ביקורת ספרותית על בלשי הפרא - ספריה לעם #634 מאת רוברטו בולניו
ספר מעולה

---

מה לעזאזל קראתי, שמישהו יעיף לי סטירה ויחזיר אותי מיד למציאות. ספר מטורף. ברור שאני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב את הסקירה הזו, שכן זה לא ספר סטנדרטי, האם אפשר שהסקירה עליו תהיה סטנדרטית?
ספרות דרום אמריקאית... נו היא לא לינארית, ואלה שאני קראתי לפחות נטו לריבוי דמויות, חלקם עם אותם שמות, ופתלתלות בעלילה מקסימה ולפרקים מעייפת.
שימו לב מה בולניו עצמו, כותב על הספרות הדרום אמריקאית והספרדית: "לפנים היו סופרי ספרד (וסופרי אמריקה ההיספנית) נכנסים לזירה הציבורית כדי לעבור על כלליה, כדי להביא לה תיקון, כדי להעלות אותה באש כדי לחולל בה מהפכה..."
אני לא מתיימר להיות מבין גדול בספרות הזו, מה כבר קראתי? אבל תמיד הרגשתי שיש בה משהו אחר, קסום וחמקמק, אגדתי מוגזם.
הספר עוסק בקבוצה של משוררים במקסיקו של שנות השבעים, ריאל וסלירסטים- השם נבחר כמחווה לקבוצה שפעלה בשנות העשרים של המאה העשרים, ונעלמה בלי להותיר הרבה.
הספר מחולק לשלוש-
חלק ראשון מסופר מפיו של משורר צעיר-מצטרף חדש לקבוצה, החלק מטיב לתאר את האווירה, התשוקה האינסופית למילה הכתובה, ההיטלטלות האין סופית ברחובות מקסיקו הבירה, התפלמסות, כתיבת שירה סמים אלכוהול סקס. בחלק הזה אנחנו מתוודעים לקבוצה על חבריה, לתשוקתם לשירה- שניים מנהיגים את הקבוצה: ארטורו בלאנו (צ'ילאני) ואוליסס לימה.
החלק השני מסופר מפי לא פחות מ 77 דוברים. בלולניו עוזר לנו קצת בכך ששם כל קטע נקרא, על שם הדובר- המיקום שלו והשנה. בעקרון החלק הזה מתחקה אחר עקבותיהם של מנהיג הריאל וסליסטים (אטורו בולנו, ואוליסוס לימה) החל מעזיבתם את מקסיקו- ומספר את קורותיהם, כל דובר כמו בראיון מספר על המפגש בינו (הדובר) לאחד מהשניים. מצאתי קסם רב בחלק הזה של הספר וצורה מאוד מיוחדת לספר סיפור כפזל של המון חלקים עם הרבה דוברים- שמדברים בקולות שונים ונותנים זווית שונה וקווים שונים לדמותם של השניים. לסיכום קסם.
החלק השלישי- הדובר, שוב אותו משורר צעיר שאך הצטרף לקבוצה. בחלק זה מתוארת בריחתם של השנים (ארטורו בלאנו ואוליסס לימה) ממקסיקו סיטי יחד עם זונה שנמלטת מהסרסור שלה, ואותו משורר צעיר שרק התחבר לקבוצה, הארבעה גם בורחים וגם מחפשים את מסיידת הריאל וסיליסטים של שנות העשרים של המאה העשרים- ססארה טינחרו- שפעם אחרונה שנראתה היה לפני יותר מ 40 שנים עת עזבה את מקסיקו הבירה בדרכה למדבריות סנורה. הם מחפשים אותה, הסרסור ועוזרו מחפשים אותם. החלק האחרון מאוד קיצבי וכתוב כקטעים לפי התאריך של התרחשות. לא יומן אלה מעין פרוטוקול שכזה.

אני לא יודע לגביכם, אני תמיד מחשיב שירה כאצולת הספרות. צורת הביטוי הנעלה ביותר המזוקקת והמדויקת ביותר... (ועדין הכי פחות מוצלחת מבחינה מסחרית). פעם הלכתי להקשיב למשוררים צעירים מקריאים את שירתם, והחוויה הייתה מטלטלת- זה הכה בי שיש קבוצה בנינו שמתמסרים לכתיבת שירה באופן כזה טוטאלי גם בישראל במאה ה 21- אנשים שכשישאלו אותם במה הם עוסקים יענו "אני משורר\משוררת". קיבלתי לידי באותו אירוע עלון "הבא להבא"- עיינתי ומצאתי שירה מכול מיני סוגים כתב עת מחתרתי הפונט הדפים הצבעים, העימוד- היה שם משהו שונה, בדיקה בוויקיפדיה (לכבוד כתיבת הביקורת הזו) העלתה שהבא להבא זה "כתב עת חצי-שנתי לשירה עכשווית, סיפורת ניסיונית, מסות ומניפסטים בשפה העברית".
כמה שבועות לאחר אותו מפגש עם משוררים, פגשתי את אחת המשוררות ששיר שלה הותיר עלי רושם עמוק- באיזה יום שיא של חוג של הבן, היא הייתה מדריכה באחד החוגים. ניגשתי ואמרתי לה השיר שהקראת באותו יום נגע בי ומאוד ריגש אותי... היא נאלמה דום התרגשה וחיבקה אותי (כן חיבוק לאדם זר)- המילים והשירים הם כול עולמה...

בספר הזה אנו מתוודעים לקבוצת משוררים צעירה וטוטאלית שהמילים והשירים הם כול עולמם- והמפגש מטלטל.

חברי אוהבי המילה הכתובה, לדעתי תאהבו את הספר-

יצאה סקירה מבולבלת, אבל כך גם הספר...

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על בלשי הפרא - ספריה לעם #634