הכירה אותו בתיכון. הוא גבוה רחב כתפיים, כהה. עם שיער שחור ועיניים חומות. היא קטנה רזה עם עיניים כחולות כמו ים ושיער בלונדיני גולש על כתפיה הצרות. היא בשורה הראשונה שקטה מופנמת. הוא באחרונה עם חבר מפטפט. המחנכת העבירה אותו לידה, שיירגע. שיהיה בשקט שאולי ילמד קצת ולא רק יתעסק בעניינים חברתיים.

בטיול השנתי הוא כבר היה מאוהב והיא – גם. ביומנו הוא כתב: "כשראיתי אותה עומדת על קצה מצוק כששיערה רטוב

בעונה הראשונה של הסדרה מחוברים מאוד אהבתי לצפות בחנה, תיכוניסטית צעירה שחלומה היה לעשות קולנוע. לחנה היה משפט שהיה מאוד מזוהה איתה, והיא נהגה להשמיע לכל אחד בערך שהיא נפגשה אתו."מה עדיף? לאהוב ולהיפגע, או לא לאהוב בכלל?"

המילים האלו ריחפו באוויר כל זמן קריאתו של הספר הזה.

בשפה מצומצמת מתואר פה סיפור אהבה שמסרב לגווע, ומצד שני לא יכול להתקיים. הספר הוא לא רומן רומנטי שמאלצי, הוא לא לוקח את הק

אני מכורה לרומנים רומנטיים כאלו כיפיים אהבות אמיתיות - ספר שמתחיל טוב מסתבך ונגמר טוב
כי במציאות זוגיות זה קשה וקשה.
אז לקחתי אותו לשבת ומה? אכזבה. נמרח, ארוך ומשעמם תחת כמו שאומרים הילדים.
משעמם. ועוד חשבתי לשמור אותו לחגים. נראה לי שספרים רוסיים ורומנים טובים - לא הולך יחד.
קניתי אותו בדוכן ספרים ב-25 ש"ח - אז לא נורא, סתם שיעמום שבת.