ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי

---

מאוד רציתי לאהוב את הספר הזה. אבל לא הצלחתי. בניגוד לביקורות אחרות, אני לא חושב שאיזכורי הפילוסופיה שם היו too much, הם לא חרגו מהרמה שאני הכי אוהב ומנוסה בה- שיחות סלון על נרגילה (או משהו אחר). אני גם חושב שהם היו במקום ופוזרו בטוב טעם.
אבל בסופו של דבר הספר מרובע בטירוף וקלישאתי, וכנראה חוטא כנגד העמדה שאותה הוא מנסה לבקר.

שתי דמויות מרכזיות בספר: שוערת בת 50 בבניין יוקרתי שמנסה להראות לכולם כמה היא טיפשה, אבל היא בעצם נורא חכמה, וילדה בורגנית בת 12 שהיא בעיקר חכמה מדי אבל נמצאת בספר על תקן "כלב המשפחה" שאף אחד לא מקשיב לו ואז מגיע גנב ולוקח להם את הפלזמה. בסופו של דבר היא מתכננת להתאבד. היא גרה באותו בבניין המוזכר לעיל.

יפני מתוחכם שעבר לבשכנות למשפחת הילדה קושר בין שתי הדמויות וכו' וכו'.

פיהוק, בקיצור. איכשהו כל הביקורת החברתית הלכאורה מתוחכמת הזו על תרבות הזיוף, הקיטש והרדידות די משעממת אותי- כמו לקרוא עוד ביקורת נגד מצעד האיוולת של "האח הגדול". אבל אולי זה כי אני הרמתי ידיים נגד כל זה.

אני נורא אמביוולנטי. נשארתי עם התחושה שאולי, אם הייתי קורא את הספר תוך כדי עמידת ידיים- הייתי מחבב אותו יותר ונותן לו 4 כוכבים לפחות.
בכל אופן, מומלץ לתת לו נסיון. אולי סתם לא חפרתי מספיק. אולי יותר מדי.

» ביקורות נוספות של Solipsism
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד