• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
וולף הול

וולף הול

מאת הילרי מנטל

הביקורת של שין שין

תמונה של שין שין
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
וולף הול

וולף הול

מאת הילרי מנטל

הביקורת של שין שין

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של שין שין
הוצאה לאור:בבל ומשכל
שנת הוצאה:2010
סדרה:טרילוגיית תומס קרומוול #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/17
ביקורות על וולף הול
הבאה
קוראת הכל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“משום מה לא הוזמנתי לחתונה של הנסיך ויליאם ובחירת ליבו קייט היום בצהריים... קצת נפגעתי אמנם, אבל החלט”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

"וולף הול" איננו עוד רומן על תקופת הנרי השמיני. זהו לא טקסט קליל ונוח לעיכול כמו ספריה של פיליפה גרגורי, אלא משימה מאתגרת בת 700 עמודים. אם כן, על מה ולמה?
הילרי מנטל בוחרת בחירה לא שגרתית ומתרכזת באחת הדמויות החשובות אך הפחות "מקסימות" ו"מושכות" מחצר המלך הנרי השמיני-תומאס קרומוול "אדם לכל עת". חייל, סוחר, פרקליט, פוליטיקאי, שר וגם חבר, אב ובעל אוהב. אדם המעיד על עצמו כי יש לו "מראה של רוצח" וכך הוא נתפס ע"י סביבתו.
אך כמו בדרך כלל, בסיפורים המעניינים באמת, המראה משקר והמציאות מרתקת ומורכבת.
מנטל בונה דמות אנושית מאוד, המתוארת כולה בזמן הווה, תוך כדי פלאשבקים לעבר, קטעי חלומות, אסוציאציות, מחשבות וסיפורים. כל הנ"ל משתלבים כבמעשה רקמה, בדומה לשטיח הקיר המפואר המוזכר מספר פעמים בטקסט, ויוצרים סך הכול העולה בהרבה על חלקיו. השפה של מנטל עשירה ומרתקת ולעיתים פואטית. היא אינה מקלה על הקורא, אך התוצאה המרשימה בהחלט שווה את המאמץ (וגם את פרס הבוקר).
השאלה הנשאלת היא מתי יצא ספר ההמשך? ואיך לעזאזל לא תירגמו אף ספר נוסף מיצירותיה של הסופרת הפורה הזאת שכותבת כבר קרוב לעשרים שנה? אני מקווה שהצלחתו של "וולף הול" תזיז משהו בחלונות הגבוהים של הוצאות הספרים.
וכדי לעורר את סקרנותכם, רצ"ב קישור לדיוקן המפורסם של קרומוול אותו צייר הנס הולביין הבן, אשר היה אחד מציירי החצר של הנרי השמיני וצייר גם את הדיוקנאות המפורסמים של המלך ושל תומאס מור, יריבו המושבע של קרומוול, אשר זוכה לתיאור ביקורתי וכלל לא אוהד בספר זה:
http://en.wikipedia.org/wiki/File:Cromwell,Thomas(1EEssex)01.jpg
הדיוקנאות של שני התומאסים (קרומוול ומור) מוצגים במוזיאון The Frick Collection בניו יורק, אחד המוזיאונים הקטנים והיפים ביותר בעיר. רצ"ב קישור לאתר המוזיאון: http://www.frick.org/index.htm
ספרות, היסטוריה, אמנות-הכול מתחבר!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של קפה לאטה
קפה לאטה
תמונה של מרינה מ.
מרינה מ.
ע
עינת
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
מ
מתוקה
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של Lena
Lena
תמונה של יעל 93'
יעל 93'
28קוראים|גיל ממוצע46|75%נשים

על המבקרת

תמונה של שין שין

שין שין

ותיקהעורך
חברה מזה 16 שנים
298 ביקורות•38 נבחרות•5,529 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של שין שין
שין שין
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות298
ביקורות נבחרות38
לייקים שקיבלה5,529
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת127ספרות מקורית52מדע בדיוני ופנטזיה22

דיון על הביקורת

6 תגובות
p
panyola•לפני 14 שנים

התחלתי לקרוא את וולף הול

ועד איפה שהגעתי בקריאה מדובר על היועים המלך הוא דמות רחוקה המשפיעה על משעשיהם. אם הספר כולו כזה אז אני הנרי השמיני הוא ההיפך הגמור כי הוא לכאורה יומן שכתב הנרי ושהתגלה על ידי ליצן החצר שלו, ואז שני הספרים יחד יהוו השלמה נהדרת. מרגרט ג'ורג' היא גברת רצינית לידיה פיליפה גרגורי מתלמדת בסדנת כתיבה. אז אם את אוהבת את התקופה ומתעניינת בהנרי אזי ממש תהני.
שין שין
שין שין•לפני 14 שנים

לא קראתי.

p
panyola•לפני 14 שנים

אני מאד אוהבת לקרוא

על הנרי השמיני וכבר מוסיפה את הספר לרשימת הספרים. קראת את ספרה של מרגרט ג'ורג' אני הנרי השמיני?
עידו
עידו•לפני 14 שנים

ספר מדהים

מהטובים שקראתי. את הספר הבא היא עוד לא סיימה לכתוב, והוא כמובן יתאר את מפלתו של קרומוול, שגם גרמה להוצאתו להורג.
שין שין
שין שין•לפני 14 שנים

תודה, יעל, הוספתי עוד קישור, תיהני...

yaelhar
yaelhar•לפני 14 שנים

תודה רבה על הקישור!

אכן "פרצוף של..." וזה השלים לי את התמונה לגבי הגיבור - תרתי משמע...
6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של שין שין

היועץ

היועץ

תמר עילם גינדין

אחרי ההפתעה הגדולה של "המלכה", ניגשתי אל "היועץ" עם לא מעט ציפיות – לשמחתי, הוא עומד בהן בכבוד.

שיתוף הפעולה בין ד"ר תמר עילם גינדין למעין אשכולי ממשיך להוכיח את עצמו כתמהיל מנצח. הידע העצום והדיוק המחקרי של גינדין משתלבים כאן באופן אורגני עם כתיבה סוחפת ורגישה, והתוצאה היא רומן מרתק וקריא מאוד, שמצליח להחיות את העבר הרחוק באופן שנדמה כמעט מוחשי. הסיפור המוכר מקבל כאן עיבוד שמצליח לחדש, לפרש, ובעיקר לסגור פערים באופן יצירתי ומשכנע.

מה שהרשים אותי במיוחד הוא הדגש על הזווית האישית והנשית של אסתר, אשתר, הדסה – המלכה הצעירה שמנסה למצוא את דרכה בתוך עולם מורכב, זר ורווי כוח, חצר המלך הפרסית. זהו לא רק סיפור היסטורי או מיתי, אלא גם סיפור של למידה, הסתגלות ובחירה בתוך מערכת אילוצים. לצד זה, דמויות המשנה מעוצבות היטב וזוכות לנוכחות חיה ומשמעותית, כמו הש-ריש חוורנה, שמוסיף עומק ועושר לעולם הנבנה.

אהבתי מאוד את הרעיון של אחוות נשים, ואת מערכת היחסים הנרקמת בין אסתר לבין קודמתה בתפקיד, ושתי, הוהישתי – הטובה מכולן. אחד המרחבים היפים והמסקרנים שבהם זה בא לידי ביטוי הוא החדר המיוחד לנשים בזמן המחזור – מקום שלכאורה מוגדר על ידי טומאה והדרה, אך בפועל מתגלה כמיקרוקוסמוס נשי נפרד, שבו כל הנשים שוות, היררכיות מיטשטשות, ונוצר מרחב של למידה, שיתוף וסולידריות יוצאת דופן.

כמו בספר הקודם, מצאתי את עצמי לומדת לא מעט על העולם העתיק: על השושלת הפרסית אחמנית, על הדת הזורואסטרית, על ערכיה ומנהגיה, ועל מקומן של נשים בתוך הסדר החברתי הזה. כול זה נעשה באופן אורגני, בלי להכביד, ובדיוק במידה שמעמיקה את הקריאה ולא מעכבת אותה.

לסיכום, המשך מוצלח מאוד, שלא נופל מקודמו ואף מעמיק אותו. בהחלט מעורר ציפייה לחלק השלישי בטרילוגיה.

נב. עיצוב העטיפה יפהפה והולם מאוד את רוח הספר.
נב 2 מדריך השמות והמושגים בסוף הספר הוא תוספת נחוצה ומבורכת, במיוחד למי שרוצה להתמצא טוב יותר בעולם העשיר שנבנה כאן.
נב 3 אתם מוזמנים לקרוא את הסקירה הקודמת שלי על "המלכה".

לפני חודש•
★★★★★
•שין שין
קואלה רוצחת

קואלה רוצחת

קנת קוק

קנת' קוק, עיתונאי, סופר, במאי ואושייה אוסטרלית כבדת משקל, תרתי משמע, משתף אותנו בהרפתקאותיו ההזויות בשממה האוסטרלית של שנות ה 80'.
אוסטרליה ידועה במגוון רחב של בעלי חיים קטלניים ומוזרים ותושבים מוזרים לא פחות. נראה שקוק טרח לפגוש חלק גדול מהם, למרות היותו גבר חסר כושר, בעל עודף משקל וחובב אלכוהול, כפי שהוא טורח לציין מספר פעמים במהלך הספר. עובדה זו כנראה אינה תורמת לאריכות ימים בבוש האוסטרלי הבלתי סלחן, היות שהוא הלך לעולמו בגיל 58, שנה לאחר שקובץ סיפורים זה יצא לאור.
לזכותו של קוק ייאמר שהוא יודע לספר סיפור. הכתיבה שלו חדה, מצחיקה להפליא, עסיסית וגדושה בתיאורים יוצאי דופן ויוצאים מן הכלל שממש לא עושים חשק להיתקל בבעלי החיים שהוא נתקל בהם, שכולם עשו כמיטב יכולתם להביא לקיצו המהיר ו/או האיטי, כולל חתול רוצח וחסר מעצורים וכלב צייד שטרח להביא אליו חיות שונות ומשונות, חיות לגמרי, כולל נחשים קטלניים, ולהניח אותן בנאמנות ברגליו.
בקיצור, קשה להצחיק אותי והספר הזה עשה את העבודה בימים קשים אלו של מלחמת אירן השנייה/שאגת הלביא/עם כלביא/עם חתוליא 2. קריאה מומלצת לימים קשים ולילות לבנים.
נב אכן קןאלות אינן חייות חמודות.
נב2 שוב שאפו לעיצובי הכריכות ולבחירות המפתיעות של הוצאת "תשע נשמות".

לפני חודשיים•
★★★★★
•שין שין
כפר ותיקין

כפר ותיקין

רבקה טננבוים-פרצל

אז זה לא כפר ויתקין, זה כפר ותיקין. עוד ספר בסדרה האיכותית והמוקפדת מאוד של ספרות מקור מבית הוצאת "תשע נשמות" המשובחת והאהובה עליי. הספר יפהפה, מעוצב ע"י חואנה קפולטו, שמכניסה שפה עיצובית ברורה וייחודית לספרי ההוצאה, כי ספר טוב יכול וצריך להיות גם מעוצב היטב.
זהו ספרה הראשון של רבקה טננבוים-פרצל, לפני הפרטים הביוגרפיים מדובר באישה שמאחוריה ניסיון חיים, וניסיון טיפולי ואקדמי עשיר, וניסיון זה מתבטא ברומן. לא קל לכתוב זיקנה, וגם לא קל לחיות אותה. אולם עם העלייה המשמעותית בתוחלת החיים, הזקנה נוכחת יותר בעולם, בחברה וגם בספרות. בשנים האחרונות נתקלתי במספר רב יותר מבעבר של ספרים על זקנה או שבמרכזם דמויות של זקנים וזקנות, טובים יותר ופחות. ספרים העוסקים בבדידות, ובאובדן הזיכרון, בפרידה אך גם בניצחונות, באהבות מאוחרות, בתובנות מחודשות. לצד גם תת הז'אנר, שאותו ככול הנראה המציאה אגתה כריסטי, ספרי מתח ובילוש שבמרכזם בלש/בלשית מבוגרים, היורשים הגאים של מיס מארפל בעלת המוח המושחז.
אז "כפר ותיקין" עוסק במיזם של ישוב המיועד לזקנים, לא דיור מוגן, ולא בית אבות, קהילה חיה ופועלת שבה כול אחד יוכל לחיות, לתרום ולהיות פעיל כמיטב יכולתו ויכולתה, כמו גם בית עוטף לקשישים סיעודיים לצד אירוח ופעילויות לקהל הרחב. את המיזם הוגה שרון, (אולי בן דמותה של המחברת?) אשר כתב את הדוקטורט שלו על זקנה לאחר ששהה בבית אבות מסורתי בניו יורק, וכעת הוא מנסה להוציא לפועל חלום. שרון שואף ליצור קהילה חדשה וייחודית לגיל המבוגר, שבה ישתכנו ארבעת הזוגות של דודיו, בני הדודים ממשפחת רוזן, אשר אימצו אותו לליבם וחיקם וגידלו אותו לאחר מותם הטראגי של הוריו.
הרומן עוסק בהווה בכפר ותיקין, בעבר הרחוק בסיפור המשפחתי המורכב של בני הדודים, ובעבר הקרוב ביומן העבודה של שרון שנכתב בזמן העבודה והשהייה שלו בבית האבות בניו יורק בגוף ראשון. שלושת העלילות משתלבות יפה, אינן מאולצות ומאירות בצורה מעניינת ומורכבת את דמויות הגיבורים. סודות משפחתיים מתגלים, אכזבות נרשמות, גם הצלחות ותקוות, שינאות וקנאות, תעלומות מהעבר ומההווה, כול מה שמרכיב את הערבוביה הזאת הנקראת אנושות. למרות המגוון הרב של הדמויות, הן עגולות, בנויות היטב, ואינן נופלות לכתיבה סטריאוטיפית. גם דמויות המשנה, שאינן פחות חשובות, כגון סילביה המטפלת, ועקנין אחראי התחזוקה ונועה הפסיכולוגית הן בעלות נפח ומשמעות, בפני עצמן ובתוך הסיפור. למרות התפאורה שאינה נתפסת כאטרקטיבית, כפר ותיקין, אינו סיפור של סוף, ישנם בו סופים אך גם התחלות חדשות, לא מעט שימחה ותקווה וניסיון נועז ומקורי לעצב חזון של סביבת חיים חדשה לגיל הבוגר. אהבתי גם את הציטוטים המגוונים בראש כול פרק, שהיו לדעתי חשובים ומשמעותיים לתוכן. אצטט כאן אחד שאהבתי: "סליחה היא שחרור מוחלט מהתקווה לעבר טוב יותר" (אלקסה יאנג).
לסיכום, עוד הצלחה מבית "תשע נשמות".

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•שין שין
מכתבי שחרור

מכתבי שחרור

שחר פלד

מכתבי שחרור.
שחרור הוא מושג חיובי, שחרור מהצבא, מבית הסוהר, שחרור מבית חולים. כול מי שאי פעם אושפז או אישפז מכיר את הרגע הזה בו עוזבים את המסגרת המלאכותית הזו, את העולם בתוך עולם שהוא בית החולים, מקבלים את מכתב השחרור הנכסף וחוזרים למציאות. מכתב השחרור כולל לרוב את פירטי החולה, האבחנה, מהלך המחלה, מסקנות והמשך טיפול. במהלך מקורי ומבריק שחר פלד, הסופר שהוא גם רופא, לוקח את המסגרת הזו והופך אותה לספר. זה לא טריק ולא גימיק, אלא מבנה נכון והגיוני לספר הזה. כול פרק דן בחולה המאושפז במחלקה בה גיבורנו, הרופא הצעיר, מתמחה, ותוך כדי הסיפור הייחודי של כול מטופל ומטופלת אנו חווים גם את סיפור המסע של הרופא, התפתחותו המקצועית, התמודדותו עם אובדן חברו הטוב, קשרי אהבה וחברות ועוד.
אהבתי מאוד את כתיבתו הרגישה של פלד, את ההתחבטויות שלו לגבי הדרך המקצועית הנכונה בשבילו ואת הראייה האנושית והייחודית שלו לגבי כול מאושפז ועולמו. זהו אמנם ספר ראשון, אבל הוא בשל ומיוחד בדרכו האוניברסלית אך גם הישראלית כל כך. פחות אהבתי את הסוף אך עדיין זהו ספר מומלץ וראוי ביותר.
פגשתי את הסופר במועדון הקוראות שלנו והוא אדם לא פחות מקסים ומיוחד מהגיבור שלו. ללא ספק אשמח לקרוא עוד ספרים שלו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•שין שין
בקצה הלילה

בקצה הלילה

פְרידוֹ לָמְפֶּה

עד קצה הלילה, רומן עלום מאת סופר שכוח שנגאל מאלמוניותו על ידי הוצאת אפרסמון האיכותית. מסוג הספרים שאני אוהבת מאוד לקרוא ולדעתי בשבילם הספרות כרגע קיימת. ספרים ללא עלילה, ללא דמות ראשית ועם סיום פתוח. אז למה לקרוא דבר כזה בכלל? בשביל הכתיבה, הו, הכתיבה היפהפייה, המגע העדין של המילים שלוקחות אותנו איתן בשעות הערב והלילה על פני הבתים והרחובות של עיר הנמל הגרמנית הפרובינציאלית, ומדלגות במיומנות ובכישרון אינסופי בין האנשים, המוסיקה והמראות.
אז אין עלילה אחת, אבל יש אינספור עלילות קטנות, אין גיבור או גיבורה אחת שמתפתחים אבל יש הצצה רגישה וגאונית לתודעות של מספר רב של אנשים, ותיאורי הלילה, והיופי שבכיעור ובהמוניות, ונגינת הכינור והברבורים וגם העכברושים, שפתיים יישקו. תודה להוצאת "אפרסמון" שבחרה לתרגם את הפנינה הקטנה הזאת מאת הסופר פרידו למפה. תרגמה את זה יפה מגרמנית שירי שפירא (אני אוהבת הוצאות שנותנות קרדיט ומקום למתרגמת על גבי העטיפה). למי שרוצה לקרוא משהו שונה ולגעת ביופי ובכיעור ובטירוף שהאמנות מאפשרת לנו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•שין שין
מסלולים

מסלולים

סמנתה הארווי

הרחק מעל לראשנו, בגובה ממוצע של 400 קילומטר, חגה תחנת החלל הבינלאומית ISS. מיזם בינלאומי שאפתני זה הוא מעבדת מחקר משוכללת, המאוישת ברציפות מאז נובמבר 2000. בתחנה שוהים שישה אסטרונאוטים בכל עת. שני קוסמונאוטים רוסים שוהים במודול הרוסי, וארבעה אסטרונאוטים ממדינות נוספות שוהים במודולים השייכים לארבע סוכנויות חלל שונות, האמריקאית, היפנית, הקנדית והאירופית. מעת לעת מגיעים אל התחנה גם מבקרים לצרכים שונים. עד כה שהו או ביקרו בה 292 נשים וגברים מלאומים מגוונים. עלותה מוערכת ביותר ממאה מיליארד דולר, והיא נחשבת לפרויקט האנושי היקר ביותר שנבנה אי פעם.

התחנה מקיפה את כדור הארץ 16 פעמים ביממה, במהירות מסלולית של כ 27,700 קילומטר לשעה, וניתן לראותה בעין בלתי מזוינת, ממקומות ובשעות מסוימות, כנקודת אור בהירה הנעה על פני השמיים. התחנה צפויה לפעול לפחות עד שנת 2030.

אך מעבר לפרטים הטכניים היבשים, מה באמת מתרחש בתחנת החלל. במקום היחיד מחוץ לכדור הארץ המאוכלס ברציפות בבני אדם, גברים ונשים שהקדישו את חייהם למבחנים ולאימונים מפרכים, נבחרו מתוך מספר עצום של מועמדים, ובחרו לשהות תקופות ארוכות בתנאים קשים, בתוך תיבה מקרקשת ולא תמיד נעימה במיוחד.

סמנתה הארווי נכנסת בעדינות אל מחשבותיהם של הגיבורים יוצאי הדופן הללו. זוהי משימה הירואית שאין בה כמעט דבר הירואי, אלא בדידות, שגרה מתישה, געגועים אינסופיים ואוכל מזעזע. הארווי מלהטטת בכישרון בין תודעות שונות כל כך של בני אדם מרקעים ולאומים מגוונים, הנמצאים במשימת חייהם, אך מוצאים את עצמם חושבים לעיתים על גבינה טרייה, על מגע של עשב, על נשיקה עם אהוב.

זה אינו ספר מדע בדיוני, ולמעשה אין בו כמעט עלילה. אפשר לומר שזהו סיפור מסע, שכן התחנה משלימה בו 16 הקפות, אך זהו מסע שאינו מגיע לשום מקום. רובו של המסע הוא פנימי, והוא, כידוע, המסע המעניין יותר. בתוך תפאורה קיצונית אך שגרתית, מרוחקת אך מתישה, הארווי בוחנת יחד עם ששת גיבוריה נקודות מבט על העולם ועל האנושות, על דת, מדע ופוליטיקה, וגם על שאלות שמטרידות את כולנו, כמו האם כדאי להישאר בנישואים נטולי אהבה.

כוחו של הספר טמון בכתיבה, עמוקה, פילוסופית, רכה ועוצמתית כאחת. אנו נסחפים, נטולי כוח משיכה, בין תודעות גיבוריו, ויחד איתם מתבוננים במחזות עוצרי הנשימה הנשקפים מחלונות התצפית. הארווי מיטיבה לתאר את כדור הארץ כפי שהוא מתגלה מלמעלה, מואר ומאוכלס באופן פרדוקסלי בשעות הלילה, ושומם ונטוש בשעות היום. אנו נמצאים שם איתם, ולו לרגע מניחים בצד את המשימות המפרכות ואת השינה המלאכותית והגרועה, ומביטים נפעמים ביופי המתגלגל מתחתינו, בקווי המתאר המוכרים כל כך של ימים ויבשות, בטייפון שנוצר ומעורר חרדה, ובשבריריות העמוקה של קיומנו על פני האדמה. בתוך המהלך הזה משולב גם ניתוח מבריק ומקורי של לאס מנינאס מאת ולאסקז, שמרגיש טבעי לחלוטין בתוך העיסוק המתמשך במבט ובנקודת תצפית.

ובעוד משלחת ארטמיס 2 כבר נערכת לשוב אל הירח, מסלולים מזכיר שייתכן שהמסע החשוב באמת אינו החוצה, אלא המבט לאחור, אל הכדור הכחול והשברירי שממנו יצאנו.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•שין שין
כיכר החתולות

כיכר החתולות

מריק שטרן

כיכר החתולות - מסע אל התת מודע הירושלמי.
קודם כול, זהו שם גאוני, שילוב מוצלח ביותר בין שם מקום מוזר, ירושלמי בצורה כל כך מובהקת, אבל מוכר גם לתל אביבית מושבעת כמוני לתת כותרת שהיא גם מחקרית וגם מסקרנת. בקיצור, שעטנז ירושלמי, נראה הזוי אבל עובד ממש טוב. אני אוהבת ספרי עיון בהם המחבר לא מסתיר את עצמו והופך לחלק מן הסיפור, זה יותר מעניין ומאוד טבעי בעיניי כי הרי המחבר הוא תמיד חלק מהסיפור וכול ניסיון להסתיר את זה מסתיר חלק מן האמת. אני גם אוהבת לקרוא ממוארים וגם ספרי עיון פופולאריים, בקיצור הספר של מריק שטרן עונה על כול התגיות האלו, הוא אינפורמטיבי מאוד, רציני במידה הראויה (כולל הערות השוליים) ובעיקר כיף לקריאה.
כתל אביבית מושבעת נוכחתי לדעת שאני לא מכירה את ירושלים כלל. למעשה הבנתי שלמרות שביקרתי בירושלים פעמים רבות אני כמעט תמיד מגיעה למקום ספציפי (מוזיאון ישראל, העיר העתיקה כמובן, הספריה הלאומית החדשה - מומלץ! שוק מחנה יהודה, הופעה בבריכת השולטן) ואז מקפידה לברוח מן המקום. למעשה העיר הזאת כלל לא מתחברת לי בראש והמבנה הגיאוגרפי שלה זר לי לחלוטין ולא קשור, אולי כי היא באמת מורכבת מחלקים שונים ומשונים, קשורים ובלתי קשורים כאחד.
מריק שטרן לוקח את כול הקלחת הזאת, מחלק את הספר לפרקים על פי שכונות, כאשר הקו המחבר הוא הציר ההיסטורי וסיפור חייו שלו כירושלמי אמיתי וחוקר ערים. הפרקים יוצרים קצת סדר בבלאגן ונותנים הצצה לתמונה המורכבת והמשוגעת הזאת שהיא בירת ישראל. אז עכשיו אני יודעת למה קוראים ככה לכיכר החתולות, מי היו הטמפלרים והיוונים שגרו בעיר, מה קרה לססטוס קוו המפורסם לאורך הדרך ועוד ציוני דרך רבים וחשובים שנשזרים בהיסטוריה הפרטית, העירונית והישראלית בכלל.
נהניתי, למדתי, ואני שמחה שהשתתפתי בהדסטארט להוצאת הספר. כיף לתמוך ביוצרים ישראלים ובתרבות עברית.

נב תוספת בעריכה: שאפו גם לבחירת הצילום על העטיפה שמתכתב עם האייקון התרבותי "ארוחת צהריים על גורד שחקים" מ 1932 המציג פועלים הסועדים בנינוחות על קורת מתכת במהלך בניית מרכז רוקפלר בניו יורק.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•שין שין
זעם

זעם

סרחיו ביסיו

בית הוא מושג מרכזי בתרבות, בפסיכולוגיה וכתוצאה מכך גם בספרות. אינספור ספרים נכתבו בשפות ותרבויות שונות שמרכזם הבית וגם נקראו על שמו: בית הולנדי, בית הרוחות, בית קטן בערבה ועוד. בית הוא מקום פיזי ורגשי, משפחה וגם מולדת. באנגלית קוראים לארץ הולדתו של אדם homeland, ובכך מחברים בין הקרקע למושג הבית. אך מה קורה כאשר מי שחי בבית אינו בעל הבית, או אינו שייך לו באמת? התוצאה עלולה להיות מבעיתה.

ברומן הנוקב, הסינמטי, הכתוב בשפה קולנועית ובמקצב כמעט פיזי, ביסיו מפגיש אותנו עם שתי דמויות שוליים בחברה הארגנטינאית של שנות השמונים, ארגנטינה מוכת אינפלציה תחת שלטון החונטה הצבאית האלים. רוסה וחוסה מריה הם אנשים מתחתית הסולם החברתי, שמוצאים נחמה ואהבה זה בזרועות זו, וגם מוצאים את עצמם באותו בית, מבלי להיות בהכרח מודעים לכך.

רוסה היא עוזרת בית של זוג מן הבורגנות המבוססת. חוסה מריה הוא פועל בניין הנמלט על נפשו לאחר מעשה פשע אלים שביצע בקרבת מקום, ומאימת המשטרה בורח אל תוך הבית עצמו. באופן מוזר ומפתיע הוא מוצא מקלט בתוך החדרים הרבים, השוממים והריקים של הבית הזה. שני אנשים זרים זה לזה, החולקים מרחב אחד, מבלי שיתקיים ביניהם מגע ישיר.

רוסה וחוסה מריה הם אנשים בעלי סוכנות מוגבלת מאוד בחברה שבה הם חיים. למעשה, הם מה שהיינו מכנים האנשים השקופים. הם כל כך שקופים, עד שהם חיים באותו בית של המעמד המבוסס, מבלי שבעלי הבית מבחינים בהם כלל. המטאפורה הזו הופכת במהלך גאוני למציאות חיים ממשית. הבית הריק למחצה, שבו נמנעים מלדבר על פוליטיקה ומקפידים לטמון בעקשנות את הראש בחול בכל הנוגע לאלימות ולעוול המתרחשים בתוך ומחוץ לגבולותיו, הופך למטאפורה לארגנטינה כולה, לבית שמכלה את יושביו.

אבל הסיפור אינו רק מטאפורה או אלגוריה. הדמויות אנושיות ומכמירות לב, ורגשותיהן עזים אך מרוסנים: זעם, אהבה, קנאה, פחד ותשוקה. ביסיו נותן לרגשות הללו לפעול מתחת לפני השטח, בלי התפרצות, בלי שחרור, רק נוכחות כבדה ומתמשכת, כזו שמחלחלת אל הקורא באיטיות ומסרבת להציע נחמה.

הסיום חותם את העלילה הסמי סוריאליסטית הזו בסצנה פייטה הפוכה עוצמתית ומטלטלת, כזו שנשארת עם הקורא הרבה אחרי סגירת הספר. זעם הוא ספר קצר יחסית אך דחוס, כזה שהפעיל אותי מאוד ועורר דיון ער ומעניין במועדון הקוראות.

הספר יצא ב 2011 בהוצאת "סמטאות" ובהוצאה מחודשת ב 2025 בהוצאת "תשע נשמות".

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•שין שין
הרשת התרבותית

הרשת התרבותית

נועה מנהיים

אני קוראת בפעם השנייה את "הרשת התרבותית" מאת נועה מנהיים ואני לא מפסיקה מלהתפעל מכמה הספר הזה מצוין ומשמח.
נועה משתעשעת ברעיונות כמו להטוטנית מיומנת ומוכשרת במיוחד. בפרקים קצרים וקריאים ביותר היא לוקחת רעיון, מושג או סיפור לעיתים וותיק כמו מוטיב הנחש לעיתים חדש למדי כמו סטימפאנק, מאירה אותו מזוויות שונות, חוקרת אותו, שואלת עליו שאלות מהותיות, מצטטת מחקרים, מזכירה ספרים, יצירות אמנות, טקסטים שונים ומגוונים מרחבי העולם תרבות גבוהה, עממית ופופולארית, דת ומדע, והכול זורם, מתחבר, גדוש הומור ומסקרן להפליא.
בואו ניקח לדוגמא את פרק 14, הפרק על המפות שמתחיל בציטוט "אנחנו נשארים על המפה" מי שמכיר יוצא נשכר ומשועשע, ומי שלא, זה ממש לא נורא, כול אחד ואחת יכולים להבין ולחוות את הנושא בהתאם לעולם האסוציאציות ולמטען התרבותי והחברתי שלהם. נועה מתחילה בדיון על טעויות במפות, הסיבות להן וההשלכות שלהם, האם ידעתם שקליפורניה צוירה במשך מאות שנים כאי? לאחר מכן היא עוברת למפות פנטסטיות המלוות יצירות ספרותיות מוכרות כגון, מסעות גוליבר, הקוסם מארץ עוץ, וגדול המשרטטים ג'.ר.ר.טולקין בעצמו שסיפר כי הוא מתחיל עם המפה ולאחר מכן מתאים לה את הסיפור. משם אנחנו עוברים בקלילות ובטבעיות למפות עתיקות, למפות שהן כלי תעמולה, לאפליקציית המפות של אפל וחותמים עם השאלה על הקשר בין המפה לטריטוריה והאם הטריטוריה קודמת למפה, או המפה מחוללת את הטריטוריה. כול כך הרבה עניין, עומק וגיוון במספר עמודים. והכול כל כך טבעי וקריא שזה בלתי נתפס.
שאפו לנועה מנהיים על הכישרון, המחקר והעומק, ולמאיירת שרית עברוני על האיורים המסתוריים והיפהפיים שמעטרים את העטיפה ואת ארבעת השערים שהספר עוסק בהם.
מומלץ! מומלץ! מומלץ! חמישה כוכבים שניתנים בהתלהבות.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•שין שין

ביקורות נוספות על "וולף הול"

וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

ספר מתרכז בסיפורו של תומס קרומוול, פליטיקאי הידוע לשמצה בחצרו של הנרי השמיני ומציג את הצד האנושי שבו. הסיפור מעניין ושונה מרומנים היסטוריים אחרים של פיליפה גריגורי למשל או אלכסנדר דיומא. למרות הסיפור המעניין ועולם שלם שנגלה לעיניי מתוך עומקה של הפוליטקה המלוכלכת של החצר והכנסייה, הספר מאוד לא פשוט לקריאה בגלל הסגנון הייחודי (ומעצבן בעיניי) בו לא תמיד ברור מי הדובר, ולעיתים נדמה יותר כספר עיון ולא כספר עלילתי.
על אף שהילרי מנטל לא מתעלמת מהצד הדורסני שלו היא מוסיפה לדמותו נופך אנושי מסויים דרך סיפור ילדותו (לא בטוח שתואם כל כך למציאות) והאסונות שפקדו אותו בחייו האישיים. כמו שרואים בספר הזה את הצד האחר של קרומוול, אפשר לראות בו גם את הצד האחר של תומס מור, שמוצג בד"ר כקדוש מעונה ודווקא כאן מוצג כאכזרי ואפל לא פחות מתומס השני. ספר מומלץ לאוהבי התקופה וכבונוס יש גם ספר המשך.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

מתי בדיוק נגמרים ימי הביניים? ברור שאין תאריך חד משמעי ותהליכים מתרחשים בהדרגה, אבל היסטוריונים אוהבים להציב קו גבול גם לדברים כאלה. ולכן יש טענה שימי הביניים מסתיימים בשנת 1492, עם גילוי אמריקה ו"העולם החדש", וגירסה אחרת ממקמת את הגבול בשנת 1517, עם המצאת הדפוס. האם זה משנה? רק לאנשים שדברים כאלה משנים להם, והם לא אני.

אז אנחנו באנגליה של סוף ימי הביניים או תחילת העת החדשה, שנת אלף חמש מאות עשרים ומשהו. אלפיים שנים אחרי שמלך בשם דוד ראה אישה רוחצת מבעד החלון, שלח את בעלה למות במלחמה וקיבל נבואת זעם מהנביא שלו על "תשלום ארבעתיים" לפני שאותה אישה תלד לו יורש. אלף שנים אחרי שהתלמוד כתב "ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה", וכן "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", הדברים ידועים וכנראה המין האנושי לא לומד אף פעם את הלקח. לאנגליה יש מלך, שמו הנרי. הוא נושא לאישה את קתרינה שהיתה אשתו של אחיו המנוח, אלא שקתרינה לא יולדת לו בנים זכרים אלא בת אחת חלשה למדי ושמה מרי. ועל כן הוא רוצה לשאת במקומה את אן בולין בתקווה שזו תייצר לו יורשים בצורה יעילה יותר. דא עקא, שיש עוד מרי בתמונה, היא אחותה של אן והיא היתה פילגש של המלך. נוצר סבך בעיות דתיות, שהאפיפיור ברומא והבישוף שליחו לא שמחים לסמוך ידיהם על הזיווג החדש. בסוף הפתרון הוא להקים דת חדשה, אבל לוקח לזה זמן רב לקרות.

לספר הזה יש הרבה חסרונות שמלכתחילה אמורים למנוע ממני לקרוא אותו. ראשית, הוא רומן היסטורי. שנית, הוא באורך של כמעט 700 עמודים בעברית. יש לו רשימת שמות של דמויות ותפקידן בהתחלה, מה שרומז על ריבוי דמויות מעבר לסבירות ולבסוף, הוא זוכה בפרס בוקר. אני לא אוהבת רומנים היסטוריים ומשתדלת להימנע, אני חושבת שברוב המקרים אין הצדקה שרומן יעבור את מכסת 500 העמודים, וספרים שזוכים בפרסים ספרותיים הם לרוב ספרים לא קריאים.

עם זאת יובל המליץ, ואני סומכת על יובל, והספר הגיע בחינם מספריית תחנה כזו או אחרת, והימים ימי חג סוכות שמצריכים הרבה חומר קריאה. התחלתי לקרוא ולהפתעתי - הוא טוב. לפחות בהתחלה, כלומר במאתיים העמודים הראשונים. יש עלילה, יש דיאלוגים, יש קצב טוב, נוצר מתח. אחרי מאתיים עמודים העניין מתחיל להלאות. זה לא בדיוק רומן היסטורי אלא יותר רומן פוליטי שעסוק בדמות המפתח בחצר המלך - תומס קרומוול. אנגליה עד היום היא חברה מעמדית, במאה השש עשרה היא בוודאי לא שמעה על מוביליות חברתית, ובכל זאת נער אשפתות, בן של נפח, צמח להיות עורך דין, בתחילה בן חסותו של בישוף ולאחר מכן כאמור דמות בחצר המלוכה. האיש, על אף ניסיונה של הכותבת להעניק לדמות מורכבות וצדדים טובים, הוא מניפולטור חלקלק ותככן, והתככים מתאימים למי שאוהב לקרוא אותם. לא אני. בנוסף הניסיון להיצמד לאמת ההיסטורית העובדתית הוליד ספר שיש בו 6 נשים ושמן אן, שמונה נשים בשם מרי, שמונה גברים ששמם הנרי ועשרה אנשים ששמם כשם גיבור הספר תומס. אפשר להתמודד עם זה, אבל זה עושה את הקריאה מעייפת מאוד, מה גם שהכותבת לא תמיד מציינת לאיזה "הוא" (או לאיזה "תומס") היא מכוונת את הפיסקה הנוכחית שלה.

עכשיו כשנכנסתי לסימניה ראיתי שזה לא ספר של שבע מאות עמוד אלא חלק ראשון של טרילוגיה (!!!) השם ישמור. כבר עדיף לקרוא משחקי הכס. טוב, לא ממש, אבל כעיקרון. אפשר לקרוא בספר שמואל ב'.
בשורה תחתונה - נראה לי לחובבי הז'אנר, כי זו כתיבה מוצלחת, אבל לכל השאר אפשר לוותר, ודי בקלות.

לפני 3 שנים•נצחיה
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

משום מה לא הוזמנתי לחתונה של הנסיך ויליאם ובחירת ליבו קייט היום בצהריים... קצת נפגעתי אמנם, אבל החלטתי שלא לחולל שערורייה. במקום זה שקעתי בספר המצוין 'וולף הול', ומצאתי את עצמי בחתונה מלכותית אחרת, שהתרחשה לפני כמעט חמש מאות שנה, ולמרות שאפילו מצלמה אחת לא היתה שם (כי הם היו עסוקים מדי בלהוציא להורג את האנשים שאולי יכלו להמציא אותה) תהיו בטוחים שהיא היתה לא פחות מסעירה והרבה יותר משמעותית.

על אף שמדובר בספר לא קל לקריאה, למי שמוכן להתאמץ, מובטחת חוויה מאוד מיוחדת ומורכבת, ובעיקר – מלמדת. קראתי שהילרי מנטל (שזכתה בפרס 'בוקר' היוקרתי על הספר הזה) שוקדת בימים אלו על כתיבת חלקו השני. אני מניחה שאסתער עליו ברגע שייצא.

אתם יכולים לשאול את עצמכם בצדק, למה לטרוח לקרוא עוד ספר על הנרי ה-8. כל בוגרי ספריה הקלים בהרבה של פיליפה גרגורי מכירים היטב מן הסתם את הסיפור על המלך שכל כך רצה בן- זכר-יורש, ואשתו הראשונה, קתרין מארגון, לא הצליחה לתת לו כזה, ולכן סר חינה בעיניו והוא החל פוזל לעבר אחת מנשות החצר שלה, העונה לשם אן בולין, וזה כמובן לא נגמר שם... דומה שמכל מלכיה של בריטניה לדורותיהם לא היה אחד ששבה וגירה את דמיונם של הכותבים יותר. אינספור ספרים, מחזות ורומנים נכתבו עליו ועל מעלליו. אז למה לטרוח לקרוא ספר נוסף על המלך הזה דווקא?

סיבה אחת יכולה להיות מכיוון שהפעם הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ברנש יוצא דופן בשם תומאס קרומוול. בנו של נפח אלים ושיכור שברח בנערותו מביתו מאימת מכותיו של אביו, והצליח לטפס במעלה הסולם החברתי ולעמוד כתף אל כתף עם בני אצולה, רוזנים ונסיכים, ולהפוך בסופו של דבר לאחד מאנשיו המשפיעים ביותר של המלך הנרי ה-8. מדובר בהצלחה מאוד יוצאת דופן בתקופה שבה מי הוא אביך היא חזות הכל. האיש הוא אמיתי לגמרי, אבל המחברת מרשה לעצמה לתת דרור לדמיונה ולארוג ולטוות על בסיס המעט שידוע עליו, דמות בשר ודם מרתקת ומיוחדת שעל אף התדמית השלילית שלו, קשה שלא לחבב.
כמו תומאס קרומוול, הספר קורם עור וגידים סביב שלל דמויות מגוונות ומרתקות אחרות מהתקופה, (תומאס מור, הקרדינל תומס וולזי, ועוד רבים אחרים שבעיקר נקראים תומאס...) ומייצר מארג סבוך של יחסים חברתיים ופוליטיים ואישיים שנותנים לקורא הרגשה שהוא נשאב לתוך מנהרת זמן ומתעורר בלונדון, בשנת 1530...

מי שלא יודע הרבה על התקופה המרתקת, שהביאה להיווסדותה של הכנסייה האנגליקנית וההתנתקות מהאפיפיורות ברומא, צפוי ללמוד המון. אבל חובב היסטוריה שכן מכיר את הסיפור צפוי ליהנות שבעתיים ועבורו לדעתי נכתב הספר הזה. גדולתו (וגם לפעמים חסרונו) היא בצלילתו לפרטי הפרטים, לסיפור שמאחורי הסיפור. שפתו היא שפת יומנו-אנו, והיא מושמת בפיהם של הגיבורים הישנים-נושנים, עם המון הומור בריטי שנון וחריף, ודיאלוגים משעשעים ונוקבים. סוגיות כגון מהי כפירה, אכזריות העונשים כנגד כופרים, עריצות אנשי הדת והכנסייה, ומלחמתם בתרגומם של כתבי הקודש לשפת העם מטופלות בספר בהרחבה, ואנו חשים כאילו שותפים לסאגה פוליטית המתרחשת במסדרונות הכנסת בימים אלה. לחישות במסדרון, פתקים במליאה, הדלפות לעיתונות. קחו את זה, תרגמו את זה למונחים המקבילים מהמאה ה-16, וקבלו את היצירה הזו.

יחד עם זאת, לצד האיכויות המאוד מרשימות של התחקיר ההסטורי שהספר מציע, אני חייבת להודות שמזמן לא קראתי ספר כל כך לאט. נתחיל בזה שהוא מוצף בשמות. אין מצב שאדם עם זיכרון ממוצע ומטה, כמוני למשל, יצליח לשייך כל שם למקומו ולזמנו. לשם כך עשו איתנו חסד העורכים או מי שלא יהיה, ובתחילת הספר מופיע אינדקס נרחב הסוקר את הדמויות השונות. אלא שאני לא הצלחתי לסיים פסקה כמעט, מבלי לחזור לאינדקס הזה. בנוסף לכך, יש למחברת (או שמא זה רק בתרגום? אני בספק) נטייה תמוהה להתייחס בכל מקרה לגיבור הראשי, תומאס קרומוול, כ"הוא". לא משנה במי עסק המשפט הקודם, כאשר המשפט הבא מתחיל ב"הוא", הכוונה היא לקרומוול. זה מבלבל בטירוף, והביא אותי לקצב קריאה מהאיטיים שידעתי...

אבל מה יש למהר? כדאי מאוד לקרוא את הספר הזה לאט ובסבלנות, ולתת לסיפור לעטוף אותך מכל הכיוונים. אני סיימתי אותו כשסקרנותי עדיין לא יודעת שובע, והוספתי לחקור באינטרנט כדי להשלים את התמונה.

אני ממליצה בחום רב לקוראים סבלניים וסקרנים בכלל, ולחובבי היסטוריה ועלילות בית המלוכה הבריטי, בפרט.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

אני חושב השאלה הראשונה שבאה לך בראש אחרי כזה ספר זה למה הסופרת פה לקחה את האיש הזה שקראו לו תומס קרומוול ושהיה היועץ ועוד כל מיני תפקידים אצל הנרי השמיני וכתבה את הספר עליו ולא על מישהו אחר שהיה יותר מפורסם. נגיד המלך בעצמו או האישה שאהב או האישה שלא רצה אותה יותר. ביחוד בגלל שזאת סופרת אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת כי היתה יכולה לכתוב את הכל מהמבט של האישה (ולא בגלל שזה יום האישה הבינלאומי אני אומר את זה).

אני חושב שיש לי תשובה. הזמן שהספר כתוב עליו זה זמן קריטי. זה הזמן שעוזבים את ימי הביניים והולכים לזמן החדש והסופרת לקחה פה איש שהיה מפורסם רק חצי קלאץ' והלבישה עליו את הדמות של העת החדשה יעני הוא לא אכפת לו כל כך מהדת והוא עושה עסקים ויש לו יוזמה והוא מכבד את הנשים וגם לא אכפת לו מכל התארים שהוא בעצמו בא ממשפחה עניה אבל בכל זאת הוא גבר שבזמנים ההם רק ככה היה יכול להיות ליד איפה שמקבלים את כל ההחלטות. הוא בדיוק ההיפך מדמות שהיא יותר מפורסמת שקוראים לה תומס מור שזה טהרן קתולי והוא שהיה האיש הכי חזק בזמנים הישנים.

כל הסיפור מאד מעניין. מי שראה את הסדרה שושלת טיודור או את הסדרה וולף הול או שקרא על הנרי השמיני או על ההתחלה של הכנסיה האנגליקנית מכיר את הסיפור הזה שמרוב שהוא אמיתי קשה להאמין שככה היה. והיא כותבת את זה כמו סידרה יעני יש הרבה סיפורים וכל פעם באה סצינה של סיפור אחר אבל בסך הכל זה כמו שצריך להיות רומן היסטורי יעני מספרים את הסיפור שמאחורי ההיסטוריה עם כל האנשים והתכונות שלהם והיחסים בין אחד לשני.

אני מאד אהבתי לקרוא את זה שהיה מעניין ועשיר ולא יכולת לדעת מי מהאנשים שסיפרו עליהם אמיתי ומי המציאו אותו שאת כולם היא בונה ככה שהם נראים אמיתיים. אני רק אומר הלואי שהיו מלמדים ככה היסטוריה שאז אולי כולם היו הולכים לומדים חמש יחידות היסטוריה והיו נהיים בני אדם במקום שישלחו אותם שילמדו רק מתימטיקה כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

הספר נכתב על תקופה ש(בדיעבד אנחנו יודעים) היתה פתח למהפך ענק והכל בגלל מלך (הנרי השמיני) חרמן, וראשי כנסיה שלא ידעו לא להגזים. (אני יודעת שההערה הזו פשטנית מדי, אבל אני לא היסטוריונית).

הספר טוב. הוא כתוב באופן רהוט וקריא, והוא מספר סיפור מרתק. ובניגוד למספרים אחרים על אותה תקופה הוא מתמקד בדמות שולית לכאורה, לא בן אצילים, איש שיצר את גורלו במו ידיו וטיפס למעמדו מעמדה בלתי אפשרית. (ועל זה כולנו אוהבים לקרוא - מותר לחלום...) בולט בספר הוא חוש הומור נפלא הנותן לגיבורים עומק נוסף.

שתי בעיות בספר הפריעו לי להתחבר אליו בשלמות: המון שמות שאינם מתפתחים לדמויות - המופיעים ונעלמים ומפריעים להתרכז בסיפור. אני מבינה שהן דרושות מפאת הדיוק ההיסטורי, אבל כשמדובר בספרות יפה הייתי מעדיפה שהסופרת היתה מנפה חלק ממה שאינו תורם לסיפור.
הבעיה השניה היא דרך הכתיבה. מדובר בסצנות קצרות, שלמרות שהן מעניינות הן קוטעות את רצף הסיפור ומקשות על השתקעות בו.

באופן כללי - שווה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yaelhar
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

אנגליה, המאה ה16. העת החדשה כבר כאן והרפורמציה והטכנולוגיה מאיימות על שליטת ההגמוניות הישנות - המלך והכנסיה הקתולית. שתי אלו עסוקות במאבק דמים נגד הניסיונות לשינוי מלמטה, אך בו בזמן נלחמות זו בזו: המלך, הנרי השמיני, רוצה לבטל את נישואיו לקתרין מאראגון הספרדייה כדי שיוכל להתחתן עם אהובתו אן בוליין, אך לצורך כך הוא צריך אישור מהוותיקן, שכמובן מסרב לעשות זאת. ללא ההיתר לא יהיה למלך יורש חוקי, והממלכה שגם ככה במצב לא משהו תשקע לתוך מלחמת אחים.
כאן נכנס לתמונה הגיבור האמיתי של הסיפור ושל הספר- תומס קרומוול. קרומוול הוא בן עניים שבזכות קסם אישי, כשרון וחריצות עולה לגדולה ובדרך-לא-דרך מצליח להפוך לעוזרו הקרוב של המלך, זה שלוחש על אוזנו, מפרש את החלומות ומנהל את הממלכה. המלך, מצידו מייעץ לקרומוול להמציא שושלת משפחתית ראויה. קרומוול אינו מעוניין בכך: הוא מאפשר יצירת מיתולוגיות סביבו בזמן שהוא אוסף כשרונות מהמעמד הנמוך ומסובב את כל אנגליה לכיוון הרצוי לו. בהדרכתו אנגליה מתנתקת מהכנסייה הקתולית, שוברת את כוחם של המנזרים ומכניסה בדלת האחורית את הרפורמציה והקדמה.
אפשר לחשוב שזו תהיה דמות תככנית ובלתי נעימה, אבל קרומוול הוא מהגיבורים האהובים והמרתקים שנתקלתי בהם אי פעם: הוא חכם, שנון, עומד על עקרונות, נכון להתעלם ממוסכמות חברתיות כשזה נחוץ ועושה את המעשה הנכון. הוא מאכיל את עניי הכפר, מאמץ יתומים נטושים ומציל כמידת יכולתו נידונים למוות, שכל חטאם הוא קריאה בתרגום הפרוטסטנטי לתנ"ך.
הספר מצייר תמונה עגומה של עוני, סבל ובערות, של גורל שנחרץ מראש ואין איך לשנות, ושל שלטון אכזרי ומנותק שמחזיק את נתיניו בני ערובה בחוסר הידע שלהם. בתוך כל זה קרומוול הוא נקודה של אור בחשיבה הפתוחה שלו, בעושרו שלא סותר את נדיבותו ובאנושיות שנשארת על כנה גם כשטרגדיה מגיעה אל תוך ביתו שלו. אני התאהבתי בדמות שלו וקראתי את הספר בשקיקה מתוך עניין ואהדה למעשיו ולקורותיו.

למרות שמדובר ברומן היסטורי עם רשימת דמויות מאיימת בתחילתו, הספר קריא וכתוב היטב. אי אפשר אמנם "לחטוף" רגעי קריאה פה ושם, אבל כשנכנסים אליו קשה להפסיק. העובדה שלכולם קראו אז הנרי ומרי מקשה מעט לעקוב, אבל בגדול ידעתי מי זה מי ולא נצרכתי לדפדף לאילן היוחסין כל רגע.
כשסיימתי את הספר הלכתי לפתוח את ויקיפדיה ולבדוק את הקשר בין הסיפור למציאות. ובכן, עושה רושם שמנטל מדייקת בתיאור ההיסטורי, אבל הצטערתי לקרוא על סופו העגום (אף כי צפוי) של קרומוול. אז אם כל הביקורות המשבחות כאן לא הספיקו, המהלך של חיפוש מידע נוסף ודאי מעיד על איכותו של הספר. מומלץ בחום לכל חובבי ההיסטוריה והספרים האיכותיים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירב
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

יש ספרים טובים. יש ספרים טובים מאוד. יש ספרים יוצאים מן הכלל.

ואז יש את "וולף הול", בוודאי אחד הספרים הטובים ביותר שיצא לי לקרוא בחיי. אין לי ספק בכך.

"וולף הול" מגיע לארץ אחרי תקופה ארוכה שבו קיבל שבחים בכל רחבי העולם הדובר-אנגלית, וגם קצת מעבר. קשה להתחיל לתאר ספר כזה, שזכה בחלק מהפרסים הספרותיים הבכירים ביותר בבריטניה וארה"ב. אפשר רק לומר שהספר זכאי לכל אחד משבחים אלה. והרבה מעבר.

"וולף הול" מביא את סיפורו של יד ימינו של המלך הנרי השמיני, קרומוול. ידוע יותר בספרות כאיש רשע, קשה ומניפולטיבי, כאן מביאה הילרי מנטל דמות אנושית לגמרי. קרומוול מתגלה כאדם חכם מאוד, מהיר ובעל יכולת יוצאת מן הכלל להתמודדות מול מצבים קשים. הדמויות כאן אינם סתם דמויות היסטוריים לפי הסטראוטיפים, כל אחד נברא בצורה אנושית ואמינה לחלוטין. מלך, מלכה, אדונים ונשים... לכל דמות בספר יש קול ייחודי ומעניין, כך שקשה מאוד להאמין שאנשים אלו מתו לפני מאות שנים.

מעבר לדמויות, יש את הסיפור עצמו. תקופת הטיודורים (והנרי בפרט) נחשבים לאחת התקופות המעניינות ביותר בהיסטוריית בריטניה, ואף בעולם כולו. אפשר להבין למה עקב קריאת "וולף הול". זהו ספר ארוך בהחלט, אבל מרתק - בכל עמוד קורא משהו מעניין, נאמרים דברי חכמה מצחיקים ומשעשעים וכך הקורא נמשך בקלות אל תוך הסיפור. מי שמכיר את היסטוריית התקופה וחושב שמן הסתם ידע כבר מה יקרה, שיחשוב שוב. מנטל מביאה לחיים בעמודים אלה אנשים בלתי נשכחים ונשכחים ביחד, מספרת סיפורים שאולי פחות ידועים היום, ומוסיפה לזה קול מודרני, אך היסטורי-אמין לגמרי.

בסופו של דבר, מצליחה מנטל בכל המישורים. ספר מעניין? אכן. כתיבה טובה? יוצאת מן הכלל. דמויות מרתקות? קול אנושי? כן, וכן.

כל קורא - אוהב היסטוריה, קלסיקות, פרוזה, ספרות "עמוקה", אוהבי כתיבה חכמה ודמויות מרתקות, אוהבי סיפורים, אוהבי כתיבה יפהפייה - אליכם לקרוא את "וולף הול". לא תתחרטו על זה לרגע.

אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי, מומלץ מומלץ מומלץ!

* לא קראתי את התרגום לעברית ולכן אין זו ביקורת על איכות התרגום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ביבליו
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

רומן היסטורי ממש טוב! שוב למדתי עוד היסטוריה (למרות שיש המון בידיון) בזכות סיפורת, ושוב הסיפורת מצליחה להעביר תקופה, הלך מחשבה, תמונות ואנשים בצורה כל כך מוצלחת.
הספר לא קל! אפילו כבד למדי, למרות שהתירגום מעולה ושוטף, הסופרת הולכת קדימה ואחורה בזמן, ולא טורחת להקל על הקורא במשפטים מפותלים ודמויות רבות, חצאי משפטים ופסקאות שלמות ללא שמות, שצריך לקרוא לפעמים פעמיים כדי להבין מי ומה.
אבל זה שווה, אנגליה המוזרה, הקרה והרטובה של המאה ה-16 נשפכת מתוך סיפור מרתק, על דת קנאית, מושחתת ומטורפת שבתוכה אנשים משכילים ובורים מנסים לחיות, ובדרך כלל מתים מוקדם מדי.
זה סיפור על אנשים שהנקמה היא האנרגיה שמפעילה ומנחה אותם, ועל הכח שמעביר אותם על דעתם - לצערינו אז והיום אותו הדבר.

הספר הוא חלק מטרילוגיה שהשני יצא רק לא מזמן - מקווה שהתרגום יצא בזמן סביר כל עוד יש לי כח לספרים טובים כאלה וקשים כאלה. (http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1844095)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ניר
וולף הול

וולף הול

הילרי מנטל

ספר שקוראים בנשימה עצורה, אפילו שיודעים בדיוק מה קורה בסוף... נכנסית לתוכו עם אפס ידע בהסטוריה אנגלית, והתקופה פשוט קמה לתחיה בדמיון שלי. דמיות מורכבות ומרתקות, שאפשר לאהוב ולשנוא בו-זמנית, פשוט תענוג. אשמח להשאיל את הספר (באנגלית) לכל מי שירצה - קשה לי להפרד ממנו, אבל אני חושבת שכל אחד צריך לקרוא

לפני 13 שנים•
★★★★★
•SmadarGam