"אחרי שהוצאתי את הקלמר שלי, גברת פארמר אמרה, ברוך הבא לבית ספרנו, וכולם מחאו כפיים. היא שאלה, מה שמך? ואני אמרתי ג'יימי, והיא שאלה, מאין באת? ומישהו לחש, מארץ הלוזרים, אבל אני אמרתי מלונדון. גברת פארמר אמרה שהיא היתה שמחה לבקר בלונדון, רק שלונדון רחוקה מדי בשביל לנהוג אליה. הבטן שלי התכווצה, בגלל שפתאום הרגשתי כמה אמא רחוקה. היא אמרה, התעודות של בית הספר הקודם שלך עדיין לא הגיעו, אז למה שלא תספר ל

איך חיים עם המוות? המוות הוא חלק מהחיים. דרכם של החיים להסתיים במוות. זה הטבע, וזה טבעו. אולם איך מתמודדים עם האובדן של אדם יקר ואהוב? איך ממשיכים בחיים, כשאותו אדם משמעותי בחייך כל כך, פשוט עוזב. אולי השאלה שצריכה להישאל היא איך מתמודדים עם אובדן? כי ניתן לאבד מישהו יקר ואהוב מבלי שהוא יעבור לעולם שכולו טוב... הוא יכול להתגורר בעיר הסמוכה או במדינה רחוקה, ועדיין תהיה קיימת לגביו תחושת אובדן. ויות