיפים עומק ונפח לעלילה, ומדגישים את תחושת הבלבול והאבסורד שמתעוררת בזמן הקריאה: קיים דיסוננס מהמם בין המציאות הפנטסטית וההזויה שנטווית בין דפי הרומן, לבין הקשרים ההדוקים בינה לבין המציאות "הנורמלית" בה אנו חיים. זאת אומרת, עלילת 1Q84 אינה מצייתת לשום כלל מציאותי המובן לנו, ויחד עם זאת היא שומרת על דיוק מופתי בפרטים הקטנים, של גאוגרפיה יפנית, של מבנה העיר טוקיו על רובעיה השונים ועל קווי הרכבת המסועפים שבה, וכאמור, של האזכורים והקשרים ליצירות אחרות. ההתנגשות הזו מקנה ליצירה עושר מופלא ובונה את אמינותה הבלתי נתפסת כמעט.

אלא שבניגוד ליצירות אחרות של מורקמי, העמוסות דמויות, עלילות משנה סתומות ומיסטיקה אפלה עד להתפקע, כאן אין ולו פרט אחד מיותר. בקפקא על החוף, בקורות הציפור המכנית ובספוטניק אהובתי יש ים של פרטים שלא ברורה הרלוונטיות שלהם לציר העלילתי המרכזי. לא כך ב-1Q84. לטעמי, כל פרט הוא הכרחי בגובלן המופלא הזה שמורקמי יצר. למשל, סיפורה העצוב של איומי, פרט שולי כביכול ברצף חייה של אאוממה בתקופה המתוארת, מאיר אלמנטים נוספים בחידת הליטל פיפל, אותה ישות עלומה המושלת בכיפת 1Q84. גם סיפורה של חברתו של טנגו וסופו המסתורי תורמים לבניית האווירה והמתח סביב הליטל פיפל. \

הרומן הזה עוסק במידה רבה בתפיסת המציאות הן של הדמויות והן של הקוראים – "היזהרי שלא ללכת שולל אחר מראית עין", הוא אחד ממשפטי המפתח הפותחים את הרומן, והוא מוכיח את עצמו פעם אחר פעם בפיתולים הבלתי אפשריים של העלילה. מורקמי משטה בנו, תוך שהוא בונה דימויים ורעיונות במשך זמן רב ואז כותש אותם באחת. שום דבר כאן הוא לא כמו שהוא נראה. הקורא נדרש לגייס את כל אורך הרוח שלו על מנת לעמוד בלופים שמורקמי בונה, וברגע שזה נתפס, זו תחושה מפעימה. דבר נוסף הוא שלעתים הקורא נאלץ להסכין עם פרטים מסויימים המופיעים בעלילה ולהכיר בהם כעובדה מוגמרת שלא מסופקים עבורה הסברים, כאשר הדוגמה העיקרית לכך היא נוכחותם של הליטל פיפל. המציאות היא זו, וכשם שאין הסבר לעובדת קיומו של האדם בעולם, במציאות של 1Q84 אין הסבר לעובדת קיומם של הליטל פיפל. זה ככה וזהו. גם זו הבנה מאתגרת ולא שגרתית לה הקורא נדרש.

קוראים רבים הביעו מורת רוח בנוגע ליחס הלא שגרתי בין ההתפתחויות העלילתיות לבין נפח הספר, בעיקר בחלק הראשון, ואמרו כי להרגשתם הסיפור מאד איטי. לפי דעתי, הקצב הזה בונה מתח מטורף: לדוגמה, באותה סצינה גורלית בה בוצעה משימתה החשובה של אאוממה, ישבתי והזעתי מרוב אימה והתרגשות, ויכולתי להרגיש את הדופק במקומות רבים בגופי. המתח הזה נבנה בהדרגה ובאיטיות, עד שהוא מגיע לנקודת רתיחה מדהימה ולטוויסט עצום ובלתי צפוי. שווה לשנס מותניים, לקחת נשימה עמוקה ולהתמודד. הספר הזה מרוויח ביושר את זכותו להתמרח.


זו לא קריאה קלה, הן מבחינת נפחה של היצירה והן מבחינת עומקה, והיא מחייבת השקעה לא מבוטלת. החזקתי לידי בלוק כתיבה וכתבתי בו הערות וציטוטים שהיו הכרחיים על מנת לפענח את החידה הגדולה העומדת בבסיסה של מציאות 1Q84. צריך להתאמץ וליצור קשרים בין פרטים שלעתים מופיעים במרחק של מאה עמודים זה מזה, על מנת להרחיב את הצוהר הקטנטן דרכו ניתן להשקיף אל ליבת המסתורין. אני מרגישה שעד כה המאמץ משתלם מאד, כי כל קשר שהצלחתי ליצור לווה בתחושת סיפוק ובחדוות הגילוי. מה גם שהספר קריא מאד, כובש ומתמסר (אם כי להרגשתי, התרגום הפעם, שבוצע ע"י עינת קופר, נופל באיכותו מתרגומים מורקמיים אחרים שיצא לי לקרוא עד כה). נהניתי מכל מילה בספר הזה, ואני מתה מסקרנות לגבי הספר השלישי. בשורה התחתונה, מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של נועה
» ביקורות נוספות על 1Q84 - ספר ראשון ושני