ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר לא משהו

---

בספרה, מנסה הסופרת מוריאל בַּרבֶּרי לפתוח את עינינו ולנסות ולראות דברים, בעיקר באנשים, שמן הסתם אין אנו מבחינים בהם בחיי היום-יום ואף לא נעצרים כדי להחליף איתם מילה - מלבד המינימום הנחוץ, המתבקש. לשם כך היא מתמקדת בְּשוערת בבית דירות בפריז - קונסיֶירז' (Concierge) בשפת המקור.
רֶנֶה, השוערת, מעידה על עצמה שהיא לא למדה מעולם בצורה מסודרת, אישה קטנה, מכוערת ושמנמנה, עם יבלות ברגליים וריח פה של ממותה...
מאז ומתמיד הייתה ענייה, זניחה ונחבאת אל הכלים. היא אינה מנסה להתערות בחברה ובד"כ איננה מתנהגת בחביבות לאנשים...
נו, לא בדיוק יצור שהייתם מזמינים אליכם לדירה לכוס קפה, ואפילו הצעת חברות ב'פייסבוק' כנראה שלא הייתה עומדת על הפרק.
וכאן בדיוק נמצא ה- Catch. על השוערת הסגורה והספונה בביתה, ודווקא עליה, מעמיסה הסופרת "סופרלטיבֵי תרבות" שלא רבים מאיתנו, בלשון המעטה, התברכו בהם - באחריות. ובכן, לאחר שקראתי מספר ביקורות של עמיתיי מהאתר, וכשלא ראיתי התייחסות לשאלה "על איזו תרבות גבוהה מדובר, מה שונות ידיעותיה של השוערת מידיעות האדם הממוצע?" החלטתי להביא מעט מהסלט התרבותי שבו בחרה הסופרת להעמיס עלינו, וכדי לסבר את האוזן - אצא מיד לדרך.
כמה מאיתנו, עם יד על הלב, התוודעו לציוריו של פיטר קלאס - ועוד בפרטי פרטים?! או כדבריה: "...ציורי 'הטבע הדומם' של פיטר קלאס, וילם קלאס-הדה, וילם קאוף ואוסיאס ברט הם יצירות המופת של הז'אנר הזה... ולמענם הייתי מוותרת, בלי שמץ של היסוס, על כל האומנות האיטלקית של המאה החמש-עשרה." ומיד ישנו הסבר (יפה) ממה ההתלהבות.
או, האם ראיתם הרבה שוערים/ות השולטים שליטה מלאה (בהדגשה) ב"אנה קרנינה", "החטא ועונשו" וכו'?
האם נתקלתם בנ"ל שמלבד שליטתה בטולסטוי ובדוסטויבסקי, מכירה רבים מיצירות מוצארט? ואם תשובתכם תהיה חיובית - בואו ננסה את המונח קיירוס (Kairos), מושג יווני עתיק שפרושו בתרגום חופשי: "שעת הכושר" (עמ' 64). או את "דידו ואניאס" של הנרי פרסל - שהיא, כדברי השוערת: "היצירה הקולית היפה ביותר בעולם." (עמ' 272).
נו, מה הבעיה יאמרו מן הסתם מעטים מאיתנו... ובכן, בואו נמשיך. אחרי שנצלח יחד את האינקוּנַאבּולָה ( Incunabula) שזהו, לטובת המופתעים – ספר, או ספרים, מראשית ימי הדפוס (עמ' 32), נגיע לדובדבן עצמו, שאינו לקוח מספר רפואה, העוסק בחיידקים או בווירוסים: המוזיקה 'קוֹנפוּטַטיס מַלֶדיקטיס, פְלאמיס אַקְריבּוּס אַדיקְטיס' מתוך הרקוויאם של מוצארט (עמ' 220). היא אינה סתם מוזיקה קלאסית נעימה להאזנה בסלון, אלא נמצאת... בשירותים של אחד הדיירים, והיא מושמעת בעת הורדת המים... נו, כמה מאיתנו חשבו על הרעיון הגאוני הזה?
טוב, רבים מאיתנו ודאי מכירים את השירותים שביפן, שהם משהו יוצא דופן בכל קנה מידה עולמי! ושם יש "מוזיקת הורדת מים" ברמקול כשיושבים על האסלה. אבל, מוזיקה מטורפת ש"מתערבבת" עם רעש הורדת המים...?
אחרי שהתוודענו לשוערת יוצאת הדופן, שכל שנאמר עד כה "קטן עליה", הגיע הזמן למילה או שתיים על הספר.

לא לחינם טרחתי להביא מספר דוגמאות שבהן התברכה השוערת הסקרנית שלנו. הן הובאו, כפי שציינתי, עבור הקוראים שעדיין מתלבטים אם לשלוח יד אל מדף הספרים ולשלוף את הספר. ובכן, אני מצאתי בו רק מעט "בשר", ולהוציא את קטעי ה"תרבות" המוגזמים - כפי שוודאי ראיתם, אין בו שום עלילה שהיא מעבר לרדודה.
לצערי, נראה לי שהסופרת המוכשרת הזו פספסה את אשר רצתה להראות לנו, קרי - לא לשפוט אנשים רק מ"כיצד הם נראים, מה תפקידם, ובאיזה מקצוע הם עוסקים".
וואו! תודו שעל זה לא חשבנו. ממש הופתענו, וטוב שהאירה את עינינו. תודה ענקית, ופרחים בדרך.
אה, טוב שנזכרתי לקראת סיום. ישנה גם ילדה קטנה, אינטליגנטית וחמודה, שמתכננת לשרוף את דירתה... וישנו דייר חדש, יפני במוצאו, שנכנס לגור בבניין ומתאהב בשוערת... וזה המשולש שמרכיב את צלעות הסיפור.
פשוט, ספר מלא בפילוסופיה בגרוש שמטרתו הוחמצה בעצם האלהת השוערת, בכל קנה מידה, וברצותה של הסופרת לברך - נמצאה מקללת (מטפורית, כמובן).
וייתכן שהיחצנות עבדה כאן שעות נוספות וקיבלה פיצוי נאה על כך...
לא יותר מסתמי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד