מיגל דה סרוואנטס

מיגל דה סרוואנטס

סופר


מיגֶל דה סֶרוואנטס סַאבֶדְרָה (‏1547 – 1616), היה סופר ומחזאי ספרדי, הידוע בעיקר בשל הספר
"דון קיחוטה דה לה מאנשה".
ההשפעה שלו הייתה כה רבה, שיש המכנים את הספרדית (בספרדית ובצרפתית) "לשונו של סרוואנטס".
נחשב לאחד מגדולי היוצרים בשפה הספרדית.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (164):
עוד אקרא, ספרים שאני רוצה לקרוא, רשימת קריאה של חמדת, Wishlist - רומאן, קראתי ברוסית, חייב לקרוא, יש לי, אבל צריך את הזמן, הייתי רוצה לקרוא, ספרים שרוצה לקרוא, ספרים מומלצים בחום, רוצה לקרוא, wish list, ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ה-wish list של התולעת..., ספרים שאני רוצה לקרוא, רשימה, To read, רשימה, עוד ...
» ספרים של מיגל דה סרוואנטס שנקראים עכשיו:

דון קישוט איש למנשה
מיגל דה סרוואנטס

דון קישוט איש למאנש - כריכה קשה/ תרגום מלא של ביאליק
מיגל דה סרוואנטס

הפרקליט זכוכית
מיגל דה סרוואנטס
1.
'דון קיחוטה', הספר שרק התנ"ך מתחרה בו במספר תרגומיו, נחשב לרומאן המודרני הראשון, ובעיני רבים גם לגדול שבכולם. בעברית לא שפר גורלה של אבן - פינה זו של התרבות העולמית; תרגומו המפורסם של ביאליק הוא רק עיבוד מקוצר. עתה תורגם הספר במלואו, על שני חלקיו, ב"ספריה החדשה". טירופו של דון קיחוטה נעוץ בפריצת הגבול שבין הספרות לבין ה"מציאות": האיש הטוב, שהיה שטוף בקריאת ספרות האבירים ההירואית רבת - הגוזמאות, מבטל את החיץ שבין בדיון למציאות ופורץ אל העולם כאביר נודד שיצא מתוך ספריו האהובים. על נשקו העתיק והמחליד, לשונו הנמלצת וכוונותיו הנשגבות - הוא פארודיה מהלכת, או רכובה על סוס קשיש ומיוגע. במסעו הוא משכתב את המציאות, כדי להתאימה לאוטופיה האבירית; כך פונדקים נהפכים בדמיונו לטירות; טחנות - הרוח המפורסמות - לענקים; זונות - לגבירות חצר; וכפרית גסה, שמעולם לא החליף עמה מלה, הופכת לדולסיניאה האצילה והיפהפיה, שכל מעלליו למענה. בכפיית הספרות על החיים הוא דן את עצמו להתנגשות בלתי - פוסקת, מעשית ואידיאית, עם המציאות. הפארודיה החריפה חושפת את הבלותה של הספרות "הישנה", אך גם להיפך - הפער בין הספרות למציאות מלמד גם על המציאות הירודה, שהמיפלט ממנה הוא רק בשיגעון - שאף הוא סוג של בדיון. קיחוטה בלי שגעונו נידון למות. סרוואנסס יצר אנטי - גיבור כפול, מחד, המטורף הפאתטי, החדור תחושת שליחות שבאה לידי ביטוי גרוטסקי; ומאידך - האיכר הפשוט והמעשי, השוטה - הפיקח, השעיר לעזאזל שחושף פגמים ועיוותים חברתיים ומוסדיים, והוא מקור לאינספור סיטואציות קומיות. סנצ`ו פאנסה מלווה את דון קיחוטה כמו חומר החיוני לרוח, כמו מציאות שבלעדיה אין אשליה. אבל ניגודו זה של דון קיחוטה - גם הוא קצת דון קיחוסה, וגם להיפך. "הפיכתו" של כל אחד משניהם קצת לחברו עוד גוברת בחלק השני, המאוחר יותר, של הרומאן. העימות בין שתי הדמויות הללו אינו אלא עימות בין שתי אשליות. בחלק השני סובב דון קיחוטה בקרב קוראי החלק הראשון, כלומר: התגשם חלום להיות גיבור ספרותי. "דבר זה חדש ומיוחד במינו," כתב תומאס מאן, "איני מכיר בספרות העולם שום גיבור של רומאן הקוצר את פירות תהילתו הוא". הדמויות הראשיות עצמן דנות בספר ובהצלחתו ומחוות דעה על יוצרו - מסנגרות עליו מותחות ביקורת, ואף מכנות אותו "בור פטפטן". ואולי גדולתו של הספר וסוד קסמו נעוצים במינון הנכון של טראגי וקומי, בשילוב בין סיפור הרפתקאות לביקורת חברתית, בין שעשוע לכל קורא בכל הזמנים לבין עיסוק יסודי בספרות, בפוליטיקה ובדת - ובקיצור, בהיותו יצירת מופת ובידור צרוף כאחד....

2.
מיום פרסומה גרתה יצירת המופת רבת - ההקף והעמק של מיגל דה סרוונטס דון קישוט, את דמיונם של רבים - היא עובדה למחזות, מחזות - זמר וסרטים. אך בעיקר עובדה היצירה הנפלאה הזו לילדים. סופרים רבים טובים לא עמדו בפתוי ההומור המטרף, העצב ואהבת האדם על כל מגרעותיו השזורים בדון קישוט, ויצרו גרסות מקוצרות, המתאימות יותר לקוראים צעירים. כאן מוגשים לקורא העברי הצעיר פרשת סוחרי המשי, הקרב עם טחנות הרוח, כיצד שחרר דון קישוט את עבדי הספינה, המריבה בפונדק, מרכבת המוות, הטירה המכושפת ועוד עלילות גבורה, שהסופר והמשורר האנגלי ג'יימס ריבס התאימן לזמננו. עבוד זה יאפשר לילדינו לערוך הכרות ראשונית עם מעלליו של האביר איש למאנשה ומשרתו סנשו פנסה, שרתקו דורות רבים של מבוגרים וצעירים ואשר מכבר היו לנכס צאן ברזל של התרבות המערבית....

3.
`דון קיחוטה`, הספר שרק התנ``ך מתחרה בו במיספר תרגומיו, נחשב לרומאן המודרני הראשון, ובעיני רבים גם לגדול שבכולם. בעברית לא שפר גורלה של אבן - פינה זו של התרבות העולמית; תרגומו המפורסם של ביאליק הוא רק עיבוד מקוצר. עתה תורגם הספר במלואו, על שני חלקיו, ב``ספריה החדשה``. טירופו של דון קיחוטה נעוץ בפריצת הגבול שבין הספרות לבין ה``מציאות``: האיש הטוב, שהיה שטוף בקריאת ספרות האבירים ההירואית רבת - הגוזמאות, מבטל את החיץ שבין בדיון למציאות ופורץ אל העולם כאביר נודד שיצא מתוך ספריו האהובים. על נשקו העתיק והמחליד, לשונו הנמלצת וכוונותיו הנשגבות - הוא פארודיה מהלכת, או רכובה על סוס קשיש ומיוגע. במסעו הוא משכתב את המציאות, כדי להתאימה לאוטופיה האבירית; כך פונדקים נהפכים בדמיונו לטירות; טחנות - הרוח המפורסמות - לענקים; זונות - לגבירות חצר; וכפרית גסה, שמעולם לא החליף עמה מלה, הופכת לדולסיניאה האצילה והיפהפיה, שכל מעלליו למענה. בכפיית הספרות על החיים הוא דן את עצמו להתנגשות בלתי - פוסקת, מעשית ואידיאית, עם המציאות. הפארודיה החריפה חושפת את הבלותה של הספרות ``הישנה``, אך גם להיפך - הפער בין הספרות למציאות מלמד גם על המציאות הירודה, שהמיפלט ממנה הוא רק בשיגעון - שאף הוא סוג של בדיון. קיחוטה בלי שגעונו נידון למות. סרוואנסס יצר אנטי - גיבור כפול, מחד, המטורף הפאתטי, החדור תחושת שליחות שבאה לידי ביטוי גרוטסקי; ומאידך - האיכר הפשוט והמעשי, השוטה - הפיקח, השעיר לעזאזל שחושף פגמים ועיוותים חברתיים ומוסדיים, והוא מקור לאינספור סיטואציות קומיות. סנצ`ו פאנסה מלווה את דון קיחוטה כמו חומר החיוני לרוח, כמו מציאות שבלעדיה אין אשליה. אבל ניגודו זה של דון קיחוטה - גם הוא קצת דון קיחוסה, וגם להיפך. ``הפיכתו`` של כל אחד משניהם קצת לחברו עוד גוברת בחלק השני, המאוחר יותר, של הרומאן. העימות בין שתי הדמויות הללו אינו אלא עימות בין שתי אשליות. בחלק השני סובב דון קיחוטה בקרב קוראי החלק הראשון, כלומר: התגשם חלום להיות גיבור ספרותי. `` דבר זה חדש ומיוחד במינו,`` כתב תומאס מאן, ``איני מכיר בספרות העולם שום גיבור של רומאן הקוצר את פירות תהילתו הוא``. הדמויות הראשיות עצמן דנות בספר ובהצלחתו ומחוות דעה על יוצרו - מסנגרות עליו מותחות ביקורת, ואף מכנות אותו ``בור פטפטן``. ואולי גדולתו של הספר וסוד קסמו נעוצים במינון הנכון של טראגי וקומי, בשילוב בין סיפור הרפתקאות לביקורת חברתית, בין שעשוע לכל קורא בכל הזמנים לבין עיסוק יסודי בספרות, בפוליטיקה ובדת - ובקיצור, בהיותו יצירת מופת ובידור צרוף כאחד....

4.
"הייתי רוצה, לו ניתן הדבר, קורא אהוב ביותר, לפטור עצמי מכתיבת אקדמה זו, כיוון שזו שכתבתי לדון קיחוטה שלי לא עלתה יפה דיה עד כי תותיר בי חשק כלשהו לכתוב נוספת." כך כותב מיגל דה סרוונטס באקדמה לספרו נובלות אקזמפלריות (1613), שלא תורגמה עד היום לעברית. חמש הנובלות שבספר שלפנינו, בתרגום העדכני של מנחם ארגוב ואסף אשכנזי, לא ראו אור לפני כן בעברית. אך לא רק בכך מתהדר הקובץ שלפנינו: כפי שמציינת פרופ´ רות פיין באחרית הדבר, "בתרגום זה לחמש הנובלות של סרוונטס זוכה הקורא הישראלי לגלות טפח פחות מוכר ממכלול יצירותיו, המבטא את כישרונו הספרותי הרב ועשיר הדמיון, ולא פחות מכך את חדשנותו, תעוזתו הספרותית, ואת הסימנים המובהקים של הסיפורת המודרנית."...

5.
6.
`דון קיחוטה`, הספר שרק התנ``ך מתחרה בו במיספר תרגומיו, נחשב לרומאן המודרני הראשון, ובעיני רבים גם לגדול שבכולם. בעברית לא שפר גורלה של אבן - פינה זו של התרבות העולמית; תרגומו המפורסם של ביאליק הוא רק עיבוד מקוצר. עתה תורגם הספר במלואו, על שני חלקיו, ב``ספריה החדשה``. טירופו של דון קיחוטה נעוץ בפריצת הגבול שבין הספרות לבין ה``מציאות``: האיש הטוב, שהיה שטוף בקריאת ספרות האבירים ההירואית רבת - הגוזמאות, מבטל את החיץ שבין בדיון למציאות ופורץ אל העולם כאביר נודד שיצא מתוך ספריו האהובים. על נשקו העתיק והמחליד, לשונו הנמלצת וכוונותיו הנשגבות - הוא פארודיה מהלכת, או רכובה על סוס קשיש ומיוגע. במסעו הוא משכתב את המציאות, כדי להתאימה לאוטופיה האבירית; כך פונדקים נהפכים בדמיונו לטירות; טחנות - הרוח המפורסמות - לענקים; זונות - לגבירות חצר; וכפרית גסה, שמעולם לא החליף עמה מלה, הופכת לדולסיניאה האצילה והיפהפיה, שכל מעלליו למענה. בכפיית הספרות על החיים הוא דן את עצמו להתנגשות בלתי - פוסקת, מעשית ואידיאית, עם המציאות. הפארודיה החריפה חושפת את הבלותה של הספרות ``הישנה``, אך גם להיפך - הפער בין הספרות למציאות מלמד גם על המציאות הירודה, שהמיפלט ממנה הוא רק בשיגעון - שאף הוא סוג של בדיון. קיחוטה בלי שגעונו נידון למות. סרוואנסס יצר אנטי - גיבור כפול, מחד, המטורף הפאתטי, החדור תחושת שליחות שבאה לידי ביטוי גרוטסקי; ומאידך - האיכר הפשוט והמעשי, השוטה - הפיקח, השעיר לעזאזל שחושף פגמים ועיוותים חברתיים ומוסדיים, והוא מקור לאינספור סיטואציות קומיות. סנצ`ו פאנסה מלווה את דון קיחוטה כמו חומר החיוני לרוח, כמו מציאות שבלעדיה אין אשליה. אבל ניגודו זה של דון קיחוטה - גם הוא קצת דון קיחוסה, וגם להיפך. 'הפיכתו` של כל אחד משניהם קצת לחברו עוד גוברת בחלק השני, המאוחר יותר, של הרומאן. העימות בין שתי הדמויות הללו אינו אלא עימות בין שתי אשליות. בחלק השני סובב דון קיחוטה בקרב קוראי החלק הראשון, כלומר: התגשם חלום להיות גיבור ספרותי. 'דבר זה חדש ומיוחד במינו,` כתב תומאס מאן, `איני מכיר בספרות העולם שום גיבור של רומאן הקוצר את פירות תהילתו הוא``. הדמויות הראשיות עצמן דנות בספר ובהצלחתו ומחוות דעה על יוצרו - מסנגרות עליו מותחות ביקורת, ואף מכנות אותו ``בור פטפטן``. ואולי גדולתו של הספר וסוד קסמו נעוצים במינון הנכון של טראגי וקומי, בשילוב בין סיפור הרפתקאות לביקורת חברתית, בין שעשוע לכל קורא בכל הזמנים לבין עיסוק יסודי בספרות, בפוליטיקה ובדת - ובקיצור, בהיותו יצירת מופת ובידור צרוף כאחד....

7.
8.
9.
10.
11.
מיגל דה סרוואנטס, מחבר דון קיחוטה ומי שנחשב לגאון הספרות הספרדית, חיבר את "נובלות מופת" כדי שהללו תהיינה "כעין דוכן ביריד שעשועים, שאליו יכול כל אחד לגשת ולברור לו משהו" - כך כתב סרוואנטס לפני כארבע מאות שנה, וכאלה הן עדיין בימינו. הספר שהקורא מחזיק בידו הוא שילוב מיוחד במינו, אופייני מאוד לסרוואנטס, של שעשוע ותוכחה ושל צחוק וקלילות, ובד בבד הוא משכיל לחדוך לנבכי הנפש ולחשוף באירוניה דקה את מבוכי השחיתות ואת העוולות החברתיות בימיו; ובעיקר, זהו ספר עמוק בלי להצהיר בכובד ראש קודר על עמקותו. "כוחו של הדם", "הגברת קורנליה", ו"חתונת הכזב" - שלוש הנובלות המובאות כאן בתרגומה המעולה של פביאנה חפץ, הן מעין הזמנה לקורא העברי להיטיב להכיר את אחד האבות העיקריים של הספרות האירופית, ליהנות מחריפותו ולגלות כיצד ומדוע טקסט שנכתב לפני ארבע מאות שנה על - ידי סופר ספרדי, הוא טקסט חי ומאיר את הדעת גם בימינו, בעברית....

12.
בדרך מסעם בים עוברים הגיבורים, פרסילס וסיחיסמונדה, המתחזים כאחים ושומרים את קשרי אהבתם (האפלטונית) בסוד תוך שימוש בשמות מושאלים, חוויות שונות. סערות וסופות גורמות לטביעת ספינותיהם והם נסחפים לסלעי חוף באיים צחיחים ומושלגים. הם נופלים בשבי שודדי ים אכזריים ונחשפים לסכנות חיים, נפרדים זה מזו, ורק בדרך נס, בזכות סגולותיהם, הם מתגברים על הסכנות הרבות ושורדים.תכונותיהם המופלאות והמיוחדות, מראם החיצוני המפעים, תבונתם ואופיים העז מהווים מקור משיכה לבני מעלה (מלכים, נסיכים ונסיכות), המבקשים לשאתם, ורק בעורמה ובדרכים עלומות הם מצליחים לשמור על הזיקה ביניהם, עד לאיחוד המיוחל בסקרמנט הנישואים ברומא.סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה תופס מקום ייחודי בין יצירותיו של מיגל דה סרוונטס (1616-1547). רומן זה, של מחבר דון קיחוטה, ראה אור רק לאחר מותו - חיבורו הסתיים, כמצוין בפרולוג, כשהמחבר היה על ערש דווי. סרוונטס הזכיר את ספרו זה בגאווה כיצירת המופת שלו, שאמורה להעניק לו את התהילה הספרותית ולהנציח את שמו.סרוונטס תר, בספרו זה, אחר גאולת הנפש המגולמת בזוג פרסילס וסיחיסמונדה. מסעם הארוך המתואר בספר נע מתחומי הפגאניות, דרך האזורים הקרים של צפון אירופה בהם שולטת הדת הפרוטסטנטית, ועד לארצות הקתוליות שלחוף הים התיכון.ייתכן שבשל הדחיפות שחש סרוונטס לסיים את הספר טרם מותו, או מתוך החלטה אסתטית כלשהי, דורש סיפור התלאות של פרסילס וסיחיסמונדה קורא אקטיבי ש"ישלים" את מלאכת הכתיבה - בכך מקנה הקריאה בספרו זה של סרוונטס חוויה מיוחדת, מענגת ומרגשת.לספר נוספה אחרית-דבר מאת פרופ' רות פיין, מן האוניברסיטה העברית בירושלים....

13.
"כל הקורא ביצירתו של מיגל דה סרוואנטס... הולך ונשבה בקולו המיוחד של הסופר הספרדי... כאילו מתקיימת פנייה אישית של הסופר לכל קורא וקוראת מבעד לשורות העלילה או מעל למשוכות המסופר" - כך כותבת באחרית דבר לספר פביאנה חפץ, המתרגמת של הפרקליט זכוכית ושיח הכלבים מאת גאון הספרות הספרדית. הנובלה שיח הכלבים, שבה מגולל הכלב ברגאנסה את קורותיו באוזני רעו סיפיון היתה נערצת על זיגמונד פרויד. היא נחשבת לאחד משיאי יצירתו של סרוואנטס ולאחת היצירות המעמיקות בספרות המערב, ולדברי המחבר עעדה לבידור ולשעשועים. בהפרקליט זכוכית אנו פוגשים בצעיר מיזנטרופ המדמה שהוא עשוי זכוכית והשבוי בהתנוצצות הקריסטלית של חוכמתו. ספר זה הוא האסופה השנייה הרואה אור בסדרה "בבל (כיס) תרמיל" מתוך נובלות למופת למיגל דה סרוואנטס. קדם לו הספר חתונת הכזב, אף הוא בתרגומה של פביאנה חפץ....

14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
מיגל דה סרוואנטס, מחבר דון קיחוטה ומי שנחשב לגאון הספרות הספרדית, חיבר את ``נובלות מופת`` כדי שהללו תהיינה ``כעין דוכן ביריד שעשועים, שאליו יכול כל אחד לגשת ולברור לו משהו`` - כך כתב סרוואנטס לפני כארבע מאות שנה, וכאלה הן עדיין בימינו.הספר שהקורא מחזיק בידו הוא שילוב מיוחד במינו, אופייני מאוד לסרוואנטס, של שעשוע ותוכחה של צחוק וקלילות, ובד בבד הוא משכיל לחדור לנבכי הנפש ולחשוף באירוניה דקה את מבוכי השחיתות ואת העוולות החברתיות בימיו; ובעיקר, זהו ספר עמוק בלי להצהיר בכובד ראש קודר על עמקותו.``כוחו של הדם``, ``הגברת קורנליה``, ו``חתונת הכזב`` - שלוש הנובלות המובאות כאן שלוש הנובלות המובאות כאן בתרגומה המעולה של פביאנה חפץ, הן מעין הזמנה לקורא העברי להיטיב להכיר את אחד האבות העיקריים של הספרות האירופית, ליהנות מחריפותו ולגלות כיצד ומדוע טקסט שנכתב לפני ארבע מאות שנה על-ידי סופר ספרדי, הוא טקסט חי ומאיר את הדעת גם בימינו, בעברית...

21.
"הייתי הראשון שהמחיז את הדמיונות והמחשבות החבויות של הנפש... חיברתי באותו זמן כעשרים או שלושים קומדיות, שכולן דוקלמו מבלי שזכו למנחת מלפפונים או לדברים אחרים הראויים לזריקה: הן השלימו את מסלולן ללא שריקות, צעקות או המולות". (מיגל דה סרוונטס, מתוך ההקדמה למערכונים) מערכונים הם מחזות קצרים, מבדרים ומשעשעים המופיעים בקומדיה בדרך כלל בין מערכה אחת לשנייה לצורך גיוון או בידור - זכו לפופולריות רבה לקראת סוף המאה השש-עשרה ובמאה השבע-עשרה. מיגל דה סרוונטס נחשב למחבר מערכונים מחונן ומקורי במיוחד. במרכזם של כל המערכונים עומדים קונפליקטים מוסריים בעלי השלכות חברתיות: תאוות בצע ונישואים בין גבר בא בימים לבחורה צעירה בהזקן הקנאי; חוסר נאמנות בין בני זוג במערת סלמנקה; הדעות הקדומות בחברה בתאטרון הבובות המופלא ובהבחירה לראשות העיר דגנסו; חיי הבטלה בהבסקי המתחזה; ההשפלה האנושית בהסרסור האלמן; חוסר יעילותו של המִנהל הציבורי בהשופט הפוסק בדיני גירושים, או מאבק המעמדות בהשומר הדאגן. זה הומור במובן העמוק של המילה, ומפתיע לגלות גם את תפקידה המשוחרר של האשה. המערכונים בגרסתם השלמה רואים אור לראשונה בעברית בתרגומו הקולח של מנחם ארגוב. אחרית הדבר מאת פרופ' רות פיין מהאוניברסיטה העברית בירושלים מקרבת אותם לקורא ומדגישה את האקטואליות שלהם גם כיום....

22.

המכנה המשותף לכל אלו שלא קראו את הספר דון קיחוטה הוא המחשבה שדון קיחוטה הוא סיפור על אדם משוגע. ובכן –ממש לא! קודם שאפרט את פשר דמותו של ד... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
לא מצויים עוד ספרים, שהצליחו לרגש אותי בכל האופנים כמו הספר הזה. זו יצירה נפלאה וגאונית, שהצליחה להצחיק אותי בכל רם, להביך אותי, לעצבן אותי... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
*חושף פרטים מהעלילה דון קישוט "דון קישוט" זהו ספר מאת מיגל דה סרוואנטס, אחד מגדולי הסופרים הספרדים שחי בסוף מאה 16. הספר "דון קישוט" או "דון ... המשך לקרוא
השירים (דני סנדרסון), הציורים (פיקאסו וחיקוייו שנמכרים בכל פינה בברצלונה) ואינספור אזכורים באינספור מדיות הפכו את דון קיחוטה – או קישוט כ... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
יוצא לי לעיתים לשמור על בני הדודים שלי.זה מין קטע משפחתי,שבני הדודים הגדולים שומרים על הקטנים.כך נהגו בעבר כלפיי וכלפי אחי,ועכשיו הגיע תור... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
דון קישוט, אתה יכול לנוח. יש כל כך הרבה טחנות רוח. אתה לא תספיק, אתה לא תספיק. אתה לא תספיק, דון קישוט. רק אחרי שבאמת הלכת לנוח, או אולי לשבת ע... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ