ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 במאי, 2012
ע"י Maddie Lautner
ע"י Maddie Lautner
~התרעת ספויילרים~
אני מסתובבת לי בסטימצקי בחופשת פסח נראה לי, מחפשת ספרים לקנות. קניתי את מחוננת ואותו, הוא פשוט עניין אותי.
והעניין נמצא אצלי כנכון. התרפיסטית שלי אמרה שילדים עם בעיות קשב וריכוז נמשכים יותר למד"ב ולפנטזיה, וזה בהחלט יכול להיכנס לקטגוריה הזאת. ועדיין, הוא לא דומה לשום ספר שקראתי עד עכשיו.
מהרגע שפתחתי אותו לא הפסקתי לדמיין - את ריין, עם השיער והעיניים שלה, במחסן ההוא, נבחרת בידיו של הגבר עם השיניים הזהובות, שמאוחר יותר יתגלה כבעלה; את הפלאשבקים, בהם רוואן והיא מנסים להגן על עצמם ללא הצלחה; את ססילי, הקטנה והאדמונית ואת ג'נה, הגבוהה ושחורת השיער; את גבריאל, את לינדן, את ווהן, את כולם פשוט. וכל פרט נוסף נראה לי הכי חשוב.
מהפעם האחת שקראתי את הספר, העליתי לעצמי מסקנות - אולי זה לא ווהן שמשחק בכולם, אלא ססילי? אולי אם ריין לא הייתה יוצאת מהבית היא לא הייתה גומרת ככה? אולי אם גם לגבריאל הייתה משפחה? אולי אם גם הוא נלקח?
ואולי ואולי ואולי. ואני מפחדת לכתוב את ההשערות שלי בכריכה כמו שאני תמיד עושה, כי אולי אחותי בת ה-11 תקרא אותן, ותדלג על כל הספר. היא ראתה אותי קוראת אותו והחליטה שגם לה בא לקרוא אותו. ממש חידוש, אחותי קוראת ספרים.
ממש נסחפתי עם הרגשות. רגשות יתר. בכל מוות של דמות, כמה שהיא חשובה יותר כמו ג'נה המוות פוגע בי יותר.
בכל ניסיון בריחה, כמה שהוא מסוכן יותר אני חוששת יותר לחייה של ריין.
ובסוף הספר, כשהם ברחו. הרגשתי הקלה, אבל גם חרדה - מה יקרה בספר הבא? מה יקרה ב-Fever?
7 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נגיד שאני יודעת לכתוב
(לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
אני אקח אותו מהספרייה
אחרי שאגמור את 39 רמזים . (:
|
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
