ביקורת ספרותית על כל יום, כל שעה מאת נטשה דראגניץ'
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 בספטמבר, 2013
ע"י כלנית


הכירה אותו בתיכון. הוא גבוה רחב כתפיים, כהה. עם שיער שחור ועיניים חומות. היא קטנה רזה עם עיניים כחולות כמו ים ושיער בלונדיני גולש על כתפיה הצרות. היא בשורה הראשונה שקטה מופנמת. הוא באחרונה עם חבר מפטפט. המחנכת העבירה אותו לידה, שיירגע. שיהיה בשקט שאולי ילמד קצת ולא רק יתעסק בעניינים חברתיים.

בטיול השנתי הוא כבר היה מאוהב והיא – גם. ביומנו הוא כתב: "כשראיתי אותה עומדת על קצה מצוק כששיערה רטוב והיא לובשת את הסוודר האדום הרגשתי משהו, שמעולם לא חשתי אותו בעבר. האם זאת אהבה?"

גם בשנה השנייה הם התיישבו בנפרד והמחנכת חיברה שוב. בשנתיים הבאות הם התיישבו כבר ביחד - מתחילת יא' ועד סוף יב'. אבל לו כבר הייתה חברה ואהבה. והיא הייתה זו, שיושבת לידו. הוא היה מרכזי, בולט, והיא... לא ברמה שלו.

בצבא כשהייתה מגיעה לחופשה משארם-א-שייך הוא היה קופץ לביקור. הם היו מדברים. היא הייתה אוספת אותו מהבית במכונית של הוריה והם הולכים לראות סרט ביחד. כבר הייתה לו חברה אחרת ואחר כך עוד אחת ועוד אחת. מי סופר?

פעם אחת הם אפילו נסעו ביחד ל"רגילה" לכמה ימים לגליל וישנו על חוף הכנרת. הוא ניסה להתקרב אבל היא נראתה מסויגת. לא מעוניינת והוא ויתר.

הוא התחתן. היא הגיעה לחתונה בגפה. היא התחתנה שנה אחרי זה הוא הגיע לחתונה עם אשתו. הם נפגשו פעם פעמיים עם בני הזוג וחדלו. פעם נפגשו באקראי במסעדה בתל אביב ופעם הם הבטיחו לעצמם לחזור ולהיפגש רק שניהם אבל זה לא הסתייע....

"40 יום לפני שנולד הוולד יוצאת בת קול מהשמיים ומכריזה: בן פלוני לפלונית". ישנם כאלה שמיועדים זה לזה כבר מילדותם ולמרות זאת החיים עומדים כנגף בפניהם. גלגולים שונים ומשונים יעברו אלה שמיועדים זה לזה. הם יפגשו שוב ושוב בדרכי החיים העקלקלות. לרגע יתקבל הרושם שהנה או-טו-טו היעוד שלהם עומד להתגשם ושוב, כמעשה זדוני, שאף הוא נראה שבא מלמעלה, דרכיהם ייפרדו שוב.

על שני אנשים כאלה מספרת נטשה דראגניץ' בספר. מעבר לארץ אחרת, הליכה עם החלום, מלחמה, נישואין, לידות כל אלה ועוד חוזרים ועומדים בדרכם של השניים. אבל יש משהו, שמקשר ביניהם. משהו מיסטי, משהו שהוא מעבר למילים ולמגע ולמבט. משהו שמחבר ביניהם מעבר למקום, לזמן ולגיל.

הכרתי זוג של אנשים בכפר שלי, שהיו חברים בגרמניה לפני המלחמה ההיא הגדולה והארורה. הם ניצלו. היא עלתה לארץ. התחתנה ונולדו לה חמישה ילדים. בעלה נפטר צעיר והיא נותרה בגפה. הוא ברח מהמלחמה עד אוסטרליה הרחוקה. התחתן הוליד ילדים ואף הוא התאלמן והוא כבר לא היה צעיר. ואז יד הגורל הפגישה ביניהם בהתחלה בקשר של מכתבים ואחר כך בחיים משותפים. את שלושים השנים האחרונות של חייהם הם עברו ביחד פה בכפר הקטן בו אני חיה. עד למותם.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כלנית (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
שובל של אהבה אני חשה שכל האנשים שאי פעם אהבו אותי, אהבתן מהווה שובל שמלווה אותי. אנשים שאוהבים אותי היום אני מרגישה את החיבוק שלהם. והאנשים שיאהבו אותי בעתיד.... הם פוטנציאל אהבה שקיים תמיד.
חני (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
יש מעגלים בחיים שאנו לא רואים אותם בעיניים אבל מרגישים בלב,וזה מספיק בשביל הידיעה שהיא שם. אהבה שלא תלויה בזמן, כי היא תמיד נוכחת.נשמע מסקרן
רץ (לפני 4 שנים ו-10 חודשים)
הסיפור ממש יפה, אך גדול מדי בייחס לספר



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ