ביקורת ספרותית על חוד הכישור מאת רובין מקינלי
ספר מעולה

---

יש ספרים שהלכו איתי בטעות כל כך הרבה שנים, שעם הזמן הם כבר מעין סמל, רוטינה, ריטואל לא מודע.
על חוד הכישור המליצה לי חברה בערך בכיתה ח' ("קצת כמו אלה המכושפת בסגנון") ואיכשהו לא מצאתי אותו בספרייה.
מדי פעם הייתי מחפשת אותו שוב, מדי פעם עלה למחשבה שלי. אפילו הצטברה מעין טינה; למה אני לא מוצאת את הספר, מה הוא שווה בכלל? הוא מתיימר להיכנס לסגנון אלה המכושפת? הוא בטח מעפן.

(הוא לא מעפן)

בסוף עבדתי יום אחד בספרייה (כן, גם אני מקנאה בעצמי) והופ, נחת עלי משמים. מה, לא אקח? למרות שיש לי ליד המיטה טריליון-ביליון ספרים שאני צריכה לקרוא ונשבעתי בשבועת דם לא להתפתות ולקחת כלום מהספרייה?
לקחתי.

בכולופן, לונג סטורי שורט, בלה בלה.

יש מעט מאוד ספרים שאני לא מבינה. כלומר - את כולם אני לא מבינה בכל העומק, לפחות כל ספר טוב. אבל יש מעט שאני קוראת ופשוט לא מבינה. תוך כדי הקריאה ניתן לחוש שמתבצע פה מהלך מורכב שנוגע לכל כך הרבה דברים, ומשלים את עצמו באורח פנטסטי - ואני אקרא ופשוט לא אבין.
וזה ישגע אותי, יטריף אותי. יוציא אותי מדעתי.
אלו הספרים הכי טובים.
היחיד שזכור לי כמבלבל ברמה הזו, הטירה הנעה. מאחר שהטירה הנעה הוא כל מה שאני סוגדת לו בעולם הזה בערך (תוסיפו אוכל ושטויות והרשימה הושלמה) יש מקום להודות שזה ספר ברמה גבוהה מאוד ואוף למה אני לא מבינה הכל. הלכתי לקפוץ מהגג או משהו. עודף רגשות.

חוד הכישור נפלא.
האווירה מדהימה. באיזשהו שלב גיליתי שאני מסוגלת לצייר לי בראש את סגנון הלבוש של הדמויות, את אורח החיים שלהן, את המנהגים שלהן, את איך שהן מדברות - בלי שזה אפילו כתוב בבירור. זו יכולת מרשימה. הסופרת מכניסה אותנו כל כך חזק לעולם, עד שכבר חשים בתוכו באופן ברור וטבעי.
העולם מדהים. הוא אחד מהעולמות הקסומים הכי מרשימים שקראתי אי פעם. איכשהו - במהלך ספר יחיד באורך בינוני, ולא סדרה אפילו - הקסם של העולם מוסבר לפרטי פרטים, מומחש ומודגם. כל הלוגיקה הקסומה הייחודית נארגת פנימה ומפלרטטת עם ההיגיון של המעשים בספר ברצינות מלאה.
הדמויות נהדרות נהדרות נהדרות. נקודה.
היחס לחיות. תכלס אני משוחדת, ואתם אמורים למלמל מתחת לשפם "אה, יש פה חיות, אין פלא שהיא מתלהבת; בושה". אבל בכל זאת. זה ספר שעוסק בין היתר בחיות, ועושה את זה טוב יותר מכל אחד אחר. שימו לב לחתולים.

התמה המרכזית של חוד הכישור היא החיים. אין שום אינסטנט; הנקודה שאני קראתי כאן היא סוגייה כבדת משקל של איך מהלך חיים שלם, עוטף הנסיבות בכללותן, משפיע על התוצאה. התוצאה שהיא אנחנו, שהיא הבחירות שלנו, הגורל שלנו. ההכרח.

לא הבנתי הכל. צחקתי המון. קראתי בהיסטריה רבתי חלקים נרחבים, קפצתי קפיצות פאנגירליות ברחבי המטבח כשהיו קטעים שלא יכולתי להכיל מרוב התרגשות.
כדאי גם לכם.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על חוד הכישור