ביקורת ספרותית על הגן הכימי - הקמילה - הגן הכימי #1 מאת לורן דסטפנו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 9 ביולי, 2012
ע"י נוריקוסאן


קצת לא מובן לי איך ומדוע נכתבות טרילוגיות,ומה המנגנון שגרם לכך שהשנים האחרונות משופעות בהן. בכל אופן, הנה טרילוגיה חדשה, ולפי הספר הראשון נראה שתעורר עניין לפחות כמו טרילוגיות אחרות.

מדובר בדיסטופיה. המדע הביא את האנושות להישגים עצומים - מחלות קשות ומומים מוגרו מהעולם. אנשים לא יחלו עוד בסרטן ויאריכו ימים בבריאות ובנעימים. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. בני הדור הראשון אכן מאריכים ימים בבריאות איתנה, אך ילדיהם נתקפים במחלה מסתורית, כנראה וירלית, הגורמת למותם בגיל צעיר - הבנים מתים בהגיעם לגיל 25 והבנות מתות בגיל עשרים. איש אינו מתחמק מגורל זה.

בנוסף לצרה זו, לפי עלילת הספר רוב כדור הארץ שומם מאדם ואפוף ברעל ובקרינה. לא מפורט מה היה המצב שגרם לכך, איזו מלחמה הייתה זו, אך המקום היחיד ששרד הוא צפון אמריקה (כמה נוח ומתאים. הרי ברור שכך יהיה! דווקא נראה לי הגיוני יותר שבמקרה זה תשרוד יבשת אפריקה, שאליה מכוונים פחות טילים גרעיניים ככל הנראה...).

מדענים עושים לילות כימים למצוא תרופה לווירוס הבלתי ידוע, אך בינתיים חלים שינויים חברתיים עצומים. מתרבים היתומים מפני שההורים נפטרו צעירים כל כך לימים, נוצרים בתי יתומים שרבה בהם האכזריות, ובנות צעירות מחונכות שם להיות רעיות צעירות (מאוד) לאדונים עשירים. הן צריכות להספיק ללדת יורשים לפני מותן, ילדים שאותם לא יזכו לראות גדלים ומתבגרים.

עלילת כרך זה עוסקת באחת הנערות שנחטפת על ידי מדען עשיר כדי להיות אחת מרעיותיו של בנו. הספר מתוארים החיים של ריין כאחת משלוש רעיות-אחיות בבית מפואר, שהוא בעצם בית כלא עבורה. גם סיפור אהבה מתחיל להבשיל.

אם ספר נוער הוא ספר העוסק בבני הנעורים - אז זה ספר נוער.
אם ספר נוער מוגדר כספר שבו העלילה חשובה מבניית הדמויות והרקע באמינות (קצת מעליב לחשוב כך) - אז זה ספר נוער.
אם סיפור אהבה תמים וראשוני בין צעירים אמור להיות מתאים לספר נוער - אז זה ספר נוער.
אבל מה באשר לתיאורים קשים של חטיפה, רצח, ניכור אנושי וחברתי, מוות נורא ממחלה חסרת מרפא, שבי וסכנת מוות?

לא המלצתי לבתי בת ה-13 לקרוא אותו כעת. אולי בעתיד.
בכל אופן, בשנים האחרונות בני נוער נחשפים לספרות המיועדת להם הכוללת תיאורים קשים, וגם בזה יש משהו של הרגל. מה שהיה מזעזע פעם, יזעזע פחות היום. וחבל שכך.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונמית (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
אני לא הייתי ממליצה לבני נוער גם בגלל התכנים הזוגיים שם. בכל אופן, לא חשבתי על הדברים ככה, וזה מאוד מעניין מה שאתה אומר.
חני (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
הי אהבתי את הביקורת לא פלא שהנוער שלנו רווי אלימות...הספרים היום מלאי אלימות וסקס,לא נשאר לנוער דמויות לחיקוי התפקיד שלנו הוא לתווך נכון!מה עוד אפשר לעשות?.
עולם (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יופי של ביקורת. לא אציע לבנותיי לקרוא ספר זה, אבל מנסיוני הן אכן נחשפות לספרים, סרטים וסדרות עם מינון של אלימות ותיאורים קשים שבתקופה שלי לא היו. אבל, במחשבה שנייה, מעשיות האחים גרים אכזריות לא פחות...
נוריקוסאן (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה יעל, אנקה, אפרתי, בלו-בלו וקוראת הכל על ההתייחסות.
קוראת הכל (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מרתקת, נוריקוסאן עד כה הייתי בטוחה שזה ספר נוער ותו לא. מתיאורייך נשמע שזה ספר שיכול לעניין גם מבוגרים. אם כי, אני מודה שלפי אמות המידה שלי, ספר שעוסק בבני נוער, בדרךך כלל מתאים לנוער גם אם יש בו אלימות רבה (כמו למשל משחקי הרעב). אני חוששת שכבר הפסדנו את הקרב הזה. בני הנוער היום מזדעזעים הרבה פחות בקלות ממה שאנחנו הזדעזענו כשהיינו בגילם ונפשם פחות רגישה. הנוגדנים כבר התפתחו. אולי לא אצל כולם, אבל אצל חלק גדול.
בלו-בלו (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מצויינת. ממש מפחיד אותי שבני נוער חשופים לכמו אלימות בספרים. זה ממש מסוכן שכבר בגיל כל כך צעיר הם מתקהים לזוועות.
אפרתי (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
כרגיל, נוריקוסאן, ביקורת מעולה. מסקרן, מצמרר, מפחיד ונכון לחלוטין לגבי בני הנוער. אין ספק, כשחושפים את הנפש למעשי עוולה היא נעשית גסה בהם. זה נכון בכל תחומי התרבות (סו קולד, תרבות). פעם מספיק היה רמז, היום צריכים לשחוט אדם בקלוז אפ כדי להשיג תגובה. והתוצאה? כולנו יודעים עד כמה הסכין מהיר להינעץ.
yaelhar (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יש הבדל עצום בין "זוועות" שעולמנו משופע בהם לבין זוועות המוצגות כדי לזעזע, במעין פורנוגרפיה. מהאחרונות ראוי להימנע - לא רק בני נוער, כל אחד. לגבי הראשונות כמו שאמרתי - עולמם משופע בהם ואנחנו אפילו לא יודעים...
נוריקוסאן (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יעל, את צודקת שאי אפשר למנוע מילדים להיחשף לזוועות שעולמנו משופע בהן. בכל אופן, מה שמדאיג אותי הוא "הנוגדנים" שהנפש מפתחת. כשרואים סרט שואה שבו נערמות גוויות בהמונים, הזוועה היא כל כך גדולה שמתפתחת רקמת צלקת על הפצע הזה, והרגישות פוחתת. הנפש נוטה להגן על עצמה. כשקוראים בספר על ילדה בת שלוש עשרה הנקנית כסחורה,נישאת ויולדת תינוק זה אמור לזעזע, ולא כדאי להתרגל לזה.
yaelhar (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
למעשה אני מתרשמת שהוא עוסק בעבר כמו רוב הדיסטופיות. ולגבי בני נוער - עד כמה שאני יודעת בעולמם מופיעים דברים זוועתיים שאנחנו לא חולמים אפילו. אי אפשר להגן עליהם מהכל. לדעתי עדיף שיחוו את הזוועה בספרות ויפתחו נוגדנים...
אנקה (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
נשמע עתידני קר מנוכר וקשוח. מעניין למה מיועד לבני נוער גם רכים בשנים. לא שאנחנו יכולים למנוע מהם להיות חשופים לאמצעי התקשורת ולחדשות. צודקת שלא המלצת לבתך יש לה זמן.
yaelhar (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
נשמע מעניין. נחפש...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ