ביקורת ספרותית על הגן הכימי - הקמילה - הגן הכימי #1 מאת לורן דסטפנו
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 20 באוקטובר, 2013
ע"י dead_slug


אני מודה שהספר שאב אותי אליו.
קניתי אותו באייקון סתם כי הוא עלה עשרה שקלים וזה היה כזה, 'המממ הוא נראה יפה. אווקי ניקח אותו. תביאי לי גם את זה'.
לא ציפיתי שאתאהב כמו שהתאהבתי.

מדובר בעתיד שלנו. מלחמת עולם שלישית התקיימה, רק יבשת אחת נשארה. ניסינו ליצר גזע מדהים, חזק ובריא. וזה הצליח! בדור הראשון. ואז הדורות הבאים, ילדיהם וילדיהם של הילדים, נדבקו בוירוס, שמקביל את חיי הנשים לכ20 ואילו הגברים 25 שנים בלבד.
מדענים רבים התאספו כדי למצוא נוגדן לוירוס, ואנשים היו חוטפים נערות צעירות ומוכרים אותן ככלות לעשירי הארץ, ולאבותיהם אנשי הדור הראשון למתרת רבייה כדי למצוא את הנוגדן למחלה הנוראה. שאר הנערות היו נרצחות במקום או מופיעות באזורי הבושה בעלי החלונות האדומים אם היה להן מזל.
הנערה מנקודת מבטה מסופר הסיפור נקראת ראיין, בעלת עין אחת כחולה והאחרת חומה, מתגוררת עם אחיה התאום במנהאטן, וחיה משתנים לחלוטין ברגע בו היא נחטפת לפלורידה ונאצלת להינשא ללינדן התמים שלא מבין עוד כלום, שאביו הוא מדען משוגע וקריפי במיוחד.

הספר הזה סחף אותי אליו בכל כך הרבה מובנים. הוא פשוט מדהים. אמא שלי עדיין צוחקת עליי כי התחלתי לבכות דמעות מפחידות(ואני לא מרבה לבכות מספרים) קראתי אותו בזמן בית ספר והמשכתי בבית וגמרתי אותו ביום ורבע, ואני ממליצה בחום.


בנימה אופטימית זו אני חייבת לציין שהשמות שופעים מקוריות (ראיין, ראוון, האוון, באוון)
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



6 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ