ביקורת ספרותית על אחותי גרה על מדף האח מאת אנבל פיצ'ר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 22 באוגוסט, 2013
ע"י כלנית


איך חיים עם המוות? המוות הוא חלק מהחיים. דרכם של החיים להסתיים במוות. זה הטבע, וזה טבעו. אולם איך מתמודדים עם האובדן של אדם יקר ואהוב? איך ממשיכים בחיים, כשאותו אדם משמעותי בחייך כל כך, פשוט עוזב. אולי השאלה שצריכה להישאל היא איך מתמודדים עם אובדן? כי ניתן לאבד מישהו יקר ואהוב מבלי שהוא יעבור לעולם שכולו טוב... הוא יכול להתגורר בעיר הסמוכה או במדינה רחוקה, ועדיין תהיה קיימת לגביו תחושת אובדן. ויותר מכל, איך מתמודדים עם הגעגועים העזים לאדם שאיננו. איך אפשר למלא את החלל שנפער. את הריק האכזר. את הכאב הבלתי נסבל, שממאן להסתלק והופך לחלק מהיומיום.


איך מתמודד ילד עם אובדן? ואם אותו ילד חווה מספר אובדנים בזה אחר זה? מהם הכלים שעומדים לרשותו של ילד, שאת האובדן הראשון הוא חווה בגיל חמש. ובזמן שהספור מתגלגל הוא בן עשר. זהו ג'ימי גיבור הספר המטלטל הזה, שמביט אל העולם שסביבו בעיניים של ילד ועם הרבה, הרבה שאלות לא פתורות. הספר שעוסק בנושא כל כך עמוק וטעון קל לכאורה, לקריאה כיוון שהוא כתוב מנקודת המבט של ילד ואולי גם בשפה ילדותית משהו. וכל זה אינו גורע מעומק העיסוק בשאלות נוקבות של אובדן, מוות, התמודדות ויותר מכל בחירה בחיים.


בשני העשורים הראשונים של חיי לא פגשתי במוות בצורה ישירה. אחר כך הכרתי את האיש לי, שמשפחתו סבלה מאובדנים רבים ולמרות זאת תמיד הייתה משפחה, שבחרה בחיים. ככל שמתבגרים יותר ויותר אנשים אהובים ומשמעותיים נוטשים את חיינו ומשאירים אותנו עם הבחירה. להתמקד במוות, להאדיר ימי זיכרון, להתמקד בימי אבל, ולהתמיד באזכרות או אולי לזכור את ימי ההולדת של אהובינו. להתכנס בימים אלה ולהזכיר את כל מה שאותו אדם נתן לנו בחייו, עד כמה הוא היה משמעותי לנו ולספר עליו לבני המשפחה הצעירים, שלא הכירו אותו בחייו או שהיו צעירים מידי לזכור אותו. ואני... בוחרת בחיים.

היום 22.8.13 הוא יום הולדתו של אבי, שנפטר לפני ארבע שנים. אם הוא היה חי הוא היה חוגג אתנו את יום הולדתו השבעים ותשע. אך כיוון שהוא לא אתנו נתכנס כל בני המשפחה במוצאי שבת הקרוב לארוחת ערב משותפת. נספר עליו, נדבר על חייו ונשחק ביחד את המשחק שהכי מזוהה אתו. ילדיו ונכדיו זכו לשעות ארוכות של עונג במשחקי הדומינו ודומינו חמש. ואלה שלא זכו ילמדו את המשחק. וזאת נעשה - טורניר דומינו של כל בני המשפחה.

7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כלנית (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
תודה, תודה, תודה... ולכם
שנה טובה.
שנה של עשייה פורה ומשמעותית.
שנה של אהבה ורוך וחמלה.
שנה של אושר וחדווה יצירה.
שנה של הרבה חיבוקים ונשיקות.
שנה טובה ומתוקה, מתוקה.
שין שין (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
יפה ונוגע. ברוכה השבה.
עולם (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת יפה ומרגשת.
אנקה (לפני 4 שנים ו-5 חודשים)
רעיון נחמד להנציח את זכרו של אדם אהוב. חבל על דאבדין ולא משתכחין.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ