ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר בסדר

---

ואולי שווה לשקול הצעת קריאה אחרת, מעט רדיקלית? אולי הדמויות המוקצנות, הכתיבה המתחנפת, כובד הראש המעושה - כל אלו נכתבו מתוך נקודת תצפית שובבה, שלא לומר פארודית, על הבורגני שוחר התרבות? הצמא של הבורגני לפילוסופיה בידורית, חתירתו לעומק קל לעיכול, רצונו להתמסר לצ'אפחה שווה לכל נפש על האינטלקט, ואם אפשר, לזכות תוך כדי גם באישור-מחדש מקבוצת ההתייחסות המיידית שלו, קרי שבט הבורגנים התרבותי? היתכן?

הספר עניין אותי. לא השתעממתי. הסתקרנתי לראות לאן היא מובילה, נתתי בה אמון. בחוזה שנחתם ביני לבינה קיבלתי באהדה גיבורה שאינה יפה, מישהי שהיא לכאורה כשלון גמור במונחים קפיטליסטיים. אני עדיין חושבת שאין מספיק גיבורות ספרותיות שהחיצוניות שלהן היא פחות ממרהיבה, ומגיע לנו לקבל גם גיבורות כאלה. הסופרת איבדה את האמון שלי כשראיתי שהספר נצבע בוורוד מזעזע של רומן רומנטי סוחט דמעות.

אבל היום, חודשיים אחרי שקראתי את הספר, ובעקבות הביקורת של יעקב שקראתי פה באתר לפני דקות אחדות, עולה בדעתי שאולי בדיוק לשם כיוונה הכותבת - לבניית אמון בין הקורא לבין הטקסט, ואז, ברגע הקריטי, שברו את הכלים מהדהד שכזה. אולי הספר, דווקא מתוך הניימדרופינג התרבותי שמאפיין אותו לכל אורכו, מצליח להעמיד מראה לא מחמיאה אבל אלגנטית למדיי בפניו של הקורא הערני?

» ביקורות נוספות של מירי שחם
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד