ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת מאת גבריאל גרסיה מארקס

---

למרות שאני עדיין לא בת 30 ולמרות שלא קראתי בחיי כל כך הרבה ספרים (כמובן יחסית לקוראים של סימניה) אני מרשה לעצמי לקבוע כל מיני עובדות בנושא ספרים וסופרים. למשל שהספר הזה של גבריאל מרקס הוא יצירת מופת. לא רק שהוא ריתק והסעיר לי את הדמיון הוא גם נתן חווית קריאה שקשה לתאר במילים. וזה לא שהיה לי פשוט. ההתחלה הייתה מתסכלת עם כל השמות האלה שחוזרים על עצמם, ועיקמתי את הפרצוף בכעס כשנאלצתי לחזור אחורה לדף אילן היוחסין, ואז הספר נפתח לי וזרמתי עם הקריאה בהנאה גדולה ובעניין רב.
הסיפור המופלא של משפחת בואנדיה בעיירה מקונדו עורר לי את הדמיון כמו שהרבה מאוד ספרים קודם לכן לא הצליחו לעשות וזאת למרות שזאת הייתה המטרה שלהם (כן אני פונה אלייך גברת ג'.ק. רולינג), גם החיבור הזה בין מציאות החיים היומיומית הקשה לבין אירועים מופלאים שנכנסים לתוכה בטבעיות (כן אני יודעת, ריאליזם מאגי) העיפו לי את השכל. הדמויות בספר הזה מורכבות יותר ממה שנראה ממבט ראשון, כל אחת מהן עם הסיפור האישי שלה, המאבקים, התקווה והחלומות. מרקס הצליח להעניק לכל דמות מורכבות ייחודית וכך גרם לי להזדהות עם רובן ולחוש את כאבן ושמחתן. גם הכתיבה שלו שעשירה בכל מיני דימויים יפים גורמת למקונדו להיות מקום שאפשר להאמין שבאמת היה קיים איפשהו בקולומביה.
מאה שנים של בדידות הוא לא סתם ספר - בשבילי הוא כמו מסע לתוך עולמות מופלאים מלאים באהבה, כאב, אכזבה ותקווה. זהו ספר שגרם לי להרהר על המקום שלי בעולם ועל קשרים בין אנשים. כולנו בעצם לבד במקום הצפוף הזה. אז אם לא הבנתם עד עכשיו יש כאן חתיכת המלצה. זה ללא ספק אחד הספרים טובים שקראתי בחיי, ואני בטוחה שאחזור אליו שוב לעוד קריאה, ואולי בביקורת הבאה אתייחס למשפט הראשון והמפורסם שהבטחתי להתעלם ממנו, רק כי כולם עשו את זה לפני.

» ביקורות נוספות של ערגה
» ביקורות נוספות על מאה שנים של בדידות - מהדורה מחודשת