ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר לא משהו

---

נתחיל בעיקר- מעטים הספרים שאני לא מצליח להגיע לסופם ו'אלגנטיות של קיפוד' הוא אחד מהם. בערך בעמוד 200 הרמתי ידיים וסגרתי את הספר לצמיתות.

הספר מספר על שוערת בניין בפריז שמאחורי חזותה העלובה מתחבאת אישה תרבותית ומשכילה. מסר שחוזר על עצמו אין ספור פעמים הוא 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו', הכוונה בספר היא שכל העשירים עם החזות המרשימה והגינונים התרבותיים הם בסופו של דבר בורים ועלובים ולעומת זאת השוערת נראית כלפי חוץ אישה פשוטה מאוד אבל בתוך תוכה היא אישה חכמה במיוחד ובעלת עולם תרבותי עשיר.
מתואר רבות האבסורד בכך שאותם עשירים כסילים מתנשאים על העניים החכמים.

במהלך הספר מסופר לפעמים גם הגיגיה המשעממים (או בשפת הספר 'מחשבות מעמיקות') של ילדה עשירה ומאוד חכמה לגילה שלא מוצאת את עצמה בתוך העולם הזה. יש גם הרבה מילים גבוהות בספר שאת רובם לא הבנתי, שבאות להמחיש את חוכמתם הרבה של שוערת הבניין והילדה.

מוזכר בספר פעמים רבות הבוז לתרבות המערבית בכלל והצרפתית בפרט לעומת התרבות היפנית המפוארת. בקריאה בגב הספר כתוב שהסופרת למדה בצרפת ומתגוררת כיום ביפן וזה כנראה ההסבר לכל הכבוד שנכתב בספר לתרבות היפנית.

בתחילת הספר יחסית נהנתי מהקריאה אבל ככל שעבר הזמן ראיתי שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום והתחלתי לאבד את הסבלנות. המשכתי לסחוב את הקריאה עד שבשלב מסוים הרגשתי שאין טעם להמשיך והפסקתי לקרוא.

לא ברור לי מה כל השבחים שהספר הזה קיבל.
לא ממליץ

» ביקורות נוספות של אלירן
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד