ביקורת ספרותית על וולף הול - טרילוגיית תומס קרומוול #1 מאת הילרי מנטל
ספר טוב

---

משום מה לא הוזמנתי לחתונה של הנסיך ויליאם ובחירת ליבו קייט היום בצהריים... קצת נפגעתי אמנם, אבל החלטתי שלא לחולל שערורייה. במקום זה שקעתי בספר המצוין 'וולף הול', ומצאתי את עצמי בחתונה מלכותית אחרת, שהתרחשה לפני כמעט חמש מאות שנה, ולמרות שאפילו מצלמה אחת לא היתה שם (כי הם היו עסוקים מדי בלהוציא להורג את האנשים שאולי יכלו להמציא אותה) תהיו בטוחים שהיא היתה לא פחות מסעירה והרבה יותר משמעותית.

על אף שמדובר בספר לא קל לקריאה, למי שמוכן להתאמץ, מובטחת חוויה מאוד מיוחדת ומורכבת, ובעיקר – מלמדת. קראתי שהילרי מנטל (שזכתה בפרס 'בוקר' היוקרתי על הספר הזה) שוקדת בימים אלו על כתיבת חלקו השני. אני מניחה שאסתער עליו ברגע שייצא.

אתם יכולים לשאול את עצמכם בצדק, למה לטרוח לקרוא עוד ספר על הנרי ה-8. כל בוגרי ספריה הקלים בהרבה של פיליפה גרגורי מכירים היטב מן הסתם את הסיפור על המלך שכל כך רצה בן- זכר-יורש, ואשתו הראשונה, קתרין מארגון, לא הצליחה לתת לו כזה, ולכן סר חינה בעיניו והוא החל פוזל לעבר אחת מנשות החצר שלה, העונה לשם אן בולין, וזה כמובן לא נגמר שם... דומה שמכל מלכיה של בריטניה לדורותיהם לא היה אחד ששבה וגירה את דמיונם של הכותבים יותר. אינספור ספרים, מחזות ורומנים נכתבו עליו ועל מעלליו. אז למה לטרוח לקרוא ספר נוסף על המלך הזה דווקא?

סיבה אחת יכולה להיות מכיוון שהפעם הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ברנש יוצא דופן בשם תומאס קרומוול. בנו של נפח אלים ושיכור שברח בנערותו מביתו מאימת מכותיו של אביו, והצליח לטפס במעלה הסולם החברתי ולעמוד כתף אל כתף עם בני אצולה, רוזנים ונסיכים, ולהפוך בסופו של דבר לאחד מאנשיו המשפיעים ביותר של המלך הנרי ה-8. מדובר בהצלחה מאוד יוצאת דופן בתקופה שבה מי הוא אביך היא חזות הכל. האיש הוא אמיתי לגמרי, אבל המחברת מרשה לעצמה לתת דרור לדמיונה ולארוג ולטוות על בסיס המעט שידוע עליו, דמות בשר ודם מרתקת ומיוחדת שעל אף התדמית השלילית שלו, קשה שלא לחבב.
כמו תומאס קרומוול, הספר קורם עור וגידים סביב שלל דמויות מגוונות ומרתקות אחרות מהתקופה, (תומאס מור, הקרדינל תומס וולזי, ועוד רבים אחרים שבעיקר נקראים תומאס...) ומייצר מארג סבוך של יחסים חברתיים ופוליטיים ואישיים שנותנים לקורא הרגשה שהוא נשאב לתוך מנהרת זמן ומתעורר בלונדון, בשנת 1530...

מי שלא יודע הרבה על התקופה המרתקת, שהביאה להיווסדותה של הכנסייה האנגליקנית וההתנתקות מהאפיפיורות ברומא, צפוי ללמוד המון. אבל חובב היסטוריה שכן מכיר את הסיפור צפוי ליהנות שבעתיים ועבורו לדעתי נכתב הספר הזה. גדולתו (וגם לפעמים חסרונו) היא בצלילתו לפרטי הפרטים, לסיפור שמאחורי הסיפור. שפתו היא שפת יומנו-אנו, והיא מושמת בפיהם של הגיבורים הישנים-נושנים, עם המון הומור בריטי שנון וחריף, ודיאלוגים משעשעים ונוקבים. סוגיות כגון מהי כפירה, אכזריות העונשים כנגד כופרים, עריצות אנשי הדת והכנסייה, ומלחמתם בתרגומם של כתבי הקודש לשפת העם מטופלות בספר בהרחבה, ואנו חשים כאילו שותפים לסאגה פוליטית המתרחשת במסדרונות הכנסת בימים אלה. לחישות במסדרון, פתקים במליאה, הדלפות לעיתונות. קחו את זה, תרגמו את זה למונחים המקבילים מהמאה ה-16, וקבלו את היצירה הזו.

יחד עם זאת, לצד האיכויות המאוד מרשימות של התחקיר ההסטורי שהספר מציע, אני חייבת להודות שמזמן לא קראתי ספר כל כך לאט. נתחיל בזה שהוא מוצף בשמות. אין מצב שאדם עם זיכרון ממוצע ומטה, כמוני למשל, יצליח לשייך כל שם למקומו ולזמנו. לשם כך עשו איתנו חסד העורכים או מי שלא יהיה, ובתחילת הספר מופיע אינדקס נרחב הסוקר את הדמויות השונות. אלא שאני לא הצלחתי לסיים פסקה כמעט, מבלי לחזור לאינדקס הזה. בנוסף לכך, יש למחברת (או שמא זה רק בתרגום? אני בספק) נטייה תמוהה להתייחס בכל מקרה לגיבור הראשי, תומאס קרומוול, כ"הוא". לא משנה במי עסק המשפט הקודם, כאשר המשפט הבא מתחיל ב"הוא", הכוונה היא לקרומוול. זה מבלבל בטירוף, והביא אותי לקצב קריאה מהאיטיים שידעתי...

אבל מה יש למהר? כדאי מאוד לקרוא את הספר הזה לאט ובסבלנות, ולתת לסיפור לעטוף אותך מכל הכיוונים. אני סיימתי אותו כשסקרנותי עדיין לא יודעת שובע, והוספתי לחקור באינטרנט כדי להשלים את התמונה.

אני ממליצה בחום רב לקוראים סבלניים וסקרנים בכלל, ולחובבי היסטוריה ועלילות בית המלוכה הבריטי, בפרט.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על וולף הול - טרילוגיית תומס קרומוול #1