ספרות דרום-אמריקאית, כהכללה, היא לא פשוטה, ואי אפשר להפריד אותה מההיסטוריה הבעייתית של המדינה שבה נכתבה. הספר הוא פזל, מבוך, תשבץ, ולמרות ש"קל לקריאה" הוא תואר מרוחק מאוד ממנו, לא יכולתי להניח אותו מהיד.
הספר מספר את סיפורה של תנועת האינפרה-ריאליסטים, שבספר מכונים ריאל-ויסרלים, במקסיקו של שנות השבעים עד שנות התשעים. אולי מי שבקי בהיסטוריה והספרות של מקסיקו יוכל לזהות את המציאות שמאחורי הבדיון ואת לא פחות מ-40 הגיבורים שמפיהם מובא הסיפור. אולי מי שבקי גם יוכל להסביר מה זה אינפרה-ריאליזם, כי אני לא. מעבר לכך שמדובר בתנועה של משוררים בוהמיים, פרועים, מרדנים שנהנו להסתנן לאירועים ספרותיים ולחבל בהם, לא הצלחתי למצוא ב-641 דפי הספר שום הסבר מניח את הדעת מהי בעצם משנתם הספרותית או אפילו שורה אחת של שירה שניתן לייחס אותה לזרם הספרותי הזה. בעצם מדובר פה בחיפוש. חיפוש אחרי האמת, אחרי האמנות, חיפושו של האמן אחרי עצמו, ואולי יותר מכל - חיפוש אחרי החיפוש.
שני משוררים, ארתורו באלנו (אלטר-אגו לא ממש מוסווה של המחבר, ארתורו בולניו) ויוליסס לימה, אחרי שמתפרחחים במקסיקו סיטי במשך תקופה ארוכה ומובילים כנופייה של משוררים צעירים בחיי בוהמה משולחי רסן, מחליטים לצאת למסע למדבריות סונורה בחיפוש אחרי משוררת אגדית ומסתורית שנעלמה ארבעים שנה לפני כן, ושממנה מתחיל הכול. אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה להם שם ומה מצאו, וכדי להתחקות אחר התעלומה, מובא הסיפור בצורת שורה של ראיונות עם אנשים שהכירו אותם, הסתובבו איתם, השתכרו, ישבו איתם בכלא, נבגדו על ידיהם או רק שמעו עליהם, וליוו אודיסיאה אינסופית שאפשר לראות בה את המסע הפנימי של האמן הנאבק.
הקריאה לא היתה פשוטה, ומזל שבסוף הספר יש מפתח שמסביר איזה שם לטיני ארוך ומסובך הוא המרואיין עכשיו ואיפה הוא הופיע לאחרונה. הכתיבה עצמה היא במשפטים קצרים, מהוקצעים, מבלי להיות מאומצת ומבלי להתבייש להיות בוטה.
מומלץ, אבל בל יצפה הקורא שיאכילו אותו בכפית פה. זה מסוג הרומנים שגורמים לקורא לשאול שאלות ולא מספקים לו את התשובות. ובמיוחד, זה סיפור שכל יוצר יוכל להזדהות עם הכתוב בו.

















