ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר מעולה

---

בקיץ 1976 התגשם חלומי. להקת המחול של חולון יצאה לסיבוב הופעות של חודש באירופה. החלום ליווה אותי מכיתה ד'. היתה לי מדריכה בצופים שאף היא היתה בלהקת המחול של חולון וכשהיא חזרה מסבוב ההופעות מאירופה באותה שנה, החלטתי שאני אתקבל ללהקה ואני אסע לחו"ל. צריך להבין שבאותה תקופה לטוס לחול היה רחוק מאתנו כמו, כמעט, לטוס לירח. וכך היה, בכתה ח' התקבלתי ללהקה ושנתיים אחרי זה עליתי למטוס שלקח אותי ואת חברי הלהקה לפאריז.

בעיניים קרועות לרווחה נסעתי ברחובות העיר, באוטובוס שהוביל אותנו משדה התעופה לאכסניית הנוער בעיירה סירן, שהיא העיר התאומה של חולון ושתושביה היו המארחים שלנו. ואני, נפעמת מהגודל, מהאור הקורן, מיפי הבניינים, מגודל הגשרים, ממזרקות המים ומהתחושה שליוותה אותי שאני לא יכולה להאמין שאני שם.

באכסניה ישנו במיטות קומתיים ארבע בנות בחדר, עם כריות מוזרות בצורת גליל. בבוקר כשפתחנו את התריסים נשפך פנימה אור רך, שקיבל עומק מצבען הלבנים האדום של הבתים הסמוכים. חזרנו לרחובות פאריז בדרך לארוחת הבוקר. למרות שהיה קיץ היתה באוויר מן קרירות נעימה. מפינות הרחוב נבעו מים ששטפו את התעלות, ובכל בית, כמעט, עמדה אישה מבוגרת, עטויה בחלוק בית ונעולה בנעלי בית עם גרביים שמגיעות עד הברכיים וצחצחה במרץ, מי את ידיות הפליז של הדלתות הענקיות שנפתחו אל חדרי מדרגות או לחצר פנימית ומי את שלטי המתכת של דיירי הבית המכובדים. הסבירו לנו שאשה כזו נקראת קונסיירז', ושבכל בית שמכבד את עצמו יש אחת כזאת והיא דואגת לכל.

על רקע בית אחד כזה בפריז מסופר הספר "אלגנטיות של קיפוד". אותה דמות מוכרת ושכיחה - הקונסיירז' - אישה אחת, שיכלה להיות כמו רבות אחרות אבל היא ניחנה במבט מאוד מיוחד על העולם ומה שמשתמע ממנו. אך היא מנסה כל הזמן להסתיר זאת תחת מעטה יומיומי. באותו בית גם גדלה ילדה אחת עם מבט אחר על העולם ועם תובנות שהן למעלה מגילה. הכל היה ממשיך במסלולו אילולא היה מגיע לבניין הזה אדם שלישי שמגלה את שתי הנפשות האלה ואף הן מגלות זו את זו. הספר מלווה בקצת יותר מידי ניתוחים פילוסופיים, לטעמי, אבל עכשיו משסיימתי לקרוא את הספר, אני מבינה שהם היו נסבלים (אלה שלא פשוט פסחתי עליהם). בסופו של דבר לא יוצאים החוצה מהבית, חבל, כי אני אוהבת לשוטט בפאריז. אבל לומדים להכיר את הבניין, על דייריו השונים ועל נפתולי חייהם. לגלות שהבית בפאריז הוא מיקרוקוסמוס אנושי וכמו בכל מקום לא כל מה שאנחנו רואים אכן קיים וישנם רבדים שאנחנו הסומים, הנסמכים על מה שלימדו אותנו, על אמונותינו, על דעותינו (שחלקן דעות קדומות), על תפישות העולם שלנו לא מצליחים לראות את הטוב, והחום והחברות והחוכמה שלעיתים נמצאים לנו, ממש מתחת לאף.

לפאריז חזרתי מאז כבר כמה וכמה פעמים. מחפשת אחרי אותה חוויה ראשונית. אותה תחושה של חלום שהתגשם והזיה שמומשה. בכל פעם שאני מטיילת ברחובותיה של העיר הנפלאה הזאת, מריחה את הריחות, רואה את השלכת ונהנית מהאוכל הנהדר, ועדיין אני זוכרת אותה בתוליות של הפעם הראשונה שאני לא מצליחה לשחזר.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד