“רוברטו בולניו קמע את הספר הזה קיבלתי היום בצהריים וקראתי הלילה. בולניו כתב פה רומן קצר בו הגיבורה היא אאוקסיליו לקוטור משוררת אורוגוואית בגיל העמידה. משוררת שזכתה ברבות הימים בכינוי "אם השירה המקסיקנית. הספר מתאר את החיים במקסיקו ובאמריקה הלטינית. חיים שהם לעתים מאוד קשים בהם אנשים חיים במשטרים חשוכים ומשלמים בחייהם על האמת שהם אומרים. מוזכרים בעלילה הרבה משוררים וסופרים רובם דרום אמריקאים חלק”

“זהו קובץ סיפורים קצרים של רוברטו בולניו והספר הראשון שאני קורא מפרי עטו. בעיקרון רוב הסיפורים כתובים על דמויות מהשוליים של החברה או כאלו שהדרדרו לשוליים הללו ובולניו מאיר אותם באור אנושי. דוגמה מצוינת לכך ניתן לקרוא בסיפור "ג'ואנה סילבסטרי", כוכבת פורנו שמגיעה לארה"ב לצילומים ומבקרת את חברה משכבר הימים (והסרטים) ג'ק הולמס שחולה וגווע בביתו. אמנם הסופר לא מציין זאת במפורש אבל ברור שהכוונה לג'ון הול”

“# הגעתי עד עמוד 94 מתוך 147 עמודים בספרון הזה, איבדתי את הריכוז, השתעממתי ונטשתי. 147 עמודים של מונולוג (?) של כומר זקן, חובב ספרות וחובב ביקורות. אין פה פרקים, אין פה פיסקאות. יש נקודות ופסיקים (נודה על חסדים קטנים. אלה הכרחיים אך לא מספיקים) הוא מדבר באופן אסוציאטיבי בלי להפסיק כדי לנשום. רוב האיזכורים שלו, הנוגעים לתרבות ולהיסטוריה הצ'ליאנית, אינם מוכרים לי, לצערי, ואינם מעניינים אותי במיו”

“זה ספר שטלטל אותי, לא בכיוון מסוים אלא טלטלה אקראית, כזו שזורקת אותך בו זמנית למספר כיוונים ואתה מבין שאין טעם לנסות לפתח אוריינטציה, כי תכף ממילא לא תהיה שם. ומאד נעים היה להתמסר לטלטלה הזו. נעים היא אולי לא המילה המתאימה ביותר. זה היה בעיקר מהנה. מאד מאד מהנה. הספר עוקב אחרי חבורה של צעירים, משוררים ניהיליסטים מזרם שולי בשירה המקסיקנית. אני מניחה שמי שמתעניין בשירה דרום אמריקאית ימצא בכך ענ”

“רוברטו בולניו קמע את הספר הזה קיבלתי היום בצהריים וקראתי הלילה. בולניו כתב פה רומן קצר בו הגיבורה היא אאוקסיליו לקוטור משוררת אורוגוואית בגיל העמידה. משוררת שזכתה ברבות הימים בכינוי "אם השירה המקסיקנית. הספר מתאר את החיים במקסיקו ובאמריקה הלטינית. חיים שהם לעתים מאוד קשים בהם אנשים חיים במשטרים חשוכים ומשלמים בחייהם על האמת שהם אומרים. מוזכרים בעלילה הרבה משוררים וסופרים רובם דרום אמריקאים חלק”

“זהו קובץ סיפורים קצרים של רוברטו בולניו והספר הראשון שאני קורא מפרי עטו. בעיקרון רוב הסיפורים כתובים על דמויות מהשוליים של החברה או כאלו שהדרדרו לשוליים הללו ובולניו מאיר אותם באור אנושי. דוגמה מצוינת לכך ניתן לקרוא בסיפור "ג'ואנה סילבסטרי", כוכבת פורנו שמגיעה לארה"ב לצילומים ומבקרת את חברה משכבר הימים (והסרטים) ג'ק הולמס שחולה וגווע בביתו. אמנם הסופר לא מציין זאת במפורש אבל ברור שהכוונה לג'ון הול”

“# הגעתי עד עמוד 94 מתוך 147 עמודים בספרון הזה, איבדתי את הריכוז, השתעממתי ונטשתי. 147 עמודים של מונולוג (?) של כומר זקן, חובב ספרות וחובב ביקורות. אין פה פרקים, אין פה פיסקאות. יש נקודות ופסיקים (נודה על חסדים קטנים. אלה הכרחיים אך לא מספיקים) הוא מדבר באופן אסוציאטיבי בלי להפסיק כדי לנשום. רוב האיזכורים שלו, הנוגעים לתרבות ולהיסטוריה הצ'ליאנית, אינם מוכרים לי, לצערי, ואינם מעניינים אותי במיו”

“זה ספר שטלטל אותי, לא בכיוון מסוים אלא טלטלה אקראית, כזו שזורקת אותך בו זמנית למספר כיוונים ואתה מבין שאין טעם לנסות לפתח אוריינטציה, כי תכף ממילא לא תהיה שם. ומאד נעים היה להתמסר לטלטלה הזו. נעים היא אולי לא המילה המתאימה ביותר. זה היה בעיקר מהנה. מאד מאד מהנה. הספר עוקב אחרי חבורה של צעירים, משוררים ניהיליסטים מזרם שולי בשירה המקסיקנית. אני מניחה שמי שמתעניין בשירה דרום אמריקאית ימצא בכך ענ”