ביקורת ספרותית על הגן הכימי - הקמילה - הגן הכימי #1 מאת לורן דסטפנו

---

אני לא יכולה לדרג, כי הדעה שלי על הספר הזה ממש לא נחרצת.
יש לי פגם מולד ומעצבן למדי- כשאני צריכה לבחור ספרים במבצע בחנות, לפחות אחד מהם יתברר כבחירה גרועה, ולפחות אחד יתברר כמשעמם.
אז נכון, הספר הזה לא גרוע ולא משעמם, אבל אם הייתי יכולה לחזור שוב לרגע בו בחרתי לקנות אותו- לא בטוח שהייתי עושה את אותה בחירה.
--אזהרת ספוילרים חמורה!!--
טוב, העולם שבו מתקיים הסיפור פשוט מזעזע, אין מילה אחרת לתאר את זה. חוץ מהעניין של המוות בגיל צעיר, החיים של ריין בחוזה של לינדן פשוט גרמו לי להצטמרר. ולמה?
טוב, הואו נגיד שלינדן אשבי, למרות היותו דמות מספר, הוא אחד האנשים היחידים שגרמו לי לרצות לעשות רישיון לאקדח (האדם הראשון שגרם לי לרצות את זה היה המורה שלי לספורט, אבל זה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת).
לינדן פשוט מגעיל- כשהוא באבל על רוז, כולם צריכים לנחם אותו ולשמש לו משענת, אבל בשום אופן לא לעצבן אותו או לדבר איתו. הוא לוקח כמובן מאליו את זה שריין צריכה לסבול את היבבות שלו ולחבק אותו ולישון איתו- כשהוא שלף אותה מאמצע החיים שלה רק כי היא יפה.
אבל כשריין מתאבלת על ג'נה- הו לא, למה שהוא יניח לה לנפשה? הרי ברור שהיא תרצה לדבר עם לינדן חסר הטקט והרגישות כשלפני כמה שעות היא איבדה את חברתה הטובה ביותר.
חוץ מזה, לינדן בטוח לאורך כל הספר, שהנשים שהוא בחר כמו מלפפונים בשוק רוצות וחייבות לספק את רצונותיו. לפעמים ההתנהגות הדוחה הזו שלו ממש גובלת באונס, ולא אכפת לי שהוא לא ידע שהן לא רצו להיות הרעיות שלו! הוא לא היה אמור להתנהג ככה בכל מקרה! זו אהבה, מבחינתו? להכריח בחורות אומללות להיות הנשים שלו ולקחת אותן לאירועי אדריכלות חגיגיים ומטופשים בתמורה?
בקיצור, לינדן הוא זה שגרם לי להזדעזע מהספר. לינדן, ואבא שלו עם ניסוייו המחרידים. אם זו הייתה המטרה- ברכותיי לסופרת, היא הצליחה בה, לפחות במקרה שלי.
מנגד, ממש אהבתי את הרעיות- ובייחוד את ריין המרדנית, שלא מתייאשת לעולם מאהבה אמיתית ומהגעגועים לאחיה ולחיים נורמליים.
למרות שלא תמיד הבנתי איך היא מסוגלת לסבול בכלל את הנשימה של לינדן על העור שלה, מאוד אהבתי את הלוחמנות שלה ואת הסירוב שלה לשחק לפי הכללים של העולם המעוות שלה.
אהבתי גם את ג'נה החכמה,הרגישה והאומללה, למרות עברה המפוקפק, ואפילו את ססילי לפעמים.
אז אם היה לכם כוח לקרוא את כל זה, הבנתם שאין לי מושג ממשי מה דעתי לגבי הספר. הוא מזעזע, אבל גם מותח ומעניין. הוא מטלטל, אבל גם במובן הטוב.
אז בשתי מילים:
בהצלחה לכם.

» ביקורות נוספות של לואיזיאנה מנטש
» ביקורות נוספות על הגן הכימי - הקמילה - הגן הכימי #1