ביקורת ספרותית על כופרת מאת אייאן חירסי עלי
ספר מעולה

---

לא הפסקתי לדבר על הספר הזה בשבוע האחרון והמלצתי עליו בפני כל מי שפגשתי, ולא בכדי. מעבר להיותו ספר מרתק, "כופרת" הוא מסמך חשוב שמספק המון תובנות לגבי האסלאם, מעמד האישה וגם לגבי המצב בישראל. אני אסביר.

בספרה האוטוביוגרפי מגוללת אייאן חירסי עלי, ילידת סומליה (1969), את מהלך חייה הפתלתל, רצוף האלימות והמלחמות.

קצת רקע היסטורי: סומליה היא מדינה בה יחסי הכוחות התבססו בעיקר על חלוקת החברה לשבטים שונים. שיוכו הגנאולוגי של אדם סומלי עשוי היה להשפיע במידה רבה על מהלך חייו. מצב עתיק זה נשתמר במשך שנים רבות. בשנת 1960 קיבלה סומליה עצמאות, לאחר שהטריטוריות שהיו בשליטת איטליה ובשליטת בריטניה אוחדו. בשנת 1969 נרצח הנשיא הסומלי השני בידי שומרי הראש שלו. מיד לאחר מכן בוצעה במדינה הפיכה צבאית בהנהגתו של סיאד ברה, שהיה סגן הרמטכ"ל הסומלי. במהלך אימונים צבאיים בינלאומיים, ברה התוודע לאידיאולוגיה המרקסיסטית לאחר שהכיר חיילים סובייטיים. הוא הפך לקומוניסט אדוק. במשך 22 שלט הרודן סיאד ברה בסומליה (1969-1991). הוא נקט במדיניות קומוניסטית, במסגרתה הולאמו כמעט כל מפעלי התעשייה, הבנקים והעסקים הפרטיים. כמו כן, ברה הנהיג כתיב סומלי חדש (עד אז היו נהוגות בסומליה מספר מערכות אלפאביתיות שונות, שהיו מבוססות על כתיב אפריקאי ועל כתיב ערבי) שהיה מבוסס על האותיות הלטיניות, והוא כפה את השימוש בכתיב החדש באופן גורף. אחת המטרות המרכזיות שהציב סיאד ברה היתה מלחמה במערכת השבטית שהיתה כה דומיננטית במדינה, מה שרק החריף את המתיחות בין השבטים השונים, בין היתר על רקע תמיכתם של חלק מהשבטים בשלטונו העריץ של סיאד ברה מחד גיסא, והתנגדותם הנחרצת של שבטים אחרים לשלטון, מאידך גיסא. שלטונו של סיאד ברה נודע בעולם כולו בשל ההפרות הברוטאליות ורחבות ההיקף של זכויות האדם שהוא ביצע, שכללו מעצרים בלתי חוקיים של מתנגדים פוליטיים, הוצאות להורג, אונס מחריד והרג ילדים ותינוקות. האלימות הגואה והאנדרלמוסיה הכוללת שנגרמה בשל המאבק כנגד שלטונו של סיאד ברה היוו את שורשיה של מלחמת האזרחים הסומלית שפרצה עם הפלת שלטון מפלגתו של ברה, ונמשכת עד עצם היום הזה.

המצב החמור בסומליה הביא לכך שמשפחתה של אייאן חירסי עלי עקרה מסומליה וחיה במשך תקופות ארוכות במספר מדינות, לרבות ערב הסעודית וקניה. בהיותה ילדה, עברה אייאן מילת נשים שמתוארת בדיוק מקפיא דם. זוהי תופעה שכיחה מאד בסומליה המוסלמית, והיא אף הקצינה עם התגברות הנוכחות של תנועת האחים המוסלמים באפריקה. דרך סיפור חייה של אייאן באפריקה ניתן ללמוד רבות על אורח חייהם של אזרחים אפריקנים רבים בכלל, ושל נשים באפריקה המוסלמית בפרט. החברה האפריקנית מדכאת נשים ורומסת את זכויותיהן כדבר שבשגרה – כל זאת בחסות האסלאם הרדיקלי.

סוגיית צניעותן של נשים מהווה נושא מרכזי בסיפורה של אייאן, והיא מתארת את השינוי ההדרגתי בלבושן של הנשים עם האסלאמיזציה המוגברת בסומליה ובקניה. בקטע מעניין אחד, אייאן מצטטת את דבריה של בן דודה שאומר, שקודם להקצנה הדתית הנשים היו הולכות בלבוש חשוף בעוד שכיסויי הראש המוסלמיים על גרסאותיהם השונות היו נדירים. אז, מראה זרועותיה החשופות או רגליה של אישה לא היה מטריד את מנוחתו של אף גבר. אלא שעם התרבות כיסויי הראש והגוף, החלו הגברים לשים לב ליופיו של הצוואר הנשי או לחמדת השוק החשופה. עצם הפיכתו של הגוף הנשי לדבר אסור ומחטיא שיש להסתירו ולהחביאו מתחת לשכבות רבות של בד עבה ומכביד, מחמת שמירת הגברים מחטא, הופכת את האישה לאובייקט מיני מפתה. יתרה מכך, אישה שלא מקפידה על צניעותה כביכול מוותרת על כבודה, וגופה הופך לנחלת הכלל – היא מותרת לכל, ואפשר לבצע בה כל מעשה, מחריד ככל שיהיה. למעשה, הצניעות היא שיוצרת ומלבה את הסטיה המינית, ולא בולמת או מונעת אותה. זוהי תובנה מטרידה למדי, שכן אנחנו עדים גם בישראל היהודית לתופעה דומה בחברה הדתית: ההפרדה המגדרית החל מגיל שלוש, "נשות הטאליבאן" ו"משטרות הצניעות" הירושלמיות, בעצם מקבעות את דימוי האישה כיצור זדוני שהוא התגלמות החטא. נשאלת השאלה, האם החברה החרדית הקיצונית, על אורחות הצניעות המחמירות שלה, מניעה את מעמדה של האישה היהודית בישראל במסלול התרסקות הדומה לזה של מעמדה הנחות של האישה הסומלית או הקנייתית, והאם מצבה של האישה האפריקנית כיום עלול להוות תמונת מראה מטרידה למצב האישה החרדית בעוד עשור.

אייאן נמלטה לבסוף מאפריקה בשל נישואין כפויים שאורגנו ע"י אביה, והגיעה להולנד כפליטה מבקשת מקלט. בהולנד החל תהליך החילון שלה: היא החלה ללמוד באוניברסיטה, ובמקביל עבדה כמתורגמנית וכמתווכת בין מבקשי מקלט אפריקאים לבין רשויות הסיוע ההולנדיות. עבודתה זו חשפה אותה לראשונה לתרבות המוסלמית שהחלה מתפתחת בקהילות המהגרים האפריקניים באירופה, ששימרו את כל אותם המנהגים האיומים שהביאו איתם ממולדתם, לרבות מילת הנשים ורצח על רקע חילול כבוד המשפחה. אלה תופעות רחבות היקף שהלכו וצמחו בשל הגידול המאסיבי בהגירה מאפריקה מוכת הרעב והמלחמה לאירופה. אלא שבשל המדיניות האינטגרטיבית שהונהגה ע"י הממשל ההולנדי כלפי המהגרים, שאפשרה להם חופש תרבותי מירבי, לתופעות פרימיטיביות אלה ניתן דרור כמעט מוחלט גם במדינה דמוקרטית מושבעת כמו הולנד. בסופו של דבר, אייאן התאזרחה בהולנד והפכה לחברת פרלמנט מטעם המפלגה הליברלית. היא הפכה לאחד הקולות הבולטים בעולם הדוגלים בשלילת התופעות החברתיות הזוועתיות שמקודמות בשם האסלאם, והיא לוחמת בנחרצות בעוולות החברתיות שנגרמות לנשים בחברה המוסלמית, תוך סיכון ממשי של חייה.

בהיותה חברת פרלמנט בהולנד, היא חברה לקולנוען ההולנדי תיאו ואן גוך, ויחד הם יצרו סרט קצר בשם "כניעה" (ניתן לצפות בו כאן http://www.youtube.com/watch?v=G6bFR4_Ppk8) המבקר בחריפות את מעמדה של האישה בחברה המוסלמית. הפצתו של הסרט הציבה אותה כמטרה מרכזית לפעילי אסלאם קיצוניים, והיא ספגה איומים כה רבים על חייה, עד כדי כך שהיא החליפה מקומות מסתור בתדירות גבוהה – לעתים היא אף לא ידעה בעצמה היכן היא מוסתרת, ולא הורשתה להתנייע ללא ליוויים הצמוד של שומרי ראש אימתניים.

בשנת 2004, נרצח תיאו ואן גוך באכזריות ע"י מתנקש מוסלמי קיצוני. הוא נורה פעמים רבות וגרונו שוסף. על גופתו השאיר הרוצח מכתב ארוך שמוען לאייאן חירסי עלי, שמבהיר שהיא כופרת ושהיא הבאה בתור. הרצח המחריד רק חידד את תחושת הסכנה שבה אייאן היתה מצויה בהולנד. לאחר מהלך קפקאי שבוצע ע"י יו"ר המפלגה הליברלית, מטעמה אייאן חירסי עלי כיהנה, כאמור, כחברת פרלמנט בהולנד, נשללה ממנה אזרחותה ההולנדית. המהלך בוצע בניסיון לצבור הון פוליטי לקראת הבחירות לפרלמנט, והוא ספג קיתונות של ביקורת מכל קצווי הקשת הפוליטית וסוקר באופן נרחב בתקשורת העולמית. לאחר מכן, העתיקה אייאן חירסי עלי את מקום מגוריה לארצות הברית, שם היא חיה עד היום. היא ממשיכה בעבודתה החשובה כאחת הפעילות הפמיניסטיות והאנטי-אסלאמיות הבולטות בעולם. ממש לאחרונה היא אף ביקרה בישראל והשתתפה במספר פאנלים בועידת הנשיא.

מעבר להיותה של אייאן חירסי עלי גיבורה עולמית בעיני, סיפורה האישי הוא מופת של אומץ לב ונחישות להילחם בשמם של עקרונות נעלים, למען תיקונו של העיוות העתיק המקבע את האישה כישות פחותה, מוחלשת ופגיעה.

ידוע שהספר עצמו נכתב ע"י סופר צללים ולא בידי אייאן חירסי עלי עצמה – שמו של סופר הצללים נשמר בסוד, בשל החשש שחשיפת מעורבותו בכתיבת האוטוביוגרפיה החושפנית תעמיד אותו בסכנת חיים ממשית. עובדה זאת לא גורעת מאום מהספר שכתוב ממש כרומן, והוא כתוב בצורה מרתקת וכובשת.

עוד מסקנה מקומית שעלתה בי לאחר הקריאה, היא שהספר "כופרת" עשוי להכניס את הקורא לפרופורציות לגבי מצב החברה הערבית המוסלמית בישראל. לעומת המתואר בספר, נראה שהאישה הערבית בישראל חיה בביטחון יחסי, וזאת בזכות מעורבות הממשל בישראל במערכת החינוך והרווחה בישובים הערביים, והאכיפה המוגברת – כמובן, באופן יחסי, של החוק. כמו כן, הספר הוא עדות מזעזעת לכוחו המשחית של האסלאם, ובייחוד כאשר הממשל במדינה דמוקרטית נוהג בו בגישה מתירנית. יתכן שניתן להפיק ממנו תובנות שעשויות לסייע בגיבוש המדיניות בישראל כלפי האסלאם – אולי לא שלילה גורפת שלו, כפי שדורשת אייאן חירסי עלי, אלא בחירה בגישת "כבדהו וחשדהו", לבל יתרחשו בישראל אפילו מעט מן הזוועות האיומות שמתרחשות בחסותו באפריקה.

בקיצור, לאחר שהלאיתי אתכם במאמר הארוך שלי, אני חושבת שזה ספר שחשוב מאד לקרוא, ולו רק בגלל שהוא פשוט מצויין.

» ביקורות נוספות של נועה
» ביקורות נוספות על כופרת