ביקורת ספרותית על היומנים של סילביה פלאת - 1950 - 1962 מאת סילביה פלאת
ספר מעולה

---

קריאת היומנים של סלביה פלאת' ארכה שבועות ארוכים. למרות הכתיבה הזורמת שעוסקת בחיי היום זהו ספר ארוך ארוך ויחד עם זאת עם עוצמה גדולה. הצצתי לעולמה הפרטי של אישה שלא הכרתי, אך הרגשתי כאילו הכירה אותי כל חיי. קראתי בלילה, על הספה, בין אזעקה לשקט זמני, או בבוקר, מול החלון, כשהשמש טיפסה באיטיות אל יום בלי שם, שמותיהם איבדו משמעות. זה לא רק ספר, זו נחמה, נשימה עמוקה בין ימי המלחמה.

פלאת’ כתבה אל תוך דפי היומן שלה באומץ נדיר, בעירום רגשי מוחלט, כאילו לא ידעה שמישהו אי פעם יקרא. ודווקא משום כך, כל מילה חדרה אליי בעוצמה פיוטית על גבול הבלתי נסבל. לא פעם עצרתי, חייכתי אל השוליים, ולעיתים גם בכיתי. דמעות שקטות של הזדהות, של כמיהה, של הבנה עמוקה ומטלטלת. היומנים האלו לימדו אותי על רגישות מסוג אחר, כזו שלא מתייפייפת אלא מתפרקת ומתכנסת מחדש. פלאת’ כתבה על אהבה לבן הזוג שלה, טד יוז, באותה נשימה בה תיארה את הקונפליקט הפנימי, את החרדה, את הרצון להיות גם אמא מושלמת וגם משוררת גדולה. היא אהבה מילים כמו שאוהבים בני אדם: בעדינות, בסבלנות, מתוך תקווה שיישארו איתה, מתוך פחד שיעזבו.

היה בי משהו תמים שחשב שביומנים אמצא הסברים, אולי אפילו גאולה. איך אפשר לחיות עם נפש כה סוערת ועדיין לקום בבוקר, לכתוב, לאפות עוגה, לחייך לילדים. אבל מה שמצאתי היה מרגש פי אלף. מצאתי עדות לאנושיות חיה, לאישה שלא פחדה להביט בפצע, ואפילו למרוח עליו שפתון אדום, ולצאת לעולם. בעמודים רבים סילביה הרשתה לעצמה להיות ילדותית, להיות מושא לשנאה, לקנאה, לחפש גאולה דרך מיטות של גברים, דרך מכתבים שלא נשלחו, דרך דמויות שחלמה להיות. וככל שקראתי, חשתי איך משהו בי מתרכך, מתפייס עם המקומות האלו גם בתוכי.

אני עוד מעט בת 30. לא קראתי הרבה יומנים בחיי. אבל אני בטוחה של משנה כמה אקרא את קולה של סילביה לא אשכח. הוא יהדהד בי עוד שנים רבות (עד שבטח אקרא אותו שוב) אולי כי היא כתבה לא רק על מה שהיא ראתה, אלא על מה שהיא הרגישה. את השבר, את היופי, את הכמיהה, את המוות שעמד לצדה כמו צל, וגם את האהבה, את הרצון הבוער להצליח, לאהוב, להבין מהו טוב.

יומני סילביה פלאת’ הם עדות לאומץ. עדות ליופי הכואב של מי שחיה בתוך הסערה, ובחרה, בכל זאת, שוב ושוב, לכתוב. אולי זה עקב יום ההולדת העגול שמתקרב, אולי זה בגלל שאני מוקפת במשפחה אוהבת ובבן זוג נפלא ואולי כי סילביה למדה אותי כמה דברים על החיים: זו הפעם הראשונה שאני מרגישה באמת אישה.

» ביקורות נוספות של ערגה
» ביקורות נוספות על היומנים של סילביה פלאת - 1950 - 1962