ביקורת ספרותית על וולף הול - טרילוגיית תומס קרומוול #1 מאת הילרי מנטל

---

מתי בדיוק נגמרים ימי הביניים? ברור שאין תאריך חד משמעי ותהליכים מתרחשים בהדרגה, אבל היסטוריונים אוהבים להציב קו גבול גם לדברים כאלה. ולכן יש טענה שימי הביניים מסתיימים בשנת 1492, עם גילוי אמריקה ו"העולם החדש", וגירסה אחרת ממקמת את הגבול בשנת 1517, עם המצאת הדפוס. האם זה משנה? רק לאנשים שדברים כאלה משנים להם, והם לא אני.

אז אנחנו באנגליה של סוף ימי הביניים או תחילת העת החדשה, שנת אלף חמש מאות עשרים ומשהו. אלפיים שנים אחרי שמלך בשם דוד ראה אישה רוחצת מבעד החלון, שלח את בעלה למות במלחמה וקיבל נבואת זעם מהנביא שלו על "תשלום ארבעתיים" לפני שאותה אישה תלד לו יורש. אלף שנים אחרי שהתלמוד כתב "ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה", וכן "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", הדברים ידועים וכנראה המין האנושי לא לומד אף פעם את הלקח. לאנגליה יש מלך, שמו הנרי. הוא נושא לאישה את קתרינה שהיתה אשתו של אחיו המנוח, אלא שקתרינה לא יולדת לו בנים זכרים אלא בת אחת חלשה למדי ושמה מרי. ועל כן הוא רוצה לשאת במקומה את אן בולין בתקווה שזו תייצר לו יורשים בצורה יעילה יותר. דא עקא, שיש עוד מרי בתמונה, היא אחותה של אן והיא היתה פילגש של המלך. נוצר סבך בעיות דתיות, שהאפיפיור ברומא והבישוף שליחו לא שמחים לסמוך ידיהם על הזיווג החדש. בסוף הפתרון הוא להקים דת חדשה, אבל לוקח לזה זמן רב לקרות.

לספר הזה יש הרבה חסרונות שמלכתחילה אמורים למנוע ממני לקרוא אותו. ראשית, הוא רומן היסטורי. שנית, הוא באורך של כמעט 700 עמודים בעברית. יש לו רשימת שמות של דמויות ותפקידן בהתחלה, מה שרומז על ריבוי דמויות מעבר לסבירות ולבסוף, הוא זוכה בפרס בוקר. אני לא אוהבת רומנים היסטוריים ומשתדלת להימנע, אני חושבת שברוב המקרים אין הצדקה שרומן יעבור את מכסת 500 העמודים, וספרים שזוכים בפרסים ספרותיים הם לרוב ספרים לא קריאים.

עם זאת יובל המליץ, ואני סומכת על יובל, והספר הגיע בחינם מספריית תחנה כזו או אחרת, והימים ימי חג סוכות שמצריכים הרבה חומר קריאה. התחלתי לקרוא ולהפתעתי - הוא טוב. לפחות בהתחלה, כלומר במאתיים העמודים הראשונים. יש עלילה, יש דיאלוגים, יש קצב טוב, נוצר מתח. אחרי מאתיים עמודים העניין מתחיל להלאות. זה לא בדיוק רומן היסטורי אלא יותר רומן פוליטי שעסוק בדמות המפתח בחצר המלך - תומס קרומוול. אנגליה עד היום היא חברה מעמדית, במאה השש עשרה היא בוודאי לא שמעה על מוביליות חברתית, ובכל זאת נער אשפתות, בן של נפח, צמח להיות עורך דין, בתחילה בן חסותו של בישוף ולאחר מכן כאמור דמות בחצר המלוכה. האיש, על אף ניסיונה של הכותבת להעניק לדמות מורכבות וצדדים טובים, הוא מניפולטור חלקלק ותככן, והתככים מתאימים למי שאוהב לקרוא אותם. לא אני. בנוסף הניסיון להיצמד לאמת ההיסטורית העובדתית הוליד ספר שיש בו 6 נשים ושמן אן, שמונה נשים בשם מרי, שמונה גברים ששמם הנרי ועשרה אנשים ששמם כשם גיבור הספר תומס. אפשר להתמודד עם זה, אבל זה עושה את הקריאה מעייפת מאוד, מה גם שהכותבת לא תמיד מציינת לאיזה "הוא" (או לאיזה "תומס") היא מכוונת את הפיסקה הנוכחית שלה.

עכשיו כשנכנסתי לסימניה ראיתי שזה לא ספר של שבע מאות עמוד אלא חלק ראשון של טרילוגיה (!!!) השם ישמור. כבר עדיף לקרוא משחקי הכס. טוב, לא ממש, אבל כעיקרון. אפשר לקרוא בספר שמואל ב'.
בשורה תחתונה - נראה לי לחובבי הז'אנר, כי זו כתיבה מוצלחת, אבל לכל השאר אפשר לוותר, ודי בקלות.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על וולף הול - טרילוגיית תומס קרומוול #1