הביקורת האהובה של DRefaeli
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום
הרבה נכתב על הספר הזה, לכן לא אכביר מילים. אבל כן יש זרקור מסוים שאני רוצה להאיר:
זהו ספרו המפורסם ביותר של קונדרה. הייתי מעז לומר שזה גם ספרו האישי ביותר והכי טעון רגשית. במהלך הספר קונדרה מרחיק את עצמו במכוון מהספר. הוא טוען שהדמויות נולדו מתוך קרקורי בטן, משפטים בגרמנית, או תמונת גבר העומדת אל מול החלון. הוא שם בפיה של אחת הדמויות (סבינה) סלידה עזה מפני סופרים שמספרים את כל הסודות האינטימיים של חייהם וחיי ידידיהם. בהמשך הוא מתעסק בכך ישירות וכותב: "כלום לא נכונה הטענה, שהסופר מסוגל לדבר רק על עצמו?" ואז משיב על כך נחרצות שהדמויות שלו אינם הוא עצמו – הן חצו את הגבולות שהוא עצמו לא יכול היה לחצות. קראתי כמעט את כל ספריו של קונדרה והוא לא מתעסק בשאלה הזאת באף ספר אחר, מה שגורם לי לחשוד שמדובר בעצם ב**תרגיל** – הספר הזה היה כל כך אישי שקונדרה ביקש להרחיק אותו מעליו! קונדרה ככל הנראה הוא בבואתו של טומאש (הוא היה ידוע כרודף נשים. הוא וחברו הקרוב "איבו" עשו ביניהם תחרות עם כמה נשים הם יוכלו לשכב). טרזה היא ככל הנראה בבואתה של אשתו השנייה, ורה – איתה חי עד מותו. ישנם גם עוד קווי דמיון אך לא ארחיב עליהם. מובן שהספר אינו מתאר את סיפורו האישי של קונדרה, אבל אני חושב שהוא כן תופס בצורה מאד אינטימית איזה מתח מאד מהותי בחייו ויצירתו בכלל.
המתח התמידי והמרכזי בספר מתבטא - באופן ראשוני ועל פני השטח - במתח שבין המין לאהבה, בפרט הרצון של טומאש/קונדרה לקיים יחסי מין עם הרבה נשים אל מול האהבה שלו לאישה אחת - טרזה. אך זוהי רק ואריאציה אחת למתח הרבה יותר כללי ועמוק שמתגלה ביצירה בין עונג למוסר. הוא מתגלם בספר לא רק בסיפור האהבה שבין טומאש לטרזה, או בהיפוך שלו בין סבינה ופראנץ, אלא גם בסיפור הפוליטי של הקומוניזם המדכא ששרר בצ'כוסלובקיה באותה תקופה ובמתח המחריד שבין צווי המוסר לבין הרצון לשרוד. וגם – במתח שבין הגוף והנפש, הקלות והכובד (שמצאו את דרכם לשמות החלקים בספר, וגם לשם הספר עצמו), האהבה והכוח, הקיטש והחרא ועוד. הציטוט היפה ביותר בספר (בעיניי) הוא כאשר סבינה שואלת את פראנץ מדוע הוא לא משתמש בכוח שלו עליה, והוא משיב: "משום שאהבה פירושה ויתור על כוח." הציטוט הזה מסכם בעיניי את הספר בצורה הטובה ביותר.
זהו ספרו המפורסם ביותר של קונדרה – וללא ספק גם היפה, הפיוטי, והמרגש ביותר. **יצירת מופת**. קראתי אותו כבר מספר פעמים ובטח אחזור ואקרא בו שוב בעתיד.
4 אהבו
