ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר טוב

---

קיבלתי את הספר הזה, לפני מספר ימים, ליום הולדתי הארבעים (!)ממעסיקי, שמבלי דעת יצרתי בהם את הרושם המפחיד של קוראת אנינת טעם, מה ששלח אותם להתייעצות ארוכה עם המוכרים ב'צומת', שמסתבר (גם אני ביקרתי שם לכבוד יום הולדתי) שהם ממליצים עליו לכולם.

אני, אישית, לא הייתי קונה ספר שגב כריכתו עמוס סופרלטיבים מסוג: רב מכר, תורגם לכך וכך שפות, נקנה ע"י כך וכך אנשים, זכה בשבחי המבקרים וכו. החשדנות שבי ישר קופצת.

וחבל.

כי ממש נהניתי.
בתקופה האחרונה כמעט ולא קראתי, ובמיוחד, לא שקעתי בספר באופן שגורם לחייך כשמצחיק ולהזיל דמעה כשעצוב. סוף סוף זה קרה.

אם לצטט את השוערת רנה: 'היכן אפשר למצוא היסח דעת אצילי יותר, חברה משעשעת יותר והתפעמות מענגת יותר מאלה שבספרות?' והשוערת רנה, המקסימה לחלוטין, היא אכן היסח דעת אצילי וחברה משעשעת.

אל הגיבורה השנייה, הילדה, קצת פחות התחברתי. רק לקראת הסוף, כשהקורא מגלה את שמה ורואה אותה דרך עיניים אחרות פרט לעיניה, היא מזכירה מעט את אסמה, הילדה המחוננת המושלמת של סלינג'ר, אולי בזכות עטיפת החמלה וההתפעלות שמעניק לה מבט הזולת.

ובקשר לכל הפילוסופיה הזאת, היא דווקא משתלבת לא רע.
נוצר בי הרושם שזה לא מניפסט פילוסופי במעטה דק של סיפורת, אלא פשוט סיפור שנכתב על ידי פילוסופית.

לסיכום: ספר מהנה מאוד ולמי שיש מחברת ציטטות, היא עשויה להתמלא לחלוטין.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד