ביקורת ספרותית על אמא של ג'ניס - סדרה לספרות יפה # מאת סוזן אדם
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 בדצמבר, 2014
ע"י כלנית


בשבע השנים האחרונות, לפני מותה, בראש השנה האחרון, נהגתי לפקוד את סבתי לביקור של שעתיים – שלוש בכל יום ראשון בבוקר עת הייתה המטפלת שלה יוצאת ליום חופש. בכל פעם שנכנסתי למטבח דרך הדלת האחורית היישר מהחצר, הייתה היא נוזפת בי על איחורי. לא היו עוזרים לי טיעוני, שהיה עליי להוציא את ילדיי לבתי הספר ולנסוע דרך כל הפקקים של השרון ואלא של כביש 4 בואכה חולון. היא בשלה, שקמה מוקדם מאוד בבוקר, שהמטפלת יצאה אף היא מוקדם והיא נותרה לבד בבית.

נהגתי לקחת אותה לטיולים ברחבי העיר הגדולה, לה הפכה חולון בעשורים האחרונים. והיא שיותר משבעים שנה חיה בעיר הזאת הייתה נפעמת מכל המקומות הלא מוכרים לה. במיוחד הפארקים וגני הסיפור, שפקדנו בכל ביקור שלי בעיר. היינו מטיילות בשבילים המוצלים בקיץ ומחפשות את הספסלים עם השמש בחורף. צועדות מעדנות או יושבות וסבתא הייתה מספרת. המון סיפורים היו לסבתא, ובכולם עבר דוק של עצבות – דוק של בדידות נוראית.

הספר 'אמא של ג'ניס' אף הוא נגוע בדוק הזה של הבדידות. תחושה עמוקה של היות האדם לבדו למרות מי שנמצא סביבו. הלבד הוא מוקד הקיום, שמדי פעם נקטע על ידי פגישות עם אנשים שונים. אין זה חשוב אם לאדם יש משפחה או שננטש על ידי משפחתו. כמאמר השיר:
" לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
והוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו.
והוא לבדו יודע
שגם אם יתמהמה
בוא יבוא "
(נתן זך).
יחד עם זה בספר מצויה תחושה חזקה מאוד של רצונו של כל אדם ואדם להשתייכות. רצון עז וחזק, לעיתים נואש, למצוא נפש אחרת לחלוק איתה את רגעי הבדידות. ואת כל מה שכל אחד עושה בכל יום ובכל שעה של חיינו כדי לברוח מהבדידות וכדי למצוא רגעים בודדים של אושר.

סבתא שלי התייתמה מאב בגיל ארבע. אימה נישאה שנית ועברה לעיר רחוקה. רכוש המשפחה הולאם בעקבות המהפיכה ברוסיה. וסבתי נלקחה על ידי סבתה לארץ ישראל. בארץ היא גרה בירושלים בבית, שסבתה בנתה, ונלקח משום, שהמשכנתא לא שולמה בזמן. עברה לתל אביב. ונישאה בגיל שבע עשרה. בסביבות גיל שלושים והיא אם לשלושה ילדים היא עברה להתגורר בחולון, שהייתה בראשית הקמתה. נולדו לה נכדים ונינים. היא חיה עם סבי שנים ארוכות ונפטרה בגיל תשעים ושבע.

ועדיין, בכל פעם שנפרדתי מעליה היא הייתה מזכירה לי, שלא אשכח לבוא בשבוע הבא ושלא אאחר, שהרי אני יודעת שהיא מרגישה....... כל כך לבד.


11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כלנית (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה
נינה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מקסים! אהבתי מאוד.
גלית (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
יפה ומרגש!





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ